שר התקשורת, יועז הנדל, חתם על ביטול דרישת הישראליוּת בשלושה רישיונות הפעלה, מה שמתיר להעביר את השליטה המלאה בגולן טלקום, סלקום ופרטנר לאזרחים זרים. הנדל חתם על השינויים ברישיונות כבר ב-1 ביולי, והמסמכים בנושא עלו, ללא הודעה מסודרת, לאתר המשרד תקשורת ב-7 ביולי.

ההחלטה מאפשרת גם לראש הממשלה ולשר להתיר שליטה בחברת תקשורת ישראלית באמצעות "תאגיד שלא התאגד בישראל, ובלבד שאותו תאגיד אינו מחזיק במישרין במניות בעל הרישיון". כלומר, שליטה באמצעות חברות זרות, ולא רק יחידים.

להתאים את החוק למציאות (ולא להיפך)

"דרישת הישראליות" בשליטה בחברות סלולר בישראל הופחתה מ-20% ל-5% כבר ב-2017. עם זאת, בעל השליטה בסלקום, אדוארדו אלשטיין, אינו ישראלי, גם לא ב-5%. כדי לעקוף זאת, הוסדר ש-5% ממניות סלקום מושאלות לישראלים הקשורים באלשטיין, אך החזקתם מנוטרלת מכל השפעה.

פטריק דרהי  הוא איל תקשורת בינלאומי, שעסקיו משתרעים בישראל, אירופה וארה"ב. הוא מתגורר בז'נבה, אך מחזיק בשליטה מלאה בהוט הישראלית. ב-2011, שנתיים לאחר שהחל במסע רכישות בישראל, התאזרח דרהי כ"עולה חדש" בזכות יהדותו, אך הוא מחזיק גם באזרחות צרפתית, פורטוגלית ומרוקנית, שם נולד. למרות שהתאזרח, דרהי לא גר בישראל, בבניגוד להוראה המפורשת של חוק התקשורת.

חברת האצ'יסון הסינית שלטה, בעבר, בפרטנר הישראלית, ומחזיקה כיום באותן מניות שליטה בנאמנות. החברה הגישה בקשה לקבל מחדש היתר שליטה, אחרי שמניות השליטה נמסרו לה שנית על ידי חיים סבן.

בזק נשלטת על ידי קרן סרצ'לייט הזרה, אך ביחד עם שותף ישראלי, דוד פורר, ובכך עומדת בדרישת הישראליות. היתר השליטה ניתן לה תוך התניה בה היא תגביר את שליטתה בדירקטוריון בזק, החלטה שהדירקטוריון סירב עד כה לאשר. עדיין לא ברור אם הוויתור על דרישת הישראליות יסייע, בעקיפין, גם לסרצ'לייט.

גם כיום, השליטה בתקשורת הישראלית, לא ישראלית במיוחד. לא ברור מדוע חשוב למשרד התקשורת ולשר, להפוך את המצב בפועל גם למצב החוקי הרצוי.

ההסבר התמוה להחלשת שליטת המדינה

מהשר הנדל הסביר, בתגובה, כי ההחלטה מהווה "שמירה על האינטרסים הביטחוניים לצד הפחתת הנטל הרגולטורי על החברות". עוד אמר כי מדובר ב"צעד משמעותי להפחתת רגולציה על חברות התקשורת בישראל שיאפשר כניסת משקיעים חדשים לשוק".

עוד נמסר מהמשרד כי "לאחר שימוע ציבורי, ובהמשך לעמדת שב"כ, חתם שר התקשורת יועז הנדל על עדכון כללי הרגולציה המחייבים בעל רישיון כללי כי אזרח ותושב ישראלי יחזיק בשיעור מזערי בתנאי השליטה בו. בהמשך לבחינת השב"כ לצורך המקצועי העומד בבסיס דרישות  הישראליות, עמדתו היא כי ניתן לקבוע הוראות חליפיות לדרישה זו. הוראות אלה יושתו על החברות באמצעות הוראות שייתן ראש הממשלה  לפי סעיף 13 לחוק התקשורת".

ההסבר הניתן תמוה מכל הבחינות. דרישת ישראליות מבעלי שליטה בחברת תקשורת איננה "נטל רגולטורי", אלא רצון לשמור את היכולת של המדינה להשפיע על מי שמחזיק בשליטה בתשתית חיונית. החתימה תמוהה משום שנעשתה ב-1 ביולי והועלתה לאתר המשרד רק ב-7 ביולי. היא תמוהה גם משום שהיא נוגעת אך ורק לשלוש חברות ספציפיות – סלקום, גולן טלקום ופרטנר – מה לא שמצביע על נכונות לסייע למשקיעים חדשים.

המרוויח המיידי הוא אדוארדו אלשטיין, השולט בסלקום ובקרוב, כנראה גם בגולן טלקום, אם משרד התקשורת יאשר לסלקום לרכוש אותה מאלקטרה.

בשימוע המקורי תוארו סדרה ארוכה של תיקוני רישיונות שנגזרים ממנו, ולא שלושה בלבד. לפי תגובת השר נדמה כי השימוע הסתיים, אך תוצאותיו כלל לא פורסמו באתר המשרד כמתבקש.

גם הצורך בהסכמת ראש הממשלה כדי להעניק היתר שליטה לתאגידים זרים לא בהכרח יתרום לנחת רוחו של ראש הממשלה, לאור האתגרים המשפטיים הניצבים בפניו בתיק 4,000, הקשורים באישור להעברת שליטה בחברת יס לבזק, עליו חתם.

השר הנדל מרבה להתבטא בזכות אג'נדה ציונית, כולל גם בהחלטותיו כשר תקשורת. כעת, הנדל חתום על החלטה שנראית, על פניה, לא ציונית במיוחד. אולי לא במקרה החלטה זו כלל לא פורסמה לתקשורת.

נוסח ההחלטה מצריך בקשה משב"כ להחליף את דרישת הישראליות בדרישות חלופיות, שהוא יאשר. בכך, השב"כ הופך להיות גוף הנדרש לאשר הקלות רגולטוריות לבעלי הון זרים. העובדה כי "הצורך המקצועי" בשליטת ישראלים נבחן דווקא על ידי השב"כ, מתעלם מהאפשרות שדרישת הישראליות איננה דווקא סוגיה ביטחונית, אלא סוגיה אסטרטגית, כלכלית, וכן, גם ציונית.