״החשש שיש בציבור לפשיטת רגל של הביטוח הלאומי לא נכונה. זו לא חברה פרטית שיכולה לפשוט רגל. הזכויות של המבוטחים, כולן מעוגנות בחקיקה. השאלה היא לגבי היקף הזכויות״. ד״ר מיכל קורא, מומחית למימון מערכות בטחון סוציאלי, מסבירה את הקרב שניטש כעת בין האוצר והביטוח הלאומי.

״מה שהמדינה עושה כבר, זה שככל שהמערכת הזו פחות עצמאית, ויותר תלויה בתקציב המדינה, החשיפה של המערכת הזו לתיקוני חקיקה שמפחיתים זכויות היא גדולה יותר. זה לא יקרה יום אחד בעתיד, זה קורה כל הזמן״.

תני דוגמה להפחתה של הזכויות.
״דוגמה לכך ניתנה אתמול (שני) על ידי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מאיר שפיגלר, בוועדה לביקורת המדינה בנושא קצבת שארים. שפיגלר פנה לאוצר, כדי להשוות זכויות גברים, שלא מקבלים אותה, לעומת נשים שכן מקבלות. התשובה שקיבל מאגף התקציבים הייתה – "אל תתנו גם לנשים".

מה האוצר מקדם עכשיו בחוק ההסדרים, שהביטוח הלאומי מתנגד לו?
״המהות של ההצעה היא פירוק כמעט מלא של המערכת הביטוחית, והפיכת הביטוח הלאומי למערכת של תשלומי העברה. על פניו, אולי זה לא נורא. כמו תשלומים לנפגעי איבה וטרור – תשלומי העברה שהמדינה מעבירה״.

למה את בכל זאת חוששת מזה?
״כי לאורך זמן צפוי קיצוץ של הזכויות. ביטוח אבטלה נועד לשמור על רמת חיים שמתקרבת לרמת החיים בתקופת ההשתכרות הרגילה, אבל היום הוא מעניק רק הכנסה מינימלית. שינוי נוסף יכול להיות בדמות הכנסת מבחני הכנסה, בטענה שלא צריך לשלם קצבאות לעשירים״.

מה הבעיה בזה?
״תדמיין שיגידו למובטלים: ׳אוקיי, זה שאתם לא עובדים, זה לא מספיק, תראו גם את מצב החסכונות שלכם, האם יש לכם רכב ודירה – קודם כל תסיימו את מה שיש לכם – ואחר כך נראה׳. זה כמובן תלוי איך נגדיר את מבחן ההכנסה, אבל זה יכול לקרות.

כשהמערכות הסוציאליות מיועדות לאוכלוסיות חלשות בלבד, הרבה יותר קשה לגייס תמיכה ציבורית רחבה, להבין שזה אינטרס של כלל החברה״

״אני ראש התכנית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ואני אומרת לך שכשהמערכות הופכות למערכות לאוכלוסיות מוחלשות בלבד – הרבה יותר קשה לנו לגייס את התמיכה הציבורית להבנה שזה אינטרס של כלל החברה שתהיה מערכת כזו״.

מה הפתרון ?
״השיקום של מערכת מסוג ביטוח סוציאלי מורכב משלושה מהלכים מרכזיים. הראשון, השתתת המימון שלה על דמי ביטוח ייעודיים ולא על מיסים כלליים. זה מקור המימון הייעודי של המערכת הביטוחית, והוא חיוני לשיקום העצמאות שלה. במצב הנוכחי זה אומר להעלות את דמי הביטוח לרמה שתאפשר למוסד הזה לשרת גם את הדורות הבאים.

מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

״הפעולה השנייה היא עיגון של ״כללי איזון מחייבים״ על פני זמן. זה אומר שאם יש הוצאות גדלות, צריך להגדיר מנגנון שמגדיל את התשלומים או מפחית את הזכויות של המבוטחים.

״הדבר השלישי זה שינוי ארגוני שיוציא מחוק הביטוח הלאומי את האחריות לזכויות שהן לא ביטוחיות, כמו  מענקי אשפוז ליולדות ומימון פגים בפגיות. הגיע הזמן שהם יועברו לאחריות ביטוח הבריאות הממלכתי״.

בשורה התחתונה, הציבור לא ממש מתעניין בשאלה אם הכסף מגיע דרך מערכת תקציבית או מערכת ביטוחית. הוא רוצה שידאגו לו, בלי קשר לשיטה שבה זה אמור לעבוד.
״השינוי שקורה פה, לא התרחש דרך דיון ציבורי פתוח על שינוי אופייה של רשת המגן החברתית בישראל. הציבור הרחב לא אמר: ׳אני לא מעוניין בקצבאות ביטוח שיעמדו לרשותי, במימון שלי׳.

מה שלמעשה התרחש כאן, זה תהליך של שחיקה הדרגתית וסמויה של העקרונות שעומדים מאחורי הביטוח הלאומי. שינוי ההסדרים הללו איננו טכני, יש לו השלכות ישירות על רמת הנדיבות והכיסוי של רשת המגן החברתית״.

הנרטיב המוטעה של האוצר

איך באוצר מסבירים את הרצון שלהם בשינוי הביטוח הלאומי?
״האוצר מספק נרטיב לפיו האיתנות הפיננסית מתערערת בגלל הזדקנות האוכלוסייה. התהליך הזה קורה בכל העולם. מה שצריך לשים לב, זה שבישראל ההתערערות הפיננסית מתרחשת בגלל מדיניות ממשלתית שמתחילה במחצית שנות ה-80 ומפחיתה בעשרות אחוזים את דמי הביטוח שמעסיקים משלמים לביטוח לאומי״.

כלומר, אין בעיה של הזדקנות האוכלוסייה?
״כשבודקים את נושא הזדקנות האוכלוסייה, מגלים שבני 65 ומעלה בישראל היו בשנות ה-70׳ כ-7% מהאוכלוסייה. בשנות ה-80׳-90׳ הם היוו כ- 9%, והיום עלה שיעורים ל-11%-12%. קודם כל זה משמעותית פחות מאירופה.

משרדי המוסד לביטוח לאומי בירושלים (צילום מיטל כהן/פלאש90)

״נכון, יש תהליך כזה של הזדקנות האוכלוסייה, אבל למרות התהליך הזה, שים לב שההוצאות על קצבאות זקנה כאחוז מהתוצר, דווקא ירדו בשנים האלה. זה אומר שיש שחיקה בקצבאות. קצבאות הזקנה ירדו מ-3.8% ב-1984 ל-2.8% ב-2018 מהתוצר. בעולם, השיעור הזה גדל. לעומת זאת, הפחתה ממוצעת בתשלומי המעסיקים היא בערך 70%".

אז אי אפשר להסביר את הבור בביטוח הלאומי בשינוי דמוגרפי ?
״במקרה הישראלי קשה להסביר את המצב המעורער של הביטוח הלאומי בהזדקנות האוכלוסייה. הפער שנוצר נובע מהפחתה דרמטית בתקבולים. כשהתחילו להפחית את דמי הביטוח, לא פגעו בהוצאות, אבל קצת יותר מאוחר, אנחנו רואים את השינוי. כשנוח, משתמשים בגירעון של ביטוח לאומי בענפים מסוימים כעילה לקיצוצים בזכויות.

״זה בולט במיוחד בתחום של ביטוח אבטלה. בתחום הזה, הקרן של הביטוח התרוקנה ב-1998, בגלל שהפחיתו את דמי הביטוח לאבטלה בעיקר למעסיקים. הגירעון התחיל ב-1991, וקרן ביטוח אבטלה התרוקנה ב-1998, זה הוביל לשורה של קיצוצים בזכויות של ביטוח אבטלה שאנחנו מרגישים אותם היום בתקופת הקורונה״.

איך זה פוגע  באנשים בתקופת הקורונה?
״הרבה אנשים שמעולם לא ביקשו דמי אבטלה חשבו שהם יקבלו כעת משהו שדומה לשכר שהם הרוויחו. הם גילו לאכזבתם, למשל, שאי אפשר לקבל קצבאות אבטלה מעבר לשכר הממוצע. אמנם, הממשלה האריכה את תקופת הזכאות, אבל התכנית קוצצה באופן דרמטי לעומת העבר״.