קיימברידג' – מגפת הקורונה חידדה את המודעות לליקויים מהותיים בתשתיות העירוניות שלנו, והדגישה את חוסר תשומת הלב שלנו לאינטראקציה בין בריאותם של בני אדם, מערכות טבעיות והסביבה הבנויה. אינטראקציה הקובעת את בריאותה של כלל אוכלוסיית העולם.
כיום ברור שהמערכת הכלכלית שלנו הגדילה את אי הביטחון התזונתי; שהרחובות שלנו נותנים עדיפות לתנועת כלי רכב על פני פעילות גופנית; ושבתינו מגדילים את הסיכון בהידבקות במחלות. אנו יכולים וחייבים להשתפר על ידי השקת תכנית אמיצה להשקעה בבריאות אוכלוסיית העולם.
תשומת הלב הכלל עולמית לנושא הבריאות עקב מגפת הקורונה, היא הזדמנות לגייס את כל הסקטורים של החברה לטובת אימוץ גישות פעילוֹת ומכלילות לחיים טובים (Wellbeing). בניית מערכות עמידות ובנות קיימא בהיבט הבריאותי תהיה חשובה מאוד, במיוחד בהקשר של ערים ופיתוח אורבני.
במקרה הטוב, הכישלון לטפל באופן כולל בהשפעות השליליות של הסביבה הבנויה על בריאותנו הוא הזדמנות שהוחמצה לבנות קהילות בריאות. במקרה הגרוע, נראה שהכישלון הזה תורם באופן אקטיבי לסיכון מוגבר להידבק בנגיף הקורונה, ולהדביק אחרים. בבריטניה, לדוגמה, העובדה שיותר אנשים עניים מתו מהנגיף ממחישה את הבעייתיות של מדיניות דיור שלא העמידה שיקולים של בריאות ושיקולים אקולוגיים במרכז.
כשיש רצון יש דרך
מאפיין חיובי אחד של המשבר הנוכחי הוא האימוץ המהיר של אמצעים חדשניים (כולל גרסאות שונות של הכנסה אוניברסלית) על מנת למתן את ההשפעות הכלכליות המיידיות של המגפה. זה מוכיח שאנו מסוגלים לטפל בכשלים מערכתיים באופן מהיר, כשקיים הרצון לעשות זאת.
באותו אופן, אנו חייבים לדמיין מחדש את הסביבות הבנויות בהן אנו חיים, כך שיחזקו את היכולת להגיב באופן מיידי למגפות, וישמשו כמכשירים לשיפור הבריאות בטווח הארוך. בעוד שהערים יהיו אתר הניסויים העיקרי לרפורמות שנועדו לקדם בריאות וחיים טובים, יידרש גם שינוי מן היסוד במערכות הבריאות וניהול הבריאות.
אף על פי שמספר יוזמות גלובליות פילנטרופיות ניסו לשפר את הבריאות בערים ואת עמידות אוכלוסיית הערים למחלות, ואף על פי שליוזמות אלה היו תוצאות טובות, המערכות הבעייתיות של ימינו צריכות לעבור שינוי יותר יסודי. למעשה, נדרשת 'תכנית מרשל' חדשה לבריאות אוכלוסיית העולם – משהו שיהיה דומה לניו-דיל להתאוששות של אחרי המגפה.
מוסדות חדשים לבריאות האנושות
ניו דיל כזה ישמש כמסגרת מנחה בינלאומית, המכווינה תמריצים ומשנה את ברירות המחדל הגלובליות אל עבר מטרה של פיתוח אורבני בריא ובר-קיימא. התכנית כאמור תדרוש את הסכמתן והשתתפותן של ממשלות ורשויות מקומיות, וכן את השתתפותם של יזמים פרטיים, משקיעים וארגונים רב תרבותיים. זה ייקח זמן. יתרה מזאת, היוזמה תפעל במגוון דרכים וצורות ארגוניות, שחלקן עוד לא קיימות כיום.
ממשלות ושחקנים מהמגזר הפרטי יצטרכו לתת תשומת לב מיוחדת לשלושה נושאים.
ראשית, על קובעי המדיניות להבין שהחוסן של האוכלוסייה לא יכול להיות רק מטרה סופית שתושג בסיום התהליך. רבים מהזעזועים וגורמי הלחץ המניעים מקרי חירום בריאותיים חמורים ומתמשכים, נובעים מבחירות מכוונות שנעשות על ידי גורמים ברמה המקומית והגלובלית. על כן, מלבד הסתגלות להתמודדות עם זעזועים וגורמי לחץ אלה, בניית חוסן צריכה להיות כרוכה בהתעמתות עם ההחלטות שמחלישות מערכות בכך שהן מאפשרות שיבושים אקולוגיים והתפשטות מחלות.
איש אינו נתפש כאחראי לבריאות בטווח הארוך"
קובעי המדיניות חייבים להתמודד עם "עיוורון הבעיות" הנובע מפער המרחק והזמן שבין חשיפה לסיכונים בריאותיים לבין תוצאות אותם סיכונים, בעיקר במחלות שלוקח להן זמן רב להתפתח. לדוגמא, קיים נתק בין פיתוח עירוני בהווה ואשפוזים עתידיים בבתי חולים, כפי שניתן לראות באישפוזים כתוצאה מאסטמה ומחלות לב, הנוטות להחמיר בשל זיהום אוויר ומחסור באזורים בטוחים לפעילות גופנית. תוצאה אחת של אי יכולת זו לראות את הבעיות היא שאיש אינו מוחזק כאחראי לבריאות הציבור בטווח הארוך.
לבסוף, קובעי המדיניות צריכים לטפל גם בבעיית "הכיס הלא נכון", במסגרתה הסקטור שנהנה מהתערבות קובעי המדיניות אינו הסקטור שנושא בעלותה. נושא זה מציב חסמים לקידום בריאות באמצעות פיתוח אורבני, במיוחד בהקשר של תקציבי מדינה המיועדים לנושאים ספציפיים, מה שידרוש עיצוב מחדש של האופן בו בריאות הציבור ממומנת.
קדמה חדשה
מדדי קדמה העשויים להחליף את התוצר המקומי הגולמי, קיימים כבר היום. בהוטן פיתחה "מדד אושר לאומי גולמי" על מנת להדריך את קובעי המדיניות בה, בעוד שממשלות ניו-זילנד, איסלנד, סקוטלנד וויילס מאמצות גישה של מערכת כלכלית המבוססת על "חיים טובים" שאותה מקדמת ברית כלכלת החיים הטובים (Wellbeing Economy Alliance). עם זאת, הטיפול בשלושת הנושאים המתוארים לעיל דורש מימון והשקעה במערכות הפועלות לקידום הבריאות.
כאן, מוסדות בינלאומיים למימון פיתוח, כגון הבנקים לפיתוח אפריקה ואסיה, יכולים לעזור. כארגונים לא מסחריים המספקים הון לפרויקטים לפיתוח כלכלי במספר רב של מדינות, מוסדות אלה נמצאים בעמדה מצוינת וייחודית להניע תוכנית מהסוג של תכנית מרשל.
ראשית, למוסדות כאלה יש כוח ליצור שיתוף פעולה בין ראשי מדינות ויזמים מובילים מן הסקטור הפרטי במטרה לפתח ביחד ולאשרר תוכנית מרשל כזו, תוך שהם לוקחים בחשבון הבדלים בין אזורים שונים בעולם.
שנית, מוסדות כאלו יכולים להתנות הלוואות למימון פרויקטים לפיתוח תשתיות עירוניות במסגרת התוכנית, בכך שיילקחו בחשבון השפעות על הבריאות וכן אסטרטגיות לקידום הבריאות. במסגרת התוכנית יוכלו המוסדות המלווים והלווים להחליט לאן לנתב וכיצד להקצות את הכספים על בסיס מיקומן של בעיות הבריאות היקרות ביותר לטיפול, והגופים הממוקמים בעמדות הטובות ביותר בכדי למנוע מחלות.
אותם מוסדות גם יבדקו אסטרטגיות יצירתיות לעידוד מדיניות בין-סקטוריאלית ומימון פרויקטים משותפים המקדמים את בריאותה של כלל אוכלוסיית העולם. גישה כזו תהיה זרז נוסף למדיניות ציבורית אם, לדוגמא, התרומה לבריאות האוכלוסייה תהפוך לאינדיקטור העיקרי להצלחת אסטרטגיות, יוזמות ומדיניות לפיתוח תשתיות אורבניות.
רפורמות מקיפות ולא צעדים קטנים
ההשפעה ההרסנית של נגיף הקורונה הדגישה את הצורך הדחוף ברפורמות מקיפות ושאפתניות, במקום צעדים קטנים ומצטברים. תוכנית מרשל לבריאות אוכלוסיית העולם תהווה גישה רדיקלית חדשה וצעד חשוב לקראת הבטחת בריאותם של תושבי הערים הצומחות במהירות.
בנוסף למימון ולהשקעה מהסקטור הציבורי והסקטור הפרטי, תוכנית מרשל כזו תדרוש תנועה חברתית (בהובלת הדור הצעיר) אשר תניע דרישה בלתי מתפשרת להתאוששות בריאה לאחר עידן הקורונה, בתמיכת מחקר מתחומי המדעים, האמנויות ומדעי הרוח. מניעת החלטות רעילות בתכנון עירוני ופיתוח תשתיות היא תנאי הכרחי להפחתת הפגיעות למחלות, מה שיפחית את הצורך בטיפול רפואי ויביא לפיתוח טוב יותר של ערים ובריאות טובה יותר לכולנו.
——-
טולולה אוני (Tolullau Oni) היא רופאת בריאות הציבור ואפידמיולוגית אורבנית, היא חוקרת קלינית בכירה באוניברסיטת קיימברידג', פרופסור לשם כבוד באוניברסיטת קייפטאון, עמיתת פורום נקסט איינשטיין לשנת 2015 ומנהיגה גלובלית צעירה של הפורום הכלכלי העולמי לשנת 2019.
