ניצולי רצח העם היזידי מציינים היום (שני) ארבע שנים לאסון בו נרצחו כ-10,000 בני אדם. ב-3 באוגוסט 2014, השחר הפציע על העיירה היזידית סינג'אר, ועמו עלתה שיירה של רכבי טנדר-טויוטה לבנים עליהם מונפים דגלים שחורים. הפושעים הג'יהאדיסטים של דאעש הסתערו על העיירה המדברית החמה, ועל הכפרים בסביבתה, ועם הגעתם החלו משמידים בשיטתיות, לפי תכנית מוקדמת שהוצדקה בפרשנות שנתנו לכתבי האסלאם, את בני העם היזידי. את הגברים, הקשישים והקשישות רצחו – בעוד את הנשים הצעירות, הילדים והילדות, הם חטפו על מנת שישמשו כעבדים ושפחות או יחונכו מחדש כמוסלמים.

"שש שנים לאחר פלישת ארגון המדינה האסלאמית להר סינג'אר ולאזור מישור נינווה [בכורדיסטאן העיראקית, חבל בצפון עיראק שנהנה מאוטונומיה כורדית מסוימת], בעקבותיה גורשו למעלה מחצי מיליון יזידים, ולצידם גם נוצרים ושיעים, מבתיהם, נמצאת הקהילה היזידית במצב קשה." אמר ל'דבר' החוקר עידן בריר, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית, שעבודת הדוקטורט שלו עסקה בזהות ובתרבות היזידית.

ד"ר עידן בריר. הצילום באדיבות המצולם

"אזור סינג'אר נותר חרב כמעט לחלוטין וחזרה מאורגנת לרוב חלקיו נראית כמעט בלתי אפשרית בשל התשתיות ההרוסות וקשיי הגישה. האזור גם הפך לזירת קרבות המתחדשים מעת לעת בין כוחות עיראקיים וכוחות כורדיים, הן מן החבל האוטונומי בצפון עיראק והן מהחבל הכורדי בצפון סוריה, דבר שאינו מוסיף ליציבות וליכולת לבנות מחדש את הקהילה במקום".

איפה היזידים שנמלטו בזמנו מדאעש?
"רוב הקהילה היזידית חיה במחנות העקורים בחבל הכורדי בצפון עיראק. אחרי מה שנתפס על-ידי רבים מהיזידים כבגידה כורדית ביזידים, השהות במחנות בחבל הכורדי, תחת חסות הרשויות הכורדיות, היא הוספת קושי על קושי. לצד זאת, תנאי המחיה הקשים יחד עם תשתיות החינוך והרפואה הלקויות, שאינן מאפשרות חיים סדירים, אילצו רבים מבני הקהילה לחפש כל דרך לצאת החוצה מן המחנות. רבים עברו להשתכן בדירות שכורות בכפרים, בעיקר כאלו בעלי רוב יזידי או נוצרי, ברחבי החבל הכורדי ורבים אחרים – יש מעריכים שלמעלה מ-200 אלף יזידים, ניסו את מזלם במעבר חוקי ובלתי-חוקי לאירופה".

נאדיה מוראד, יזידית ניצולת דאע"ש, מדברת בטקס באו"ם בו קיבלה את אות שגרירת הרצון הטוב של האו"ם, 16 ספטמבר 2016. משמאל, אוחזת בידה, אמאל קלוני, עורכת דינה. (צילום מסך)

הם מצפים שהאירופאים יקלטו אותם?
"רבים מהם מנסים להתאחד עם משפחותיהם בגרמניה ובמדינות אירופאיות אחרות, אחרים מנסים להיכנס לאירופה בדרכי הברחה לא-חוקיות ו"נתקעים" במחנות מעבר במדינות כמו טורקיה, יוון, בולגריה וסלובניה".

אז קהילת היזידים במולדתם נחרבה?
"הפיזור הגדול של היזידים לאחר הגירוש ב-2014 ריסק באופן בלתי הפיך את הקהילה היזידית: מתוך כחצי מיליון יזידים שהרכיבו את הקהילה הגדולה של סינג'אר, הצליחו בשנים החולפות רק כ-20-30 אלף (לפי הערכות שונות) לחזור לסינג'אר ולקיים בה חיים בסיסיים מאוד, שעיקרם היאחזות בקרקע המולדת. אין שם באמת קיום של מרקם חיים קהילתי, מלא וחיוני. הקהילה היזידית בצפון עיראק, שמנתה ערב הפלישה למעלה מ-800 אלף נפש, קטנה בכשליש בשש השנים האחרונות בשל ההגירה המסיבית. מבחינה פוליטית הפכה הקהילה מצד אחד לקהילה אנטגוניסטית מאוד לשלטונות הכורדים אך בשל אובדן חלק גדול מחבריה שהיגרו, היא גם איבדה את כוח המיקוח הפוליטי שלה והפכה בעל כורחה לבת חסות פוליטית של אותן רשויות. אלו אותן הרשויות שהיזידים מאשימים רבים מחבריה בבגידה והפקרה."

פליטים יזידים מעירק מתחננים לסיוע הומניטרי בגבול סוריה-עירק ב-10 לאוגוסט 2014 (AP Photo/ Khalid Mohammed)

מה מצבן של הנשים היזידיות שנחטפו?
"מתוך למעלה מ-8,000 נשים יזידיות שנחטפו ושועבדו על-ידי אנשי דאעש, נותרו כ-2,500 שאיש אינו יודע את מקומן ואת גורלן. חטיפת הנשים ושיעבודן הייתה טראומה גדולה לקהילה היזידית כבר מתחילת האירועים ב-2014, אך אובדן עקבותיהן של למעלה מרבע מן הנשים הללו מנציח את הטראומה הקשה ומגביר מאוד את הכאב. לצד זאת, הנשים שחזרו לחיק הקהילה, נתקבלו על ידיה במהלך מרשים של הגמשה רשמית של המסורות היזידיות שאינן מתירות קבלה חזרה לקהילה של בני ובנות הקהילה שעזבו אותה ואימצו לעצמם דת אחרת, גם אם בכפייה".

"הנשים הפכו למוקד שימור של הטראומה הישנה: מצבן הנפשי הקשה מחייב טיפול מסור, וזה משמר את הפצע הישן. לצד זאת עולות שאלות קשות – בראש ובראשונה סביב שאלת גורלם של הילדים שאותם ילדו נשים אלה לשוביהן, אנשי דאעש. זוהי סוגיה שמוסיפה להעסיק את הממסד הדתי היזידי ואת ראשי הקהילה".

אם יזידית שנמלטה מדעאש במחנה פליטים בכורדיסטן (צילום ארכיון: answer5 / Shutterstock).

מתחילים לדבר על שיקום מרצח העם?
"הקהילה היזידית מציינת היום (3 באוגוסט) את יום השנה השישי לפלישת דאעש כשעתידה אינו ברור. ההגירה המסיבית מבטיחה ליזידים שמצליחים למצוא לעצמם מקלט אירופאי עתיד בטוח להם ולילדיהם, עבודה וקיום מכובד יחסית. מצד שני, הפיצול הגיאוגרפי מאיים על האחדות והלכידות שאפשרה את הישרדותה של הקהילה במולדתה – חרף הקשיים והאיומים".

"ההיעלמות הזוחלת של קהילת המולדת מעמידה את היזידים כולם בפני מחשבות קשות על העתיד האפשרי של הקהילה במציאות של גולה ופיזור, בהינתן שאין לקהילה מוסדות דומיננטיים או דת הלכה שתוכל לשמש דבק יעיל שיחבר את בני הקהילה במקומות השונים אלה לאלה. הקהילה לא התמודדה מעולם עם סכנה מסוג זה ועד כה היא עוד לא התפנתה לחשוב על העתיד".

ילדים יזידים (צילום: Kayra Niebur).

"עד כה עסקו עיקר הארגונים היזידיים בהנצחת האסון, בטיפול בקורבנותיו, באיסוף תרומות לשיקום האזורים היזידיים או בניסיונות, כושלים ורפים בינתיים, לפעולה משפטית נגד אנשי דאעש. נדמה  שבשנים הקרובות העיסוק במציאות החדשה של הקהילה ילך ויתפוס בהדרגה את מקום העיסוק בפצעים שנפערו באוגוסט 2014 ואין איש יכול לערוב שהשפעת המציאות החדשה תהיה פחות טראומתית ומסוכנת מזו של פלישת דאעש".