אברה מנגיסטו ציין בשבת את יום הולדתו בפעם השישית בשבי. פעילים חברתיים מתכננים עבורו מסיבה, בה רק הוא יחסר. "קראנו לאירוע 'הקיץ של אברה', רק שבשונה מאביה, שליום ההולדת שלה לא הגיע אף אחד, בקיץ של אברה הוא זה שלא נמצא". כך אומרת אוראל שטרית (24) פעילה אקטיביסטית למען שחרורו של מנגיסטו מהשבי.
"נעשה לו יומולדת בזמן ההפגנה בבלפור. כולם מוזמנים להגיע עם חולצות, אביזרים, ברכות אם תרצו. זה לא רק מחאתי, זו בעיקר תפילה קבוצתית שהוא יחזור הביתה בריא ושלם. הוא אח שלנו, הילד של כולנו, יש רק דבר אחד קטן שצריך לעשות כדי להשלים את השמחה".
הפעילים של 'סופרים את אברה' בחרו במחאת בלפור, המורכבת מעשרות ארגונים, בשל העובדה שהיא זוכה להד תקשורתי רחב ומשום ההמוניות שלה. הקבוצה עצמה נטולה עמדה מפלגתית. "זה לא משהו נגד ביבי, זו קריאה גם כלפי הממסד וגם אלינו פנימה כחברה על היחס שלנו לשחורים, למתמודדי נפש", מסבירה שטרית.
רותם בן נון (44) מחנך מרמת גן, מסביר למה הוא מגיע לאירוע יום ההולדת בבלפור. "הנושא ירד מסדר היום לגמרי, והרעיון הוא להעיר את השטח. אני מגיע כדי להראות שזה נושא אזרחי, לא שייך לקהילה מסויימת, זה מצטייר ככזה אבל זה לא נכון. זה שלי, ואי הטיפול בשבי של אברה הוא גזעני. לאירוע לטובת גלעד שליט אף אחד לא היה שואל אותי למה אני משתתף".
"האמא שבתה אותי", מספר בן, "היה קטע שהיא אמרה בהפגנה שאף ילד של אף אמא אסור שיעלם, כשהיא מתכוונת גם לילדים מעזה. זו גדלות נפש, אצילות ורוחב לב ענק. המשפחה היא משפחה עם חיים לא קלים, והממסד במקום לעזור רק מנסה להשתיק את זה. זה מטריף אותי".
מבחינתי אברה זה מאבק רגישי ואישי, הוא יושב על כמה הצטלבויות שקשורות אלי", אומרת שטרית. "השחורות, העוני, העובדה שהוא מתמודד נפש, זה השחורות המעמדית, לא רק בצבע העור. גדלתי עם אחות עם מוגבלות, ואני לא מוכנה שהיא תהיה בסוף הדיון, אני גרה בשכונת עתיקות באשקלון, ביני ובין משפחת מנגיסטו יש 7 דקות הליכה.
״מפריע לי שעד שמדברים עליו מדברים עליו כנספח – צריך לדבר על מה המצב שלו, לפני שנכנסים למשא ומתן, צריך עבורו צדק הומניטרי, וגם עבור הישאם אל-סייד. אברה זה לא מאבק עדתי, זה ממש לא נכון, זה צריך לעניין את כולנו. מחר בבלפור נראה את כל הצבעים כולם, כי הוא הילד של כולנו, אח של כולנו".

