שתי החלטות הנוגעות לפריסת סיבים אופטיים פורסמו היום (שלישי) על ידי משרד התקשורת: החלטה בנושא מחירי השכירות בכפיה על רשת בזק, והחלטה נוספת לגבי אפיון רשתות מהירות. ההחלטות אמורות לייצר ודאות בשוק לגבי היחסים המסחריים בין החברות בעידן רשתות הסיבים, אך הן מבוססות על רגולציה מסובכת מאוד, וקשה להעריך מה תהיה השפעתן בפועל.

כמה ישלמו החברות ?

לפי ההחלטה, ספקיות האינטרנט יוכלו לשכור מבזק סיב אופטי במהירות של עד 550 מגה מבזק בעלות של 71 שקלים לפני מע"מ, וסיב במהירות של עד 1,100 מגה בעלות של 78 שקלים, לפני מע"מ. מהירויות אלו נבחרו על מנת לשקף הצעות מקובלות בהן מהירות ההעלאה היא 10% ממהירות ההורדה.

ההחלטות הללו מצטרפות לחובת מחיר אחיד שבכוונת המשרד לקבוע. כלומר, הספקיות המשתמשות בסיבי בזק יחויבו להציע מחיר אחיד בכל מקום ללקוח הביתי, ללא תלות בשאלה בבעלות מי הסיב דרכו מסופק השירות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

על פי אתר כמהזה, הצעות המחיר שמציעות נכון להיום סלקום ופרטנר לשירות ברשת סיבים שונות זו מזו. עם זאת, כיוון שסלקום כוללת בהצעה עלות נתב ופרטנר לא, המחיר לשירות פלוס נתב דומה מאוד בשתי החברות, בין 119 ל-125 שקלים ל-1,000 מגה, ו-105 שקלים ל-500 מגה. מחירים אלו הם אטרקטיביים, ונמוכים מהמחיר שמציעה הוט ל-500 מגה,  אך הם זמינים רק בפריסה המוגבלת של פרטנר וIBC (שרכשה את הסיבים שנפרסו על ידי סלקום), בעוד הוט פרוסה ברוב היישובים בישראל.

מחירים אלו, לאחר חישובי מע"מ, מייצגים שולי רווח של בין 20 ל-25 שקלים בלבד בעבור מתחרותיה של בזק. ממחיר זה יש להחסיר עלויות התקנה, שיווק, שירותי ספק אינטרנט (ISP), שירות לקוחות וגביה, כך שהרווח הפוטנציאלי אינו גבוה. במצב זה, יתכן שסלקום ופרטנר יבחרו לייקר את המחיר לכלל הלקוחות, על מנת לפתוח את האפשרות להשתמש בתשתית בזק ולהציע שירות בסיב בפריסה מקסימלית, וכך לשמור על רווחיות.

במקום סיבים

ההחלטה השניה, לגבי אפיון רשתות , קובעת את רמת הביצועים הנדרשת מרשת בטכנולוגיה שונה, כדי שתוכר כרשת מקבילה לסיבים. האפיונים שציין המשרד כללו לפחות 1,000 מגה במהירות הרשת, מה שיאפשר לבזק על נייר לבצע פריסה של תקן בשם G.FAST212 על בסיס רשת הנחושת הקיימת. אלא שמדובר בתקן חדש, שלא נוסה בארץ בהיקפים גדולים,  והסובל,  כמו כל שיטות העברת האינטרנט על גבי כבלי נחושת, מתופעת הניחות – כלומר, הביצועים ירדו ככל שהמרחק בין הדירה לארון השכונתי גדול יותר.

להוט יתאפשר לשדרג את רשת הכבלים מתקן 3 לתקן 3.1,  ואילו הסיבים הישנים של IBC אינם מותקנים בשיטת סיב עד הדירה (FTTH), אלא מגיעים רק עד הבניין, בתוכו פרוסיםכבלי רשת (ETHERNET). אין כל ודאות שבזק והוט אכן ישלבו את הטכנולוגיות האלו בעתיד, אך ההסדרה קובעת שהשירות הקיים של IBC, הוא למעשה שירות מקביל לסיב עד הבית.

 ומה יקרה כשתבוטל ההפרדה בין הספק לתשתית ?

חוסר ודאות נוסף, נוגע לאפשרות, הנשקלת במשרד התקשורת, ליישר קו עם כל מדינות העולם ולחדול מההתעקשות על פיצול שוק האינטרנט  בדמות גביית שני מחירים לגלישה באינטרנט – מחיר תשתית, ומחיר ספק (ISP). כבר היום בשוק יש שפע של הצעות לתשלום אחד, אך ההפרדה ממשיכה להתקיים ברמה הפורמלית ומשיטה על חברות התקשורת עלויות תפעול גדולות יותר, שמגולגלות בחזרה ללקוחות.

אם בעלות התשתית הקווית (בזק, הוט, IBC ופרטנר) יורשו בעתיד למכור שירות מלא, הסדרות אחרות של המשרד צפויות להתמוטט, ביחד עם עיקרי המודל העסקי של ספקי ISP  דוגמת בזק בינלאומי, אקספון, טריפלC  ואחרות. למרות הנזק העסקי וצמצום התחרות, לציבור צפויה תועלת רבה מביטול ההפרד. ממילא לא מדובר בתחרות חופשית, אלא הסדרה מלאכותית שקבע משרד התקשורת ובוטלה מזמן ביתר מדינות העולם, לאור השיפורים בטכנולוגיה שהפכו את מתן שירות הISP לפעולה זניחה יחסית.

אם נמשיל את רכישת התשתית לרכישת כרטיס נסיעה ברכבת, הרי שהשתלום לשירותי ספק אינטרנט שקול לתשלום על כיסא ישיבה באותה רכבת – מוצר שאיש לא ירכוש לעולם, ללא רכישת זכות הנסיעה במקביל, ולכן אין היגיון במכירתם בנפרד.

עד עתה, בכל פעם שמשרד התקשורת עדכן את הרגולציה שהוא מטיל על שירותי האינטרנט, הוא רק הוסיף קומה על הרגולציה הקיימת, ולא בחר לפרק את ההחלטות הקיימות ולהחליף אותן בהוראות חדשות. ניתן לקוות שביטול ההפרדה בין תשתית לספק יתקבל כפשוטו, אך עד כה נמנע המשרד מגישה זו.