במשרד התקשורת פרסמו אתמול (ראשון) להערות הציבור שימוע חדש הנוגע למדיניות פריסת הסיבים וחובת מחיר אחיד לכל הלקוחות של כל חברת תקשורת, לפיו כל חברת תקשורת ששוכרת רשת סיבים מבזק, תשווק את הסיב לציבור במחיר אחיד, גם אם יש לה סיבים משל עצמה. כך מנסה משרד התקשורת להתמודד עם תסבוכת האינטרסים והרגולציה בתחום הסיבים האופטיים, היוצרת מערכת תמריצים מעוותת לחברות, ומעכבת את התקדמות תשתיות האינטרנט בישראל לשלב הבא. מדובר אולי בצעד בכיוון הנכון, אבל לא בטוח שהוא לבדו יספיק להתיר את הפלונטר.

השימוע מבוסס על התחלתה של ההכרה של המשרד בנזק שנוצר בפלונטר התשתיות הקוויות, בו ל-4 חברות יש תשתיות קוויות, אך כל אחת מהן פועלת תחת רגולציה שונה: "חובות פרישה רחבות של תשתיות מבוססות סיבים אופטיים החלות על בעלי התשתית לעומת פרישה ממוקדת של ספקי השירות רק או בעיקר באזורים הכדאיים ביותר כלכלית, עלולה ליצור מבנה תחרותי שאינו מעודד פרישה רחבה של בעלי התשתית ועל כן פוגע בישום הפרישה לכלל הארץ ועשוי לפגוע בתחרות טכנולוגית בין תשתיות שונות". במילים פשוטות, לפרטנר ול IBC-סלקום יש כבר תשתיות סיבים אופטיים שנפרסו במקומות הכדאיים ביותר. כעת, מבינים במשרד, יוותרו לבזק רק מעט לקוחות זולים לחיבור, והמוני לקוחות יקרים לחיבור, מה שייקר את המחיר לציבור. בנוסף, משרד התקשורת מתכוון להטיל על בזק חובת יוצאת דופן ברמה העולמית – חובה להשכיר את רשת הסיבים לכל חברה מתחרה. אחרי כל אלו, המשרד מציע הקלה קטנה – כל חברה שתציע חיבור בסיבים, תהיה חייבת להציע אותו במחיר זהה בכל רחבי הארץ, בדיוק כמו בזק, גם אם יש לה סיבים של עצמה וגם אם היא שוכרת סיבים מבזק או מ-IBC. החיסרון בהצעה הוא שהיא מהווה מעין ניסיון 'ליישר את התקרה כשהרצפה עקומה' – משום שלחברות התקשורת יש מבני עלויות שונים לחלוטין וגם חובת פריסה שונה.

ניידת שירות של "בזק" (צילום: יאיר ויטמן).

ליישר את התקרה כשהרצפה עקומה

כל חברת תקשורת קווית בישראל מחויבת פועלת תחת רגולציה שונה וייחודית רק לה:

בזק – חובת פרישה בכל בית בישראל כולל יהודה ושומרון, מרגע שתבחר להשיק את רשת הסיבים, תוך חובה להשכיר אותה לכל מתחרה, תוך תקופת זמן לא ידועה להשלמת הפריסה.

הוט – חובת פריסה ב92% בלבד ממשקי הבית בישראל, לא כולל יהודה ושומרון, נכון לעכשיו ללא תכניות פריסת סיבים כלל ולכן ללא כל חובה חדשה. הוט נהנית מיכולת לספק אינטרנט במהירות של עד 500 מגה ברשת הכבלים הקיימת, ללא סיבים אופטיים.

פרטנר – ללא שום דרישה משום סוג, בהיעדר כל רשיון לפריסת סיבים וזאת בעידוד משרד התקשורת.

IBC-סלקוםחובת פריסה ב-40% ממשקי הבית בלבד תוך 10 שנים, כאשר בשנים הראשונות כל הפרישה היא לשיקול החברה, ורק בעוד כמה שנים חובה מוגבלת להנגיש משקי בית באזורים פחות כדאיים.

הצעת משרד התקשורת מכוונת להוסיף ודאות מינימלית בעבור חברת בזק, בכדי להגדיל את התמריץ שלה להשיק את רשת הסיבים שלה.

לטענת המשרד, בכך תימנע תופעת "המעגל האכזרי", שבה ככל שלא משתלם לבזק להתחרות באזורים הכדאיים, בהם הקדימו אותה המתחרות, היא תיאלץ להעלות מחירים באזורים שנשארו, מה שיקשה עליה להתחרות גם בהם וכן הלאה. לצד השימוע הקודם, אשר מציע מה יהיו מחירי השכירות המפוקחים של הרשת, אמורה להיווצר מסגרת של ודאות כלפי בזק, שאולי תקל עליה להשיק את הרשת, אשר התחילה להיבנות בראשית העשור, וכמעט שהוקפאה לפני כ-3 שנים.

מצד שני, משני השימועים עולה כי המשרד מודע לכך שכל חברת תקשורת פועלת במבנה עלויות אחר לחלוטין. בזק נהנית מבעלות על נכס ייחודי – רשת התעלות הפאסיביות, הארונות השכונתיים והגובים הפרוסים ברחבי הארץ, מה שלא סביר שיהיה לשום חברת תקשורת ישראלית אחרת אי פעם. מנגד, בייחוד בפריפריה, השקעה בהשקת רשת סיבים תגדיל באופן דרמטי את ההוצאות של בזק, אך בתמורה תקבל רק תוספת צנועה של גביה מהצרכנים. לעומת זאת, פריסה של פרטנר או IBC-סלקום, מניבה תשלום חדש ומלא, ולא רק תוספת לתשלום קודם. על כל אלה קיימים הסדרי חובת השכירות (השוק הסיטונאי) שמוסיפים עוד אי ודאות מבחינת בזק. קשה מאוד להעריך האם הסדרי מחיר אחיד על מבני עלויות כה שונים ניתנים למימוש, כפי שהמשרד שואף.

הנחת כבלי תקשורת תת-קרקעיים (צילום: shutterstock)

החורים שנשארו

ככל שמשרד התקשורת מתקדם לכיוון יצירת ודאות ברגולציה, ראוי להאיר אילו איזורים נותרו עדיין בלתי מטופלים. אפשרות אחת, היא שפרטנר וIBC-סלקום יבחרו לא להציע כלל סיבים על רשת בזק, ולהיצמד רק לשיווק הסיבים של עצמן, כדי לחמוק מהכלל החדש של מחיר אחיד בכל רשת שהיא. זו אפשרות שהמשרד מעוניין למנוע, אך היא עלולה להיווצר בכל זאת, לרווחתה הרבה של בזק. המשרד כבר הודה, שהמחירים המפוקחים שקבע בעבר בתחום השכרת קווי הנחושת, הועילו לבזק הרבה יותר ממה שצפה בהתחלה.

אפשרות נוספת היא שבזק תראה בהקלה הזו בלתי מספקת בכדי לראות סיכוי לרווח, ולא תשיק סיבים בכלל, לאחר שמאות אלפי לקוחות כבר מונגשים בסיבים למתחרות, וכל השקעה של בזק ברשת תסייע גם למתחרות, בשל חובת ההשכרה. החלטה כזו אולי תציל את בזק מקריסה מהירה, אך תפגע בה בטווח הארוך ובייחוד בלקוחות בפריפריה, אשר רק בזק מחויבת לספק להם שירותי תקשורת קווית.

סיבים לא יעילים הם סיבים יקרים יותר לציבור

בדרך כלל נהוג בעולם לעודד חברות לפרוס תשתית סיבים יקרה אל כלל המדינה בעזרת סבסוד ממשלתי. לעתים זה נעשה בצירוף הסדרים של חלוקת שוק בין מפעילות פרטיות ולעתים תוך עידוד רשתות תקשורת יישוביות, אשר רוכשות קיבולת רשת באופן סיטונאי מבעלת תשתית ארצית ומוזילות את החיבור לרשת בתחומי אותה רשות מקומית. במדינות מסוימות תשתית הסיבים מולאמת. בשום מדינה חוץ מאשר בישראל, אין הסדר שמתיר הנחת 4 תשתיות קוויות בחלק מהמדינה, ותשתית אחת בלבד – של בזק – בחלקים אחרים ועל כל זה גם חובת השכרה למתחרות. זהו פלונטר עצום בשוק התקשורת הקווית, שהשימוע האחרון רק מוסיף עליו עוד מגבלות, במקום לחתור להתרה שלו. מה שעלול להתקבל בפועל איננו שוק תחרותי, אלא מצב של חלוקת שוק בלתי יעילה, בדיעבד, לעומת אפשרות של חלוקת שוק יעילה, מראש.

בהסתכלות לאומית, ריבוי התשתיות קוויות באיזורים הכדאיים יחייב הנחת אורך גדול יותר של סיבים וציוד אקטיבי פר לקוח בסך הכל, ולכן גם ייקור כולל של הטכנולוגיה, שאינה פרוסה באופן יעיל. את הייקור המשמעותי ביותר תספוג בזק, ואיתה גם הפריפריה, משום ששם רק בזק אמורה לפרוס סיבים, והלקוחות הרווחיים ביותר באיזורים הצפופים יותר, ייתפסו כבר על ידי המתחרות.