פלונטר הסיבים האופטיים ממשיך להסתבך: משרד התקשורת מבקש לאשר סופית הקלות בפריסת הסיבים האופטיים שקיבלה חברת הוט, לאחר שכבר העניק מתן הקלות רבות לחברת IBC. בבזק מבקשים לקבל לפחות אותן הקלות כמו הוט, ואילו בעמותת הצלחה דורשים ממשרד התקשורת לאכוף את החוק ולחדול משינוי הכללים באמצע המשחק.
עמותת "הצלחה" הגישה אתמול התנגדות לכוונת משרד התקשורת לאשר באופן סופי ומוחלט פטור מפריסת תשתיות נוספת לחברת הוט. בכוונת המשרד להסתפק בפתרון ירוד בו הוט תוכל לספק חיבור לאינטרנט ושידורי טלוויזיה באמצעות רשת תקשורת סלולרית, במהירות של 30 מגה-ביט בלבד. ברשת הנייחת הוט מסוגלת ליצור חיבורי במהירות של עד 500 מגה-ביט. במקביל, לפי כלכליסט, חברת בזק לא מבקשת ממשרד התקשורת למנוע מהוט הקלות, אלא להעניק לה הקלות לפחות באותה המידה, בטענה לאפליה בלתי צודקת, כאשר לשתי החברות יש רישיון דומה, המחייב אותן בפריסה דומה. בבזק אף מציינים כי הוט אינה פרוסה בפועל ב-92% מהיישובים בארץ כפי שהיא מצהירה, משום שספירה זו אינה כוללת יישובים ביהודה ושומרון שאין בהם גישה נייחת להוט, בהן בזק כן פרוסה. בחישוב כולל, טוענים בבזק, הוט פרוסה ב77% מהיישובים בלבד.
בשנה האחרונה, אישר משרד התקשורת בהליך בעייתי לחברת IBC, שהייתה אמורה להיות שחקנית מרכזית בתחום הסיבים האופטיים, פטור מפריסה מלאה של 100%, והסתפקות בפריסה מוגבלת של 40% ממשקי הבית בלבד, בתקווה שהקלה זו, ורבות אחרות, יצליחו יחד להפוך את החברה מכישלון כלכלי לחברת תקשורת מתחרה,
במקביל, קיימות רשתות נייחות בסיבים אופטיים שהניחו פרטנר וסלקום, ללא רשיון ולכן גם באופן לא חוקי, תוך שמשרד התקשורת מעודד אותן לעשות זאת. לחברות אלו אין כלל חובת פריסה, אך פריסתן פוגעת בכדאיות הכלכלית של IBC, הוט ובזק, לגבי פריסת סיבים אופטיים מהירים. כוונתה של סלקום לרכוש את IBC, ביחד עם שינוי חדש ברשיון של IBC, המתיר לה להשתמש גם בכל תשתית של מפעיל אחר, עשויה להפוך את הרשת של סלקום לחוקית, לאחר ש-IBC תרכוש אותה מסלקום. הרשת של פרטנר, תמשיך לפעול בעת הנוכחית ללא רישיון וללא צורך לעמוד בשום דרישה ממשרד התקשורת. כך למשל, הדרישה שמוטלת על כל שאר בעלות התשתית, להעניק ללקוח אפשרות לבחור ספק אינטרנט, אינה מוטלת על פרטנר וסלקום בהיעדר רישיון. זו דרישה מסרבלת, שמוטב להסירה משאר החברות ולא לכפות אותה על פרטנר וסלקום, אך במצב הנוכחי עדיין מדובר באפליה בפועל לטובת פרטנר וסלקום, ללא כל צידוק הגיוני.
איך נולד פלונטר הסיבים?
בישראל מתקיים פלונטר מפואר של תשתיות נייחות, שנבנה על ידי פלונטר מפואר לא פחות של החלטות רגולציה ממשרד התקשורת. ראשיתו לפני כ-30 שנה, בזמן שבזק הייתה מפעיל נייח יחיד, ומספר זכייניות כבלים החלו לפרוס כבלים במספר אזורי פריסה בארץ, כתשתית שנועדה אז לשידורי טלוויזיה בלבד. לאור קשיים כלכליים, הותר לחברות הכבלים להתאחד, וכך נוצרה חברת הוט. רישיונה חייב אותה להגיע לפריסה ארצית, אך במשך שנים הוט לא מימשה את הדרישה, כאשר מ-2011 היא נעזרת בסדרה ארוכה של החלטות דחיה של משרד התקשורת, המתירות לה לא לחבר מאות יישובים לרשת, ובכך חוסכת לה השקעה גדולה, המוערכת לפחות ב-800 מליון שקל.
מרכזיותה של רשת הוט התגברה, כאשר הותאמה להיות תשתית אינטרנט, ובכך להוות תחרות ממשית לבזק. עם זאת, בעולם לא מקובל מצב בו קיימות שתי חברות תשתית המחוייבות בפריסה כלל ארצית מלאה ומהוות תחרות מלאה זו לזו. עוצמתה הכלכלית של הוט הוקטנה, כתוצאה מהקמת חברת YES, אשר חילקה את שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית עימה, והקטינה את רווחיות שתיהן, בהשקעת מיליארדים בתשתיות הלווין, ש-YES לעולם לא תוכל להחזיר לבעליה (בעבר – יורוקום וכיום – בזק). במשרד התקשורת לא עצרו בזאת, אלא השיקו חברת תשתית שלישית – IBC – המיועדת לפרוס רק סיבים אופטיים על גבי התשתיות של חברת החשמל. פריסה זו , כך הסתבר, זולה מאוד לאורך רשת החשמל, אך יקרה להפליא במקטע הסופי – החיבור בין הרשת לבית הלקוח. יוזמת IBC נפלה קורבן למבנה בעלות מסוכן – בעליה היו ספקי ציוד של החברה, והם קבעו תעריפים כאלו לציוד, שלא אפשרו ל-IBC להצליח בשוק.
גם אחרי שנולדו 3 חברות תקשורת, המחויבות עקרונית לפריסה כלל-ארצית, רק לבזק היה סיכוי לבצע זאת ולשמור על חוסן כלכלי. אף על פי כן, עודד משרד התקשורת את פרטנר וסלקום לפרוס סיבים אופטיים, ללא כל חובת פריסה. לא ברור באיזו מידה הייתה זו השקעה משתלמת בעבורן, אך הפריסה שהן ביצעו, נעשתה במקומות הכדאיים ביותר – השכונות הצפופות, איזורי העסקים ומגדלי המגורים הגבוהים. בכך, חיבלו פרטנר וסלקום במודל העסקי של כל מפעיל כלל ארצי במחיר אחיד – בו לקוחות באזורים הרווחיים מפצים על הלקוחות באזורי הפריפריה, בהם הפריסה יקרה הרבה יותר.
החיבור בין IBC לסלקום, אם וכאשר יתממש, עשוי לצמצם במעט את הפלונטר מ-5 מפעילות ל-4 מפעילות, אך אין הוא מסביר מדוע במשרד התקשורת חשבו מראש שיש אפשרות קיום כלכלי ליותר מתשתית כלל ארצית בודדה, ללא כל תקדים לכך בעולם. עוד החלטה רגולטורית הקיימת בישראל וכבר איננה מקובלת בעולם היא הסרבול שנובע מהפרדה בין תשתית אינטרנט לספק אינטרנט. ההפרדה נועדה כדי לעודד תחרות, אך כיום היא מהווה סרבול משמעותי, כאשר משרד התקשורת בעצמו מעודד הקמת קבוצות תקשורת, שמספקות את כל השירותים בחבילה אחת. סרבול זה אמנם מעודד תחרות, אך מייקר את שירותי האינטרנט לציבור, בכך שהוא כופה על חברות התקשורת מערכת בירוקרטית נוספת, לטיפול בפעילות מינורית יחסית, שנקראת "ספק אינטרנט".
בעולם מקובל לחלק את השוק ולסבסד חיבור לפריפריה
אין כמעט שום תחום של תשתית בו ניתן ליצור תחרות אפקטיבית בריבוי תשתיות דומות. כך מקובל בחשמל, גז, כבישים, מים. המודלים הקיימים בעולם בשוק התקשורת מבוססים על דגמים אחרים לחלוטין כמו מפעיל לאומי המהווה מונופול כלל ארצי, או חלוקת הפריסה בין מפעילים שונים, כאשר כל מפעיל מהווה מונופול מקומי, תוך שהם מקבלים סבסוד מהמדינה לפריסה באיזורי הפריפריה. האסדרה הישראלית נבנתה כטלאי על טלאי, כאשר "באמצע המשחק" התרחשו שינויים קריטיים: הקלות להוט, הקלות לIBC, התעלמות מהפריסה ללא רשיון של פרטנר וסלקום באיזורי ה"קצפת", והקשחת תנאים מול בזק, כך שזו למעשה כמעט חדלה להשקיע בהכנות לפריסת סיבים מאז 2017, ולא התקינה ציוד אקטיבי.
מה האינטרס של כל מפעילה ?
פרטנר מקווה להשיג דומיננטיות בפריסת סיבים מהירים במהירות 500 ו-1,000 מגה, תוך שמירת המונופול שלה על הרשת של עצמה, תוך שהיא נהנית מהמצב היום של פריסה ללא רשיון וללא כל חובת פריסה, על פי רוב תוך שימוש בתעלות של בזק, על ידי קבלנים חיצוניים. לבזק מותר רק לשלוח תצפיתן מטעמה לעבודות של פרטנר.
סלקום מקווה להיפטר מפעילות הסיבים שלה ולמכור אותה לחברת IBC, בכדי להתמודד עם עומס תשלומי חובות ורווחיות אפסית מפעילותה העיקרית – שוק הסלולר. סלקום תשלוט ב-IBC במשותף עם קרן תש"י, ואם ביום מן הימים החברה תגיע לרווחיות, סלקום תהנה ממנה בעתיד. הסיכוי לכך נמוך, משום ש-IBC זקוקה להון רב כדי לעמוד בחובה של 40% פריסה, ולכן הרווחיות תגיע, אם בכלל, בעתיד הרחוק.
הוט מעוניינת שלא לחבר את היישובים שאינם מחוברים כיום, ולא מעוניינת לפרוס סיבים אופטיים מהירים. רשת הכבלים של הוט הקיימת מסוגלת להעביר אינטרנט במהירות של עד 500 מגהביט, ומהירות זו מאפשרת לה להישאר אטרקטיבית בשנים הקרובות ללא כל השקעה חדשה. פעילות התוכן של שידורי הוט תוכל כנראה להיות משווקת על גבי רשת סלולר ליישובים המנותקים מכבלים והיא מקדמת את להוט להתפתח תוך מספר שנים לכיוון של חברת תוכן המשדרת באינטרנט ללא ציוד אקטיבי – ממירים או רשת, במקביל למהלכים ארוכי טווח דומים אצל YES.
בזק לא תוכל לחמוק מחובת פריסה כלל ארצית, אך היא מעוניינת להחריג את שירותי הסיבים המהירים מחובה זו, ולקבל הקלה ממשרד התקשורת חובת פריסה נמוכה יותר. כוונה זו היא פגיעה ברורה באינטרס הציבורי, אך בזק לא תפעיל לעולם רשת סיבים, ללא סיכוי כלשהו להשגת רווחיות בטווח זמן סביר. ההגבלות שמטיל משרד התקשורת על בזק, מנע ממנה להשיק את רשת הסיבים בפריסה רחבה – לפחות 60% ממשקי הבית, בכדי להגן על המתחרות של בזק. בינתיים משרד התקשורת אוסר על בזק לשדרג את מהירות הרשת שלה מ100 מגהביט ל200 מגהביט, כאשר באזורים מסויימים בזק מסוגלת לספק מהירות של 40 מגהביט ואף 15 מגהביט בלבד.
הציבור משלם את מחיר המדיניות
השיטה בה נוקט משרד התקשורת – קשירת ידי בזק והוט, גורמת בסופו של דבר לעיכוב כולל בהתקדמות התשתיות בישראל. הניסיון לעודד תחרות כה רבת משתתפים בתחום כה בלתי מתאים לתחרות – תשתיות תקשורת, גורם בהכרח לחוסר יעילות כלכלי כולל של המפעילות. לפעמים כאשר הן מחליטות להוריד מחירים, במשרד התקשורת מאלצים אותן לייקר מחירים לציבור, ללא כל תועלת.
לא קיים שום תיקון קטן שניתן לבצע על מנת להתיר פלונטר כה סבוך. הדבר החיובי ביותר שיכול שר התקשורת החדש, דודי אמסלם (הליכוד) לעשות בזמן ממשלת מעבר, הוא להורות על ביצוע סקר מקיף, שיבחן מודלים כלכליים מקובלים בעולם ויציע מודל אסדרה חדש לשוק התקשורת בישראל, שלא מבוסס על המודלים הקיימים, שלא משרתים את טובת הציבור, אלא כזה שמבוסס על האינטרס של הציבור – קבלת שירותי תקשורת מתקדמים במחיר סביר, ולא על "קידום התחרות" – אמצעי לא רלוונטי, שהפך ממזמן למטרה. סקר חדש שנערך ב207 מדינות ממקום את ישראל במקום ה-72 במהירות הגלישה באינטרנט הקווי, לעומת מקום 60 לפני כשנתיים. הידרדרות זו הגיונית לחלוטין בהתחשב בהחלטות הרגולציה בישראל.
הנהגת תחרות, במקומות בהם היא בכל זאת ברת קיימא, לא סביר לקדם באמצעות פיגור טכנולוגי כפוי על שחקנים ותיקים כפי שנעשה בישראל, אלא באמצעות עידוד שימוש בטכנולוגיות חדישות וכן בעזרת שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות, שיכולות להוזיל לתושביהן את עלויות התקשורת, באמצעות הקמת רשת תקשורת יישובית, המחוברת בנקודת קצה לספק תשתית ארצי. הפיגור הטכנולוגי לא משפיע רק על שוק התקשורת, אלא מעכב את התקדמות הכלכלה בישראל באופן כולל ובייחוד בפריפריה בכך שהוא מקשה על הקמת חברות סטארט-אפ, פעילות מחקרית ומרכזי תעסוקה, הזקוקים כולם לאינטרנט מהיר ואמין.