בתחילת השבוע הסמיכה ממשלת ישראל את שר התקשורת איוב קרא  לקבל החלטות בעצמו לגבי הקלות למיזם הסיבים האופטיים. ההחלטה ממשיכה מדיניות ארוכה של טלאי על טלאי במקום חזון ברור לעתיד תשתיות התקשורת בישראל, ואף יוצרת מנגנון שעלול לסכן בעתיד את השר בפלילים. הנהנית התורנית מההחלטה צפויה להיות סלקום, אך הבעיה הגדולה מכולן היא השיטה עצמה.

החלטת הממשלה השבוע מסמיכה, כאמור, באופן בלעדי ואישי את שר התקשורת לשנות את חובת הפריסה הארצית של מיזם הסיבים או בכל חובה אחרת, לפי שיקול דעתו, וכן אישור לאפשר לחברת תקשורת קיימת לרכוש את בעלות – מלאה או חלקית – על חברת IBC,  בעלת המיזם העסקי הכושל לפריסת סיבי תקשורת מהירים על גבי רשת החשמל בישראל.

איוב קרא שר התקשורת, אוגוסט 2017 (יונתן זינדל / פלאש90).

בהודעה שפרסם משרד התקשורת בשמו, טען השר קרא כי "פריסת הסיבים האופטיים במדינת ישראל עומד, נכון לעכשיו, בשיעור זניח ביחס למדינות המתקדמות בעולם. המהלך שאושר היום בממשלה יאפשר לאזרחי המדינה גלישה במהירויות גבוהות באופן סימטרי ויציב את מדינת ישראל בחזית המדינות הנהנות מפריסה של סיבים אופטיים". למרות הטון האופטימי, הסיכוי למימוש ההבטחה של השר נמוך מאוד.

על הפגמים בהחלטת הממשלה

  • הסתירו מהממשלה שההצעה נתפרה לצרכים של סלקום

במסמך השימוע של משרד התקשורת מוזכרת סלקום לא פחות משמונה פעמים (פרטנר מוזכרת פעמיים), אך בהצעת ההחלטה מוזכרת "חברת תקשורת" מבלי לנקוב בשם.

  • הסתירו מהממשלה שיש כבר צוות בין-משרדי שמוגדר ככתובת לבעיות הללו

ההצעה שאושרה בממשלה מציינת החלטות קודמות בנושא, אבל משמיטה החלטת ממשלה קודמת שמכוחה קם צוות בין-משרדי בדיוק לבעיה הזו, הסרת חסמים בתחום הסיבים, מסמך עליו חתם בנימין נתניהו כשהיה שר התקשורת בדצמבר 2014.

מסמך הקמת צוות בינמשרדי בחתימת בנימין נתניהו

בצוות הזה אין בלעדיות למשרד התקשורת, ופקידיו לא יכולים להעביר בו החלטות עד כדי כך בקלות. מי שאחראי לכך הוא הייעוץ המשפטי. היועצת המשפטית של משרד התקשורת עו"ד דנה נויפלד, מנועה מכך, בגלל ניגוד העניינים בו היא  נמצאת – קשר זוגי בינה לבין עו"ד דוד תדמור שמשרדו מייצג את IBC,  ומחזיק בנאמנות חלק ממניות החברה ושותפו עו"ד עופר לוי הוא חבר בדירקטוריון של IBC. לכן, סגניתה, עו"ד ברוריה מנדלסון, מטפלת בנושא במקומה.

  • ההחלטה עלולה לסבך את השר קרא בעתיד

השר קרא, או מי שיחליף אותו בתפקיד, ימונה כעת כאחראי יחיד על הקלות בפריסה של מיזם הסיבים. בהצעה, נכתב שהשר קרא מתכוון לחייב את IBC  בפריסה של 40% ברחבי המדינה תוך 10 שנים, אבל הוא לא מחויב לכך, ויכול להחליט כל החלטה בנושא מתי שרק ירצה.

כשהשר קרא מעניק הקלות להוט בנוגע לפריסת תשתית ארצית, הוא עושה זאת באמצעות ועדה מייעצת, שמעניקה פטורים (נדירים) גם לבזק. להחלטות על רשיון IBC הוא יהיה אחראי באופן אישי ובלבדי. מבנה ההחלטה בעצם מזמין את IBC  לבקש שוב ושוב עוד ועוד הקלות פריסה, ככל שיסתבר ש"קרה משהו" ואין היתכנות כלכלית לעמידה בתנאי המכרז, גם לאחר ההקלה.

  • חוות הדעת המשפטית של ההצעה פגומה

לפני שמשנים בדיעבד תנאי מכרז חוקי שהעניק לזוכה בו יתרונות רבים, צריך להציג סיבה ראויה. IBC קיבלה 150 מליון שקלים מכספי הציבור, בלעדיות על השימוש ברשת החשמל, ללא צורך לחלוק אותה עם המתחרים כמו שנכפה על בזק ו(על הנייר) גם על הוט. עוד זכתה החברה ללוח זמנים ארוך מאוד: השלמת הפריסה הארצית רק ב2034.

כדי לתרץ הקלה נוספת כותבת עו"ד מנדלסון כי "בתקופה שמאז הענקת הרישיון חל שינוי נסיבות משמעותי, ובכלל כך הפעלת השוק הסיטונאי ובמסגרתו מתן אפשרות לספקיות השירות לעשות שימוש בתשתיות הפאסיביות של בזק והוט…חלופה זו לא הייתה קיימת בעת מתן הרישיון לחברת התקשורת (IBC, א.ר.), ולעמדת מנהל הכלכלה במשרד התקשורת היא משליכה בצורה משמעותית עד כדאיות הפרישה הכלל-ארצית על ידי חברת התקשורת".

עובדי חברת קבלן חיצונית עובדים באופן לא בטיחותי על פיר תקשורת של בזק (צילום: עובדי בזק)

ההסבר הזה משמיט את העובדה שהמכרז נערך בשנת 2013, ואילו ההחלטות על הנהגת השוק הסיטונאי התקבלו עוד במאי 2012, בחתימת השר דאז משה כחלון. כלומר, מי שניגש למכרז ידע שיהיה שוק סיטונאי, גם אם לא ידע מתי בדיוק הוא יתחיל לפעול.

אמנם קשה לצפות משר חדש יחסית במשרד כמו איוב קרא, ואפילו מראש הממשלה בנימין נתניהו, לזכור בעל פה את התוכן של כל המסמכים עליהם הם חתומים, אבל בדיוק בשביל זה יש יועצים משפטיים. עו"ד מנדלסון, סגנית היועצת המשפטית של משרד התקשורת, מכותבת למסמך עליו חתום נתניהו שמגדיר כתובת מסודרת ואחרת לטיפול בבעיה, ואמורה לא להתעלם ממנו  כשהיא מכינה חוות דעת משפטית בנושא.

  • ההקלה ל-IBC  לבדה לא מסוגלת לעודד תחרות

הפגם המרכזי בהחלטה היא הטענה שההחלטה תסייע ל"מימוש הפוטנציאל התחרותי". למרות הטענה הזאת, מדברי הסבר להחלטה עולה מתכונת הפוכה לחלוטין של חלוקת השוק בין המתחרות ללא תחרות אפקטיבית.

כך, לדוגמה, "נמצא כי לחברת התקשורת יתרון תחרותי בפריסת סיבים לכמיליון משקי בית בעשור הקרוב, חלקם הגדול באזורים בהם לא ייפרסו סיבים בטווח הזמן הקצר-בינוני אצל על ידי המתחרות, באמצעות השוק הסיטונאי'". מה שמשתשמע מדברי ההסבר הוא ש"היתרון התחרותי" הוא בעצם מונופול ולא הסדר תחרותי.

לא רק זאת, אלא שהמשרד לא התייחס כלל בשימוע (או בהצעת ההחלטה) לבעיה טכנולוגית שנקראת "המייל האחרון" – החלק האחרון בהנחת התשתית, שהוא החיבור הפיזי למשתמשי הקצה. מדובר בחסם תחרותי הקיים ברוב הבניינים המשותפים בישראל, לפי אין אפשרות לחבר יותר מספק סיבים אחד עד הבית. לבזק יש אפשרות לחבר סיבים ולהשתמש במייל האחרון בכבלי נחושת בטכנולוגיית אפנון בשם VECTORING, כאשר הנתב החדש שפיתחה כבר תומך בה.

כל הסדר תחרותי שלא דרך רשת בזק, מחייב פתרון שונה לבעיה. למשל, בטכנולוגיות חדשות של פס רחב אלחוטי (באמצעות גלים מילמטריים) ממשק הבית עד למתקן קליטה המחובר לסיב האופטי על גבי רשת החשמל או בארון תקשורת אזורי. מכיוון שאין הסדרה קיימת בישראל לפתרון כזה, כל בניין מחובר לסיבים בישראל יהווה מעין מונופול בפני עצמו, שיכול להחליף ספק רק בהסכמת כלל הדיירים.

העיתוי חשוד

השר קרא סופג בימים אלה ביקורת ציבורית נרחבת על תמיכתו בחוק הלאום. עד כדי כך שהיום (שלישי), יערכו חברי הליכוד כנס תמיכה עבורו.

ללא קרדיט

לשאלות "דבר ראשון" לגבי האפשרות שבכירי המשרד "דחפו" לשר קרא החלטת ממשלה דווקא בזמן זה, למרות שטרם פורסמו תוצאות השימוע שערך המשרד בנושא, ענתה דוברת השר: "אין תגובה ולא תהיה תגובה". גם במשרד האוצר סירבו להגיב לשאלות "דבר ראשון" לגבי פגמים נוספים בהחלטה.

למשרד התקשורת יש חלופות אחרות, שלא עוברות דרך סלקום

עצם הודאת משרד התקשורת שיותר זול לפרוס סיבים ברשת בזק, או באמצעות התשתית הפסיבית של בזק, יוצרת סימן שאלה גדול מדוע סלקום בכלל שוקלת לרכוש מיזם עסקי כושל ויקר לתפעול גם בהיקף פריסה קטן.

ייתכן שהיא בונה על הקלות נוספות בעתיד, מה שבהחלט יכול לקרות, וזאת מבלי שמhשהו נדרש להציג לציבור שום תחשיב או עמדה מפורטת שמראה איך ההחלטות הללו מסייעות לאינטרס הציבורי, ומה יעשה משרד התקשורת אם מסיבה כלשהי (ויש המון סיבות) התחזיות הוורודות לא יתגשמו במציאות.

בעוד השר קרא מודיע על "כוונה" לגרום ל-IBC להגיע לפריסה של 40% בתוך עשור, הרי הוא יכול לגרום לבזק להפעיל את הרשת שכבר פרסה ל-60% מהבתים תוך כמה שבועות.

במשרד מבינים שהיתר לבזק להפעיל את הרשת ישפר מאוד את השירות לאזרחי ישראל, אבל גם ימוטט את המתחרות, ולכן הם מתנים את האישור בכך שגם המתחרות של בזק יוכלו לשכור ממנה את השימוש ברשת הזו. בבזק טוענים, שהאילוץ הזה הופך את ההשקעה לבלתי משתלמת. המחלוקת הזו נמשכת כבר שנים ובינתיים האינטרנט הישראלי ממשיך לזחול.