דוח ועדת צ'ילקוט פורסם החודש, סוף סוף, שבע שנים אחרי שמונתה על ידי הממשלה הבריטית "לזהות לקחים" מהשתתפותה של הממלכה המאוחדת במלחמת עיראק. אך ההתמקדות אחוזת הטירוף, בשיפוטו הלקוי של ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר ובתהליך שהוא הוביל לכניסתה של בריטניה למלחמה לצד ארצות הברית, עשויה להביא לכך שיאבדו הלקחים האמתיים.

עבור מבקרים רבים, כישלון המלחמה בעיראק הוא הוכחה שמדיניות של התערבות צבאית מצד המערב היא חסרת ערך ובלתי מוסרית. אך לְעולם אסור להעריך התערבות צבאית על בסיס ההצלחה, או הכישלון, של המערכה האחרונה. היגיון זה הוא שהוביל את ממשל קלינטון, בעקבות כישלון ההתערבות הצבאית בסומליה ב-1993, שלא לפעול שנה מאוחר יותר כדי למנוע את רצח העם ברואנדה, שבמבט לאחור היה יכול להיבלם בפעולה מוגבלת למדי.

במקרה של מלחמת עיראק, גרמה הפעולה הצבאית למותם של מאות אלפי אזרחים עיראקים, כמו גם למותם של אלפי חיילים אמריקנים ובריטים, וריסקה את המדינה. המורשת הטרגית של ההתערבות בעיראק נמשכת גם היום, מכיוון שהיא ניצבת כתמרור אזהרה נגד כל התערבות צבאית.

גם אם התערבות צבאית לא תצליח לעצור את הטבח שאסד מבצע באזרחים או לייצר את התנאים למשא ומתן על הסכם שלום, סוריה לא תהיה במצב גרוע יותר מזה שבו היא נמצאת כיום

נשיא ארצות הברית ברק אובמה, הצדיק, באופן עקבי, את סירובו להשתמש בכוח צבאי בסוריה, מלבד כנגד דאע"ש, במונחים של הימנעות מיצירת "עיראק שנייה". יתרה מזו, החלטותיו של אובמה הושפעו מהתגובות הבריטיות למלחמה.

כך למשל, אובמה היה קרוב לשימוש בכוח בסוריה, אחרי שהוצגו בפניו עדויות חד-משמעיות בקיץ 2013 שהנשיא בשאר אל-אסד השתמש בנשק כימי כנגד אזרחי המדינה. אך הנשיא שינה את דעתו, גם בגלל כישלונו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, דיוויד קמרון, לקבל את תמיכתו של הפרלמנט לפעולה נגד משטר אסד.

למרות אזהרותיו של קמרון כי "זה לא כמו עיראק… אסור לנו לתת לרוח הרפאים של טעויות העבר לשתק אותנו", מספר חברים במפלגתו הצטרפו לאופוזיציה שהובילה מפלגת הלייבור והכשילו את ההצעה לביצוע תקיפות אוויריות בסוריה כתגובה למתקפות הכימיות של אסד. אחרי הכישלון בפרלמנט הודה שר ההגנה הבריטי, פיליפ המונד, כי הייתה זו מלחמת עיראק ש"הרעילה את הבארות" של דעת הקהל, בזמן שמנהיג הלייבור דאז, אד מיליבנד, אמר כי הציבור הבריטי "רוצה שנלמד את לקחי עיראק".

דוח צ'ילקוט מצא כי הטיעון לטובת הפלישה לעיראק נעשה "על בסיס מודיעין פגום", שהמשאבים שהושקעו לא מילאו את היעדים שהוצבו ושמובילי המהלך לא התכוננו כראוי לתוצאות הלא מכוונות שלו. כתוצאה מכך סיימה בריטניה את מעורבותה בת שש השנים בעיראק "רחוק מאוד מהצלחה". קטלוג כישלונות זה אינו צריך לשמש כתדריך נגד התערבות צבאית, אלא כאמות מידה להתערבויות מוצלחות בעתיד.

ראשית, יש להצליב את המודיעין מכל זווית אפשרית. עיקרון זה לא יושם גם בלוב, כך שהדיווחים הראשוניים על הטבח האפשרי של מאות אלפי אנשים בבנגזי נהיו מאז יעד לביקורת מתמשכת ומבוססת היטב.

שנית, נדרשת התאמה, גם אם רק רופפת, בין האמצעים והמטרה. הפיכת דיקטטורה לדמוקרטיה במדינה שבה לא הייתה מעולם דמוקרטיה וחסרה את המשאבים האזרחיים והכלכליים לקיים אותה, הייתה מאמץ  ארוך שנים (אם כי ארצות הברית ובריטניה לא הצדיקו, מלכתחילה, את ההתערבות הצבאית על בסיס זה). היה אפשר להשלים את המטרה המוצהרת הראשונה של הסרת נשק להשמדה המונית במחיר נמוך הרבה יותר, לוּ נשק כזה היה אכן קיים במציאות.

שלישית, מתכנני התערבות צבאית צריכים להניח את התרחיש הגרוע ביותר ולא את זה הטוב ביותר. המחיר של אי-התערבות חייב להיות גבוה באותה מידה, או גבוה יותר, מהמחיר הצפוי של התערבות (מהלכים שבהם דברים רבים שעשויים להשתבש אכן משתבשים).

לקחים אלו מציבים רף גבוה לכל התערבות עתידית. אך לפחות חלק מההתקפות שבוצעו בסוריה חצו את הרף הזה. המודיעין על הזוועות שמבצע אסד כנגד אזרחיו לא ניתן להפרכה. המטרה המוצהרת של התערבות צבאית בסוריה צריכה להיות עצירתו של הרצח ההמוני שאסד מבצע באזרחי סוריה, שהוביל להימלטותם של מיליונים מהמדינה. כמו כן, לשכנע את אסד ואת תומכיו שאם הם אינם יכולים לנצח בכל דרך, עדיף להם להיכנס למשא ומתן על הסכם שלום אמתי, שביר ככל שיהיה.

האמצעים להשגת היעד הספציפי זה זמינים וּמְכוּיָלִים: המטרות צריכות להיות חיל האוויר ושדות התעופה של אסד. ארצות הברית ובנות בריתה מפציצות כבר היום מבצעי פשעים נגד האנושות בסוריה, אך רק אם כוחות דאע"ש מבצעים את הפשעים, לא ממשלת סוריה.

המורשת הטרגית של ההתערבות בעיראק נמשכת גם היום, מכיוון שהיא ניצבת כתמרור אזהרה נגד כל התערבות צבאית

בסופו של דבר, גם אם התערבות צבאית שכזו לא תצליח לעצור את הטבח שאסד מבצע באזרחים או לייצר את התנאים למשא ומתן על הסכם שלום, סוריה לא תהיה במצב גרוע יותר מזה שבו היא נמצאת כיום. החשש הוא שהחלשתו של אסד תחזק את דאע"ש, ושסוריה בשליטת דאע"ש תהיה גרועה יותר למערב, לשאר המדינות במזרח התיכון ואפשר לטעון שגם עבור הסורים עצמם.

אך אסד נהנה באופן פעיל מנוכחותו של דאע"ש בסוריה; נוכחות שמחזקת את נרטיב המלחמה בטרור שהוא מקדם מאז ההפגנות השלוות הראשונות נגד ממשלתו במרץ 2011. סורים בכל רחבי המדינה ימשיכו להילחם בנחישות בדאע"ש עם או בלי חיל האוויר של אסד. רוסיה ואיראן תמשֵכנה, גם הן, להילחם בארגון.

אחת המסקנות העיקריות של צ'ילקוט נכונה ללא ספק: "על ההיבטים של כל התערבות צבאית להיות מחושבים, נתונים לוויכוח ומאותגרים בחומרה הרבה ביותר האפשרית". עם זאת, התערבות צבאית עדיין יכולה להיות הדרך הנכונה.

אן מארי סלוטר, פרופסור אמריטוס למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון, כיהנה כאחראית על תכנון מדיניות במחלקת המדינה האמריקנית בשנים 2011-2009. כיום היא הנשיאה והמנכ"לית של צוות החשיבה "אמריקה החדשה".

נוסייבה יוניס היא עמיתה בכירה בצוות החשיבה "המועצה האטלנטית", במסגרתו היא מנהלת את הצוות המיוחד על עתיד עיראק.

פורסם במקור ב- Project Syndicate