משרד התקשורת פרסם היום (שלישי) את החלטת שר התקשורת יועז הנדל (דרך ארץ) להפחתת חסמים להקמת רשתות תקשורת, בהמשך לשימוע בנושא. במוקד ההחלטה יצירת חלון הזדמנויות לשנתיים בהן יופחתו הדרישות הכלכליות לקבלת רישיון מיוחד להפעלת שירות "פס רחב".
מהשר הנדל נמסר כי ״הרפורמה תאפשר לספק לבתים רבים ברחבי הארץ את השירות המתקדם, המהיר והטוב ביותר ובזמן קצר. ישובי הגבולות והמרחב הכפרי יוכלו ליהנות כבר עכשיו מאינטרנט אולטרה מהיר ולא להמתין עשור".
בהודעה לתקשורת הוצגה כותרת מרשימה לפיה "משנים את כללי המשחק – מהיום כל יישוב יוכל להקים רשת אינטרנט אולטרה מהיר (סיבים) משלו".
עיון בהמלצות הדרג המקצועי מעלה פער בין ההצהרות להחלטה בפועל. ההסדרה החדשה ממוקדת במתן הקלה לחברות פרטיות, חדשות וקיימות ולא בבקשות של הישובים.
ההחלטה כלל לא מדברת על סיבים, אלא על מתן שירותי "פס רחב", כלומר גלישה במהירויות מינימלית של עשרות מגהביט ולא מאות מגהביט, כפי שמקובל בסיבים.
מי ירוויח ומי יפגע ?
ההחלטה צפויה לסייע למפעילי רשתות תקשורת חסרות רישיון ביישובי המיעוטים בצפון, "להלבין" את פעילותם ולהפוך אותה לחוקית, פעילות ממנה המשרד מעלים עין במשך שנים רבות.
מוטבים אפשריים נוספים הן חברות תקשורת קטנות, שיכולות להציע שירות בטכנולוגיה אלחוטית של גלים מילימטריים, שמסוגלת להגיע בקלות לרמת שירות של 100 מגה סימטרי – גם בערוץ היורד וגם בהעלאה בפרסיה זריזה. מהירות העלאה גבוהה חיונית למצבים של ריבוי משתמשים בשיחות וידאו. להשוואה, העלאה של 100 מגה מתאפשרת כיום רק למי שרוכש שירות סיב אופטי במהירות 1000 מגה בערוץ היורד.
המודל העסקי של רשת תקשורת מקומית מבוסס על שכירת שירותי סיב אופטי רחב היקף מחברת תקשורת ארצית, תוך גביית דמי מנוי מתושבים מקומיים על החיבור במקטע האחרון בין בית הלקוח לבין הסיב של החברה הארצית.
ההחלטה עלולה לפגוע בחברות תקשורת ארציות הן בכדאיות הפריסה בסיבים והן באבדן לקוחות בטכנולוגיה ותיקה.
ערימת הקשיים שאחרי ההקלות
אף שהוכח בשטח שפעילות זו הינה בעלת היגיון כלכלי כאשר היא מבוצעת מחוץ לחוק, ההפיכה לשירות חוקי מעמידה אתגרים לא קלים.
הרישיון המיוחד המוצע, בן 89 העמודים, דומה בדרישותיו לרישיון הכללי, של חברות ארציות דוגמת פרטנר בזק והוט.
הרישיון המיוחד יוענק למי שיחבר עד 8,000 משקי בית ועד 800 בתי עסק ולא יציע שום שירות תקשורת אחר – סעיף שיפגע בספקי תשתית אינטרנט מקומיים שמציעים במקביל גם שירותי שידורים.
אופק הפעילות המוצע הוא ל-3 שנים בלבד, לאחריהן יחויבו כל בעלי הרישיון המיוחד להוציא רישיון כללי – קפיצת מדרגה ענקית בדרישות ההון והערבות שספק אם יש גורם אחד שיוכל לעמוד בה.
משחק ניחושים רגולטורי
בתגובות לשימוע סעיף זה נדון פעמיים, כאשר המשרד מפנה לתזכיר חוק שנועד להחליף את מרבית רישיונות התקשורת הקיימים כיום בדרישות מופחתות ל"היתר כללי".
מי שרוצה לבקש רישיון מיוחד כיום, צריך להיערך לעמוד בדרישות של מפעיל ארצי, וגם להיערך לכך שבעוד 3 שנים הוא יוכל לעמוד בדרישות סף כלכליות של מפעיל ארצי. לחילופין הוא רשאי להמר על כך שמשרד התקשורת יצליח להעביר חקיקה לדה-רגולציה של הצורך ברישיונות תקשורת בעתיד, והסתפקות בדרישות נמוכות של 'היתר כללי' ללא הגבלת זמן.
גם מי שיהמר על שינוי החקיקה יישאר בחוסר ודאות, מפני שלפי תזכיר החוק מי שיספק שירות "תוך הפעלת רשת גישה שלה מספר משתמשים מזערי, כפי שיקבע השר בתקנות" יחויב להוציא רישיון. מכיוון שמספר זה אינו ידוע, אף גורם לא יכול לדעת היום האם יקבל פטור מהוצאת רישיון.
מדובר בהמשך הכאוס הרגולטורי, ללא מסמך RIA (בדיקת השפעות רגולטוריות על השוק) או ניתוח כלכלי שמסביר איך ניתן לעמוד בדרישות החדשות.
מעמד הרשויות המקומיות והפער בין הקיבוצים לשאר היישובים
משרד התקשורת ממשיך לקבע מצב של הפרטה מלאה בתשתיות התקשורת, אך מתיר פתח מסוים ליוזמה מטעם רשויות מקומיות. לפי המלצות השימוע: "בקשות שיוגשו לעניין זה יישקלו לגופן ובהתאם לצורך תקבע מדיניות נפרדת לעניין מתן רישיונות לגופים כאמור".
כיום, לקיבוצים יש מעמד מיוחד, אשר מחשיב את הקיבוץ כולו כ"חצר משק בית" אחת, ולכן אין שום רגולציה על רשת התקשורת בתוך הקיבוץ, מה שמאפשר לקיבוצים להקים רשת פנימית מכל סוג שירצו.
לערים, מועצות מקומיות ומושבים אין היתר כזה, והתוצאה היא אפליה לרעתם. ההחלטה פותחת בעבורם פתח מסוים, אך לא בטוח שהוא רחב מספיק בכדי שיישובים או חברות תקשורת יוכלו באמת לעבור דרכו ולבצע את הפריסה בפועל.
מזכ״ל תנועת המושבים, עו״ד עמית יפרח הודה לשר על ההחלטה ומסר כי "כעת ילדי מושב אביבים בגבול לבנון שלא הייתה להם כלל קליטה באינטרנט, יוכלו לעלות לזום כמו ילדי תל אביב".
