בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי המדינה רשאית לאכן את רכבי עובדיה, אך הורה לתקן מספר סעיפים בנוהל שנקבע בנושא שמצא שאינם מידתיים. על פי פסק הדין, על המדינה לקבל אישור בכתב של העובד כי הוא מודע למידע הנאסף עליו ולמשמעותו, להסדיר את הנושא גם בחוזה העבודה האישי או באמצעות הסדרה קיבוצית ולהתייעץ בנושא עם הסתדרות עובדי המדינה.

יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, בירך על פסק הדין ואמר כי "בית הדין קבע כי הנוהג הנוכחי מכיל פגיעות בלתי מידתיות בפרטיות עובדי המדינה, מעבר לנדרש, וזאת מבלי שבוצע הליך ראוי של היוועצות עם נציגות העובדים".

כאמור, בית הדין חידד כי אם המדינה, כמעסיק, מבקשת לבצע שימוש במידע הנאסף על נהיגתו של עובד, עליה לוודא תחילה כי הוא יודע על המידע הנאסף עליו ומבין כי פעולותיו ברכב מתועדות ונרשמות החל מרגע התנעת הרכב ועד למועד בו הוא מכבה אותו.

עוד נקבע כי על המדינה לפרט בפני העובד את תוכן המידע הנאסף, היכן הוא נשמר, לכמה זמן, למי הוא חשוף ואלו שימושים או סנקציות ניתן לבצע נגדו, מתוך הבנה כי המידע הנאסף בדבר שימושו ברכב המדינה עשוי לשמש את המעסיק בקבלת החלטות בעניינו בעתיד.

בית הדין חידד כי במידה והמדינה מעוניינת לעקוב אחר פעילות העובדים ברכביה, עליה להציג בפניהם גם את הכללים הברורים בדבר המותר והאסור בכל הנוגע לשימוש שלהם ברכבים לצרכים פרטיים.

פסק הדין ניתן במסגרת עתירה שהגישה הסתדרות עובדי המדינה נגד התקנתם של אמצעי איכון 'פוינטר' בכ-5,000 כלי רכב של שירות המדינה, חלקם משותפים וחלקם רכבים צמודים המשמשים את העובדים גם מחוץ לשעות העבודה.

ההסתדרות טענה כי התקנת המערכת מהווה פגיעה לא מידתית בזכותם של העובדים לפרטיות. בית הדין לעבודה קבע כי התכלית הכלכלית והתכלית הבטיחותית שהציגה המדינה, לפיהן אמצעי האיכון יאפשרו שימוש יעיל ובטוח יותר בצי הרכב הממשלתי, הן תכליות ראויות וחיוניות המצדיקות פגיעה מסוימת בזכות העובדים לפרטיות, בכפוף לכללים של מידתיות.

בית הדין  ציין כי אין מניעה לעשות שימוש באיכון הרכבים לצורך הטלת סנקציות המשמשות כאמצעי לאכיפה יעילה של תכליות אלו. עם זאת, חידד כי סנקציות אלו נדרשות להיות מידתיות, שקופות ומעגנות באופן ברור בנהלי השימוש באמצעי האיכון, תוך יצירת מנגנונים שיבטיחו שלא יעשה בהן שימוש למטרות החורגות מהתכלית הכלכלית והבטיחותית, כמו מעסיק המבקש להיפטר מעובד באמצעות מעקב רציף אחר אופן השימוש שלו ברכב עד לאיתור שימוש לא מותר ברכב.

השופט תומר סילורה כתב כי "אף אם מדובר בשימוש לא מותר של העובד אשר בגינו רשאי המעביד לנקוט בסנקציות כנגד העובד, הרי שהשימוש שיעשה המעביד במקרה כזה במערכת האיכון אינו בצמידות לתכליתו הלגיטימית. לפיכך, על הנוהל להבטיח מניעת שימוש לרעה זה".

כך למשל, ציין השופט כי חשיפת מסלול הנסיעה המלא של עובד שאיחר, באופן חד פעמי, שהשאיר רכב דולק עומד למעלה משעה או אף של עובד שעשה תאונה, הן פעולות לא מידתיות.

בית הדין הורה למדינה לקבוע מספר מצטבר של איחורים שיהוו חריג בגינו ניתן יהיה לעקוב אחר מסלול נסיעתו של עובד, ולהסתפק באיכון מקום העמידה בלבד של רכב מונע.

"לא עלה בידי המדינה להסביר מדוע אירועים בטיחותיים מחייבים את המידע על מסלול נסיעתו של העובד", הבהיר.

סילורה הורה למדינה להגביל את השימוש במידע הנאסף על מסלולי הנסיעה של עובדים להליכים פליליים בלבד, או לכאלה בהם נדרש לחשוף את המידע על פי דין.

עם זאת, התיר בית הדין את חשיפת זהותו של נהג שהותיר את רכבו מונע זמן ממושך בעמידה, וכן את חשיפת זהות העובדים ומהירות נסיעתם וקבלת התראות על התנהגות חריגה בכביש, ואף קבלת מידע על נסיעה במהירות של למעלה מ-160 קמ"ש והתנהגות אגרסיבית בכביש מעבר לשעות העבודה.

עוד התיר בית הדין קבלת התראה בזמן אמת בדבר חריגה של רכבים מהתחום הגיאוגרפי בו הם מותרים לנסיעה, או מזמני הנסיעה המותרים שלהם, באמצעות התראה בזמן אמת, אך בלי חשיפת זהות הנהג.

בית הדין קבע כי מידע על תדלוק יהיה חשוף רק בפני הכלכלן הראשי במשרד, מפקח התקינה ומנהל מנהל הרכב, ולא יהיה חשוף בפני מנהליו של העובד, והדגיש כי לא השתכנע מדוע נדרשת חשיפת זהות הנהג על רקע צריכת דלק חריגה. מקביעה זו החריג בית הדין מקרים בהם יש חשש לשימוש ברכב לצרכים בעלי אופי פלילי או מעין-פלילי כגון לצורכים מסחריים אסורים.

עתירת הסתדרות עובדי המדינה עסקה גם בהשלכות הבריאותיות של הקרינה הבילתי מייננת הנפלטת ממכשירי האיכון. בעקבות העתירה פעלה המדינה בשנה שעברה להפחית את הקרינה הנפלטת מהם כך שתעמוד בתקן המשרד לאיכות הסביבה, לאחר שבתחילה היו אמורים לפעול כשהם פולטים קרינה העולה על הכמות המותרת.

הסתדרות עובדי המדינה יוצגה בהליך על ידי עו"ד אילן גורביץ, המדינה יוצגה בהליך על ידי עו"ד אביעד בן יעקב.
​