"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ז, ט"ו-כ').

מדרש רבא

"'יפקוד ה' אלוקי הרוחות', מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות?

"אלא שכיוון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה, הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות, דין הוא שירשו בני את כבודי.

"אמר לו הקב"ה (משלי כ"ז, י"ח) 'נצר תאנה יאכל פריה', יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלין והוא פורש את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו" (כ"א, ט"ז).

יורשו של משה

אם בניו של משה לא היו ראויים להמשיך את דרכו, ודאי שמשה לא היה מבקש לראות בהם ממשיכים. לכאורה, הם אלו שהכי ראויים לעשות זאת, שכן מי כמותם היה עם משה בכל הליכותיו ולמד ממנו את דרכי ההנהגה? אבל הקב"ה אומר למשה כי יהושע הוא שיהיה ממשיך דרכו של משה.

יהושע בן נון נבחר להיות מנהיגם של ישראל במקומו של משה רבנו אף על פי שהיו בישראל גדולים ממנו. שהרי יהושע נמנה חמישי במניין המרגלים, בעוד שהם, המרגלים, היו משרי החמישים, והיו עוד אלפים רבים של שרי מאות ושרי אלפים שהיו גדולים מיהושע.

כך גם בפרשת המתאוננים, כשהקב"ה אמר למשה לבחור שבעים זקנים. יהושע לא היה אלא "נער" מול זקנים אלו. אף על פי כן, נבחר יהושע להיות מנהיג ישראל.

משה כחמה, יהושע כלבנה

מסביר לנו המדרש על שום מה זכה יהושע בהנהגה זו. על שום ששירת את משה ושירת את בני ישראל, "סידר להם את הספסלים ופרש להם את המחצלאות".

אומרת הגמרא (בבא בתרא עה) על הפסוק "ונתת מהודך": "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה".

הקב"ה מבקש ממשה לתת מהודו על יהושע. פירוש המאמר שהחמה מקבלת אורה מהקב"ה והלבנה מקבלת אורה מהחמה. כשמשה עלה למרום במעמד הר סיני, קרנו פניו, והיו כפני חמה. כעת מבקש ממנו הקב"ה להשפיע מהודו זה על יהושע. ומשה אכן עושה זאת.

מחצלאות וספסלים – סוד ההנהגה

אך מה עניין במקום זה ל"בושה וכלימה", כדברי הגמרא, הרי ברור כי ישנו הבדל בין משה רבנו שהיה "איש האלוקים" לבין יהושע?

יהושע קיבל את הנהגתו בזכות סידור הספסלים והמחצלאות. בזכות כך שלא חס על כבודו ולא התבייש לשרת את כלל ישראל. אותם זקנים, שבוודאי היו גדולים מיהושע, לא שרתו את העם, "לא סדרו את הספסלים", ומבחינתם בכך היתה טמונה הבושה.

כשהבינו הזקנים כי יהושע, דווקא בזכות זאת, הגיע להנהגה – הם אמרו "אוי לה לאותה בושה" – אותה בושה שמנעה מאתנו לשרת את עם ישראל, ומנעה מאתנו את ההנהגה.

אין בושה ואין כבוד

להנהגת ישראל מגיעים דרך שירות עם ישראל, ובכך אין בושה ואין כבוד. דבר זה מסביר גם את הפסוק "וידבר משה אל ה' לאמר" – והרי  אנחנו יודעים שדיבור הוא לשון קשה וכיצד יתכן שמשה מדבר עם הקב"ה בלשון "וידבר"?

אלא שכאשר דואגים לצרכי כלל ישראל – אין בושה ואין כבוד ומי שמוטלת עליו האחריות לדאוג לצרכי עם ישראל עליו לפעול מתוך מסירות ללא כל שיקולים אישיים.

הכותב הוא רב ההסתדרות