"הפגיעה הכלכלית והנפשית היא הרבה יותר חזקה וכואבת מההתעללות הפיזית. אני אפילו לא זוכרת איפה הרביץ", מספרת ח' (50), אם לחמישה מהדרום, על האלימות הכלכלית שספגה מבן זוגה. "חיינו ברווחה כלכלית אבל אסור היה לי להחליט מה עושים עם הכסף. שום דבר לא היה על שמי, ואני כל הזמן הכנסתי כסף. הייתי יכולה לחתום על טפסים, אבל היה לי אסור להחליט בנושא הכספים. למשל כשהיו אירועים משפחתיים מצד המשפחה שלו, אני לא יודעת כמה הוא שם ואסור לי לשאול. היו לי חסכונות מהילדות והוא זייף את החתימה שלי והוציא לי את כל החסכונות בלי שאדע. הוא היה אומר לי 'את כלום. מי את בכלל. קחי את הילדים שלך ותעופי מהבית'".

"לא מגישים תביעה אם הזוגיות טובה ויש שיתוף"

ועדת החוקה דנה השבוע בהצעת חוק שיגדיר לראשונה מהי אלימות כלכלית במשפחה. על פי ההצעה, אלימות כלכלית תוגדר כעוולה אזרחית ובית המשפט יוכל להוציא "צו למניעת אלימות כלכלית" ולהשיב לנפגעי האלימות הכלכלית את כספם. הצעת החוק גם תאפשר לנפגעות ולנפגעים לקבל מבנקים ומחברות כרטיסי אשראי מידע שבני או בנות הזוג מסתירים. הוועדה דנה בחוק לאחר שעבר בקריאה ראשונה, לקראת אישור סופי שלו בכנסת.

למרות שהצעת החוק היא ממשלתית, חלק מחברי הכנסת התנגדו לה ובדיון נשמעו אמירות מסמרות שיער כמו: "אפשר להגיד שאולי היא הטילה עליו אימה כשקנתה ב-10,000 שקלים ורוששה אותו והוא לא הלך לכדורגל", (ח"כ אריאל קלנר, הליכוד); "מי שיקרא את הצעת החוק ייזכר במשטרים מסוימים שעודדו להלשין על המשפחה ולפורר את התא המשפחתי", (ח"כ אסנת מארק, הליכוד); וכי החוק עשוי ליצור "משפטיזציה של המשפחה" (שלמה קרעי, הליכוד).

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"היינו בהלם מהנימוקים", אומרת תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת "רוח נשית" שמסייעת לנשים שנפגעו מאלימות כלכלית ויזמה את הצעת החוק. "היינו גם בהלם מהאופן שבו התנהלו. סמוטריץ' (ח"כ בצלאל סמוטריץ', ימינה) עצר כל רגע את השרה (מירב כהן, השרה לשוויון חברתי) ולא נתן לדבר".

תמר שוורץ. "ברוב המקרים לגברים יש כוח כלכלי הרבה יותר גדול מזה של נשים" (צילום: אלבום פרטי)

החוק, מדגישה שוורץ, "לא רשום בשפה מגדרית והוא לא אומר שרק נשים יוכלו לתבוע. במציאות, ברוב המקרים לגברים יש כוח כלכלי הרבה יותר גדול מזה של נשים. גבר שנפגע מאלימות כלכלית שמורה לו הזכות לתבוע. זה לא פלילי, זה אזרחי.

"עד שנת 88' אם בעלך היה אונס אותך לא יכולת לעשות כלום", אומרת שוורץ. "זאת הייתה חובתך לשכב עם בעלך כי על פי החוק היית שייכת לו. ב-88' שונה החוק, וגם אז אמרו 'מה מכניסים את בתי המשפט לחדר המיטות'. מותר לעשות כי זה בתוך ארבע קירות בבית? כנראה שבדיון השבוע היו אנשים שלא מכירים מקרים בהם גברים מחזיקים את החשבון ולא נותנים כסף למזון לתינוקות ולתרופות. לא מגישים תביעה אם הזוגיות טובה ויש שיתוף, ולשניהם יש גישה לחשבון. התביעה מוגשת כשיש צרות, כשהיא לכודה, כשיש שליטה, כשהיא לא יכולה לצאת משם כי אין לה גישה לכסף. ח"כ עמית הלוי (הליכוד) אמר בדיון: 'בא הבעל ואמר לאישה תניחי את המשכורת שלך כאן. האם זו סיטואציה ששייכת להגדרת אלימות? אני לא בטוח'. באמת? צריך להחליף את המילה אלימות בשליטה וזה מסדר את הכל".

גם יומיים אחרי הדיון שוורץ עדיין מזועזעת. "אחרי שנגמרה הוועדה כל הגוף שלי רעד ומאז אני לא ישנה. אני המומה מהאנשים האלה שעוצמים את ליבם. אף אחד לא מבקש מהמדינה כלום, לא תקציבים, רק מבקשים שהנפגע יוכל לתבוע את הפוגע. אם אין פגיעה זה לא יתקבל במשפט. ממה הם חוששים?".

"הוא עבר בבת אחת לאלימות פיזית. ואז היא הבינה"

ל', אם לחמישה, סבלה מאלימות כלכלית מצד הגבר שלו הייתה נשואה 24 שנים. הוא השפיל והעליב אותה וחזר ואמר לה: 'את חיה על חשבוני ואוכלת על חשבוני'. באופן קבוע החביא מתחת לכרית את הארנק שלו וגם את מפתחות הרכב. בתקופה בה היו נשואים ל' לא עבדה מחוץ לבית. היא טיפלה בילדים ובמשק הבית. הוא עבד וחסך כסף בחשבון עצמאי בבנק. לא היה להם חשבון משותף. כשנפרדו גילתה שהסתיר ממנה כספים, ולבסוף ויתרה על חלוקת הפנסיה שלו כדי שתוכל להתגרש ממנו בהקדם.

"מדובר בסוג נפוץ של אלימות", מסבירה עו"ד גלי עציון מנעמת. "אלימות שלא משאירה סימנים. מה שקרה בוועדה זו זילות של כל העניין הזה. אנחנו לא מדברים על מקרים בהם אישה קנתה שמלה. אנחנו מדברים על מקרים בהם זו עוד דרך של שליטה, עוד דרך ליצור פערי כוח. זה כלי מאוד נפוץ. ככה מחזיקים אותה בבית, ככה היא מפחדת ללכת ובגלל זה נשארת. זאת עוד צורה של אלימות נפשית ורגשית. אם את צריכה לתת דין וחשבון על כל אגורה שאת מוציאה את מרגישה כמו חיה לכודה".

עו"ד גלי עציון. "חשוב להמשיג, לתת שם. לתת מסגרת, זו החשיבות של תיקון החקיקה" (אלבום פרטי)

עציון מספרת על מקרה שבו ייצגה אישה שהגיעה לאחר שבן זוגה דקר אותה כי ניסתה לעזוב את הבית. "היא אמרה שלא הייתה שום אלימות אף פעם מצידו. ביקשתי שתספר לי עוד, ואז התברר שהיא עבדה כאחות והוא היה מובטל. היא פרנסה את התא המשפחתי ולא היה לה אשראי. כל כסף שהיא הוציאה הייתה צריכה לבקש רשות. זאת הייתה שגרת חייה והיא לא הבינה שזו אלימות".

לאחר שהאישה החליטה לעזוב את הבית, "הוא עבר בבת אחת לאלימות פיזית. ואז היא הבינה. בעצם היא חיה כל החיים שלה תחת טרור. אפילו כדי ללכת לייעוץ משפחתי היא צריכה לגנוב כמה גרושים כדי לשים כסף בצד, כשהיא הולכת לקניות היא עומדת כמו ילדה נזופה והוא בודק לה מה היא קנתה. הוא נתן לה כסף, אבל תוך כדי שליטה מסיבית".

גם עציון מתייחסת לדיון בוועדת החוקה: "הטענות שעלו מזכירות קצת טענות על תלונות שווא. אם מישהו ירצה לעשות שימוש לרעה, הוא יעשה. זה חשוב להמשיג, לתת שם. לתת מסגרת, זו החשיבות של תיקון החקיקה".

"תופעה חמורה יותר ממה שנוכל לדמיין"

מ', אם לארבעה, היתה נשואה 15 שנה וסבלה מאלימות כלכלית נפשית ופיזית. חשבון הבנק היה על שמה בלבד, ובעלה, שהיה עובד עצמאי, הפקיד בו צ'קים והשאיר אצלו כסף מזומן. מ' אף פעם לא ידעה כמה. ולמרות שהחשבון היה שלה, הוא שלט בכסף ויצר חובות על שמה בסך 160 אלף שקלים. היא פחדה ממנו ולכן לא התנגדה. הוא מנע ממנה לקנות מעדנים לילדים 'כי זה יקר', ולא אפשר לה לקנות אוכל לבית ללא פיקוח שלו. היא הייתה מכינה רשימה והוא קנה לפי ראות עיניו. למקלט לנשים מוכות הגיעה עם הילדים לאחר שסבלה ממעקבים, רדיפות והתנהגות אובססיבית מצדו. אחרי חצי שנה במקלט החליטה להתגרש ולצאת לדרך חדשה.

נשים רבות חוות עוני סמוי בתוך מערכות יחסים של משק בית אמיד רק כי הן עצמן מקבלות הקצבה חודשית"

"ביומיים האחרונים אני קוראת על אנשים שלא מאמינים שיש תופעה של אלימות כלכלית כלפי נשים", אומרת ד"ר אילנה קוורטין, ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים ולאלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. "כמי שמתעסקת בנושא כבר כמעט עשור, אני יכולה להגיד בצורה ברורה, התופעה קיימת והיא אף חמורה יותר ממה שנוכל לדמיין. זו לא תופעה מבודדת כי אם חלק מתופעה רחבה יותר של שתלטנות קיצונית כלפי נשים שיש בה תחומי חיים נוספים".

אילנה קוורטין. "נשים רבות חוות עוני סמוי בתוך מערכות יחסים של משק בית אמיד" (צילום: רינה קוורטין)

בעבודת המחקר שלה בנושא שתלטנות קיצונית כלפי נשים נשואות בישראל, באוניברסיטת בר-אילן, העריכה כי ב-98% מהמקרים גברים הם אלה שמפנים אלימות כלכלית כלפי נשים. "אני לא פגשתי נשים שיצאו למסע קניות ובזבזו עשרת אלפים שקלים ולכן הבעל מגביל אותן פיננסית וכובל אותן למצב של חוסר עצמאות פיננסית. ראיינתי עשרות נשים לצורך המחקר וגם אחר כך. ההפך הוא הנכון. נשים רבות חוות עוני סמוי בתוך מערכות יחסים של משק בית אמיד רק כי הן עצמן מקבלות הקצבה חודשית. לרוב במזומן. 20% מהנשים הנשואות נמצאות במערכת יחסים שיש בה שתלטנות קיצונית, שבתוכה הרכיב העיקרי הוא אלימות כלכלית".

"כשמישהו אומר 'קניתי לה'"

"נתקלתי באלימות כלכלת בלי לדעת שקורים לה ככה לפני המון שנים, כשהמושג הזה עוד לא היה קיים", אומרת דורית אלדר-אבידן, עובדת סוציאלית, "התחלתי לשים אליה לב אחרי שנתקלתי בה בכל מיני סיטואציות שנראו לי בעייתיות, ובעיקר כשעשיתי את עבודת המאסטר שלי שבעקבותיה כתבתי את הספר 'בוחרות בחיים'. פתאום התחוור לי שכמו שאנחנו יודעים אלימות פסיכולוגית יכולה לעתים להיות קשה יותר מאלימות פיזית, כך האלימות הכלכלית מתחברת לאלימות הנפשית. יש צד אחד שמקבל את כל ההחלטות, נהנה מהכסף יותר ומשאיר את האישה בעמדה מאוד מוחלשת. זה מאוד פטריארכלי, וגם ככה יש להניח שהאישה יותר מוחלשת בתוך מערכת היחסים הזאת, אם לא בכלל".

יש כל מיני משפטים שאת שומעת כמו 'קניתי לה, עשיתי לה, קניתי לה פריג'ידר, קניתי לה מכונת כביסה, אין שום בעיה אני מרשה לה מה שהיא רוצה'. מה זה השימוש הזה בכלל?"

אחת הנשים שראיינה אלדר-אבידן, ב', הייתה בת 40 בעת כתיבת המחקר. "כלפי חוץ היא לא נתפסת כאישה מוחלשת אבל במקום הפנימי שלה החוזק הזה לא היה קיים והיא הרגישה מאוד כנועה. זה מסווג כאלימות כי זה באמת פוגע גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית, במערכת יחסים הזו בין האישה הספציפית הזו לבן הזוג הספציפי, שמנע ממנה אפילו מזון. לא היה לה כסף לשלם לרופא כשהילד היה חולה, לא היה מספיק אוכל בבית. היא עצמה הגיעה למצב של תת תזונה.

"יש כל מיני משפטים שאת שומעת", אומרת אלדר-אבידן, "כמו 'קניתי לה, עשיתי לה, קניתי לה פריג'ידר, קניתי לה מכונת כביסה, אין שום בעיה אני מרשה לה מה שהיא רוצה'. מה זה השימוש הזה בכלל? ראיתי הרבה מקרים שלנשים אין כרטיס אשראי והן לא יכולות לחתום על צ'קים, לא יכולות להחליט מה לרכוש ברמת המזון והבגדים לילדים, דברים בסיסיים ביותר".

אלדר-אבידן מתייחסת גם להשפעה של האלימות הכלכלית על הילדים. "ילדים שחשופים לאלימות נפגעים מזה. יש שוני מאוד גדול בין משפחה שחיה ברמה סוציו-אקונומית כזאת שהיא לא יכולה לקנות אייפון בכל שנה, למצב בו ילד נפגע, כמו במקרה של ב', שלא היה לה כסף לשלם לרופא כשהילד היה חולה ולא היה מספיק אוכל בבית. אם הילד יודע שאסור לאמא לקנות לו, תהיה בו פגיעה. המדד הוא לא כמה כסף, אם יש או אין, אלא אופן ההתנהלות והדפוסים. הילד ממשיך ללמוד את אותם דפוסים פטריארכליים ועלול לשחזר אותם בעצמו".​