"המדינה חייבת להחליט על מתווה אחד ברור של חזרה ללימודים ופשוט לעמוד בו, אם חוזרים – אז חוזרים", כך אומרת ל'דבר' ד"ר חיית שחם, מרצה בכירה וראש היחידה להוראת מורים ומחנכים במכללה האקדמית בית ברל, "השינויים התכופים במתווים מקשים לא רק על הילדים והוריהם, אלא קודם כל על אנשי החינוך", היא מוסיפה.

בשבועיים האחרונים שינתה המדינה את מתווה החזרה ללימודים לפחות חמש פעמים. בהתחלה, היו הלימודים אמורים להתחדש במתווה הישן: כיתות מלאות ומסכות על הפנים. מאוחר יותר, החזרה פוצלה לשתיים: שבוע-שבוע. אחר כך חצי שבוע-חצי שבוע. אחר כך, התווספו לחזרה גם לימודים בפארקים ובחצרות בתי הספר, תוספת שבוטלה אחרי זמן קצר.

אפילו עם פרסום המתווה הרשמי לשבועיים הקרובים,  בו קבע משרד החינוך לימודים בלפחות ארבעה ימים בשבוע בבית הספר, התגלו מחלוקות בין קבינט הקורונה למשרד על כמות הזמן בה הילדים הלכה למעשה יהיו בבית הספר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"מה כבר הילדים האלו הספיקו להבין על מה זה בכלל מסגרת בית ספרית?"

שחם מבקשת לראות את המצב הנוכחי קודם כל מהפרספקטיבה של התלמידים. חודשיים לפתיחת שנת הלימודים, תלמידי כיתות  א' לא היו במערכת אפילו שבועיים ותלמידי כיתה ב' למדו רק שישה חודשים בשנת הלימודים הקודמת.

"בוא נשאל את עצמנו, 'מה כבר הילדים האלו הספיקו להבין על מה זה בכלל מסגרת בית ספרית?'", אומרת שחם בדאגה, "הקפסולות סוגרות את הילדים. זה שילדה תראה רק שלושה אנשי חינוך, למשך תקופה בלתי ידועה, יקשה עליה מאוד להתחבר בהמשך. המורה שהילד יפגוש בחצי השני של השבוע מכיר אותו? יודע מה עבר עליו? חוסר הוודאות הזו גדול ומשפיע מאוד בגילאים האלו".

לדעת שחם, תכנית העבודה לשבועיים הקרובים צריכה להעמיק את הכישורים החברתיים והרגשיים, ולקדם את הלמידה העצמאית. "ילד שחוזר לבית הספר חייב היום, קודם כל, מיומנויות רגשיות, חברתיות וקוגניטיביות" היא מסבירה, "אם יהיה לנו גל שלישי הם יצטרכו להתמודד עם למידה אישית, אך גם כיצד לנהל קשרים חברתיים. זה הזמן ללמד את זה"

שחם מציעה לקבוע סדר יום לימודי מסודר, שמלווה במשימות פרטניות: משימה בחשבון, משימה בשפה, תרגיל בספורט ועוד משימות שהילדים יוכלו ליישם אחר כך, גם בסביבת הבית הסגור.

"חשוב שילד יידע שיש סדר יום מאורגן של הלימודים, והדברים נכונים גם לגבי כישורים לשמירת קשרים חברתיים דרך הטלפון והזום", היא מוסיפה, "אני שומעת שיש היום אנשים שיושבים בפיקוח ומדברים בעיקר על הישגים, זה לא הזמן".

"תלמידי כיתה  י' לא צריכים לחזור לבית הספר?"

שחם מותחת ביקורת על האופן בו מנוהל המשבר. לטענתה, המדינה יכלה להחזיר בהדרגה, ובאופן בטיחותי, את הלמידה בקבוצות קטנות בכיתה "השינוי התכוף של המתווים מטרטר את המנהלים, מקשה על העבודה, וגולש לילדים בסופו של דבר".

"באירופה יש סגר מלא אבל החינוך עובד. למה? כי משנים את ההרגלים", אומרת שחם, "ללבוש מסיכה, לא להיות ביחד בקבוצות, לשנות את מערכת הצלצולים וכו'. הרשויות יודעות לעשות את כל זה, וצריך לתת להן את האפשרות לכך".

הביקורת של שחם מצטרפת לטענות דומות שהעלו גם מרכז השלטון המקומי, הסתדרות המורים והנהגת ההורים הארצית על כך שהמדינה מקשה על הרשויות ליישם את המתווים המקומיים שפיתחו ועל משבר האמון בין אנשי החינוך בשטח לקברניטי המדיניות.

שנת הלימודים הצליחה, בהתחלה, לסמן תפנית במדיניות עם העברת הלימודים למרחבים פתוחים, אך חודשיים אחרי פתיחתה רוב המרחבים הללו נסגרו. "מדברים עכשיו רק על א' וב', אבל תלמידי כיתה י' לא צריכים לחזור לבית הספר?", שואלת שחם. "בתי ספר תיכונים, בשבוע האחרון, פתחו את השערים, הוציאו שולחנות, כסאות ופופים החוצה והזמינו את התלמידים. אפשר להרחיב את זה ליומיים, שלושה של נוכחות בבית הספר ושאר הזמן בבית בלמידה עצמית. זה עניין של החלטה".

"הסטודנטים שצריכים להיות מורים בשנה הבאה יושבים בבית"

שאלת כוח האדם, שבלטה במיוחד על רקע הרחבת מתווה הקפסולות, חזרה לסדר היום, ושחם מבקשת להחזיר לדיון את ההצעה שראשי המכללות לחינוך מחודש מאי: גיוס כלל הסטודנטים להוראה למשימה הלאומית.

"יש מספיק סטודנטים בעלי ניסיון במכללות, צריך להכניס אותם לתמוך בכלל בתי הספר היסודיים, בפריסה ארצית, מא' עד ו' ואפילו מעבר לזה", היא טוענת, "במקום זה מכניסים עוזרי הוראה שמשלמים להם 75 שקלים, ורובם מגיעים מרקע דל בחינוך. עכשיו צריך לשבור את הראש מאיפה יבואו עוד 13 אלף, כשהסטודנטים שצריכים להיות מורים בשנה הבאה יושבים בבית, למה? כי משרד הבריאות לא מרשה. זה דבר הזוי שהולך כנגד כל הגיון ודעת מומחי החינוך".

"הילדים פשוט בלי שמחת חיים"

לשאלה מה הכי מדאיג אותה במצב המערכת כיום, אומרת שחם: "הילדים פשוט בלי שמחת חיים, סובלים מפחדים חדשים שלא הכרנו, חוסר מנוחה ותרבות רעה של אוכל. הם רואים את ההורים שלהם בבית חוששים, עובדים דרך המכשירים. בבוקר ההורים עם הילד בזום, בערב עובדים".

"הנכד שלי, בן ארבע וחצי, ביקשתי להביא לו ספר והוא אמר לי שאין לאמא שלו זמן להקריא לו, כי היא כל היום בזום. אם זה מה שילדים קטנים חווים היום מהוריהם, אנחנו בבעיה מאוד גדולה", היא מסכמת.​