ישראל ממשיכה לקדם את תכנון צינור האיסט-מד, להולכת גז מישראל דרך קפריסין ליוון ואולי אף לאיטליה. במקביל, גוברת המתיחות בין טורקיה לאירופה, מה שעלול להעיב על צינור גז קיים וגדול יותר, שיכול להוביל גז מאזרבייג'ן לאירופה. מנגד, צריכת הגז באיחוד האירופי אמורה להצטמצם ב-90% עד 2050, מה שפוגע בתוחלת של פרויקטים חדשים של תשתיות גז.

משרד האנרגיה הודיע ביום חמישי השבוע על צעד נוסף לקידום הפרויקט, שעתיד להיות צינור הגז הימי הארוך בעולם. הממונה על ענייני נפט במשרד, יוסי וירצבורגר, אישר השבוע לחברת גולדליין, הנציגה הישראלית של מתכננת הפרויקט, חברת פוסידון, להתחיל בביצוע סקר מקדים לאיסוף מידע עבור הנחת צינור האיסט מד והתוואי ההנדסי שלו.

הסקר, שיתחיל במים הריבוניים הישראליים במזרח ועד לגבול המים הכלכליים של ישראל במערב, וימשיך מערבה בתחומי המים הקפריסאיים והיווניים, הוא השלב האופרטיבי הראשון בקידום הפרויקט.

צינור האיסט-מד זכה לתמיכה של האיחוד האירופי, על בסיס הרצון הפוליטי והמסחרי, ארוך השנים, של המדינות החברות לגוון את מקורות הגז של היבשת, כדי להפחית את התלות בגז רוסי.

הרווחיות המוטלת בספק של הצנרת שכבר נבנתה

חלופה נוספת, שכבר נבנתה, היא שרשרת יבשתית של צינורות, שהונחה במשך 4.5 שנים מאזרביג'אן עד יוון, איטליה, אלבניה ובולגריה, באורך 3,200 קילומטר. העלות הכוללת של שלל המקטעים היא 40 מיליארד דולר, מהם 8.1 מיליארד כספי ציבור, בעיקר מאזרביג'אן והשאר הון פרטי.

הפוטנציאל של הצנרת היבשתי הוא להוביל לטורקיה 5 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM) בשנה, וכ-10BCM למדינות אירופה. האיסט-מד, מנגד, מיועד ל-10BCM בשנה בשלב הראשון, ו-20BCM במתווה של פיתוח מלא.

ניתוח שפרסם האתר OIL PRICE בשבוע שעבר, הזהיר מפני כישלון מסחרי של הצנרת היבשתית מאזרביג'אן, שעלולה להפוך ל'נכס תקוע', שאין למי למכור אותו ואין איך להפעיל אותו באופן רווחי. הסכנה טמונה בכך שהצנרת עוברת דרך טורקיה, מדינה שיחסיה עם האיחוד האירופי נמצאים במגמה עקבית של הדרדרות.

למעשה, צינור האיסט-מד נמצא במוקד המחלוקת הנוכחית, שנובעת מסכסוכי הגבולות הימיים בין טורקיה לקפריסין. אף שישראל לא מתנגדת עקרונית לשותפות טורקית בפרויקט, איך בכך כדי להפחית את המתיחות הפוליטית.

בשנה האחרונה הסכסוך מתפרץ בעילות אחרות, כמו ביצוע סקרי מיפוי סיסמולוגיים וקידוחי סקר בשטחי ים הנמצאים במחלוקת בין קפריסין, יוון וטורקיה.

אירופה תפחית צריכת גז, האיסט-מד יתקשה להרוויח מההפקר

על פניו, המתיחות עם טורקיה יכולה להגביר את הרצון הפוליטי ביבוא גז ישראלי לאירופה. במציאות, שלושה גורמים אחרים פועלים בכיוון ההפוך.

לטורקיה יש צינור בנוי וקיים, בעוד האיסט-מד לא סיים עדיין את שלב התכנון. אם לא יגובשו הסכמות איתה, טורקיה עלולה לנסות להפריע לבנייתו.

גורם שני הוא העובדה שבאירופה אין מחסור בגז, אלא דווקא עודף. מקור הגז הצומח ביותר באירופה הוא יבוא גז נוזלי, בעיקר מארצות הברית, על רקע מלאים גבוהים בענף זה שצפויים להימשך גם בשנים הקרובות. העודף קשור לירידה בצריכת האנרגיה בשל משבר הקורונה, והשלמת פיתוח תשתיות להנזלה וגיזוז מחדש של גז ברחבי העולם.

הגורם השלישי שפועל לרעת האיסט-מד הוא שצריכת הגז באירופה צפויה לרדת בחדות בעתיד. אם כיום היא עומדת על כ-534BCM  בשנה, הרי שלפי יעדי האקלים של האיחוד האירופי היא אמורה לרדת בכ-90% עד 2050.

הרבה לפני שהמהלך הזה יושלם, האיחוד ימנע מימון מפרויקטים חדשים של גז ונפט, כדי להימנע מתרחיש ה'נכס התקוע'. אתמול (שישי) פרסם ארגון האקלים Global Witness, דו"ח על שוק הגז האירופי תחת הכותרת "נצחון פירוס" מטבע לשון שמשמעותו ניצחון במחיר יקר.

הדו"ח מתאר את האיסט-מד, כפרויקט חסר תוחלת של ממש, שעלול להגביר את פליטות הפחמן הדו חמצני בשל שריפת הגז שיעבור בו.

אמנם, צריכת הגז באירופה נמצאת בזינוק: 534BCM  לעומת 348BCM בלבד ב-2016, אך התקדמות להפחתת פליטות לפי יעדי האקלים של האיחוד, יפחיתו את הצריכה ל324BCM כבר ב-2030. "לוח הזמנים הזה הוא חדשות רעות למי שרוצה לקדוח במזרח הים התיכון", ציינו מחברי הדו"ח.

בינתיים, בישראל ממשיכים לקדם את הפרויקט משתי סיבות: האחת היא התייצבות פוליטית לצד קפריסין ויוון, בגיבוי ארה"ב וחלק ממדינות ערב, נגד טורקיה. השנייה היא תקווה, שנראית יותר ויותר קלושה, שהפרויקט יגיע בעתיד לכדאיות כלכלית.