הטלת האחריות על מימון ויישום מתווה הפעלת ימי הלימוד של כיתות א' עד ד' על הרשויות המקומיות הוא הפרטת האחריות לטיפול במשבר הקורונה, כך קובע פרופ' יוסי דהאן, מנהל האקדמי של חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, ויו"ר מרכז אדווה, העומד היום בראש צוות המומחים המייעץ לפתרון המשבר. לטענתו, המשולש הקבוע המחלק את האחריות למימון חוק חינוך חובה בין המדינה, הרשויות וההורים הופר באופן חריף בשל החלטת הממשלה לא לממן מתווה הנועד ליישום אותו החוק.

"יש פה הפרטה, המימון הופך להיות ברמת הרשות וההורים, והשליטה עוברת לרשות המקומית, מה שמצמצם את תפקידה של המדינה", אומר דהאן. "יש תת ביצוע חמור של הכספים שהוקצו לטיפול במשבר. זה לא שנגמר הכסף, כפי שאומר ראש הממשלה. יש מאבקים פוליטיים והשאלה היא לאן הכסף הולך".

דהאן מסביר שבעוד רשות מקומית כמו לקייה או כסייפה משקיעה כ-100 שקלים בממוצע לתלמיד, בראש פינה או במועצה האזורית תמר מושקעים עשרות אלפי שקלים. "אם השליטה עוברת לרשויות, הן ישתמש במשאבים שלהן. ואלו שאין להן לא יתנו שירותים. כמו תמיד יש פה לחץ של רשויות חזקות, של ההורים החזקים, לדאוג לצרכים של הילדים והרשויות שלהם".

דהאן מציין כי בתקציב 2015-2016 ניסה משרד האוצר לייצר תקציב דיפרנציאלי בתחום החינוך. המשרד פנה לשלטון המקומי בדרישה לאפשר להם להפנות יותר כסף לרשויות החלשות על חשבון החזקות יותר, ובתגובה, הודיעו ראשי הרשויות המבוססות כי לא יפתחו את שנת הלימודים. "איזו מהומה זה יצר. איומים בהשבתת המשק וכו' – זה מדגים את הלך הרוח", אומר דהאן, ומסביר כי מדובר בדוגמא מובהקת להתנהלות האמיתית של הרשויות גם בעת הזו. "כל אלו ברשויות המקומיות שמדברים על שוויון הזדמנויות, זה קשקוש".

מנגד אומר דהאן כי השלטון המרכזי אינו פועל מספיק לצמצום הפערים. על רקע המחסור בתשתיות ללמידה מרחוק, הוא מזכיר את תכנית 'מחשב לכל ילד' שיזם בנימין נתניהו כשהיה ראש הממשלה בשנת 1998. "היום אנחנו במצב בו ליותר מ-130 אלף ילדים אין מחשב."

בית ספר במועצה אזורית נווה מדבר בפזורה הבדואית. (צילום: דוד טברסקי)

לטעת דהאן, הצהרת נתניהו ומשרד האוצר משבוע שעבר, על כך שלא יוקצו כספים נוספים ליישום המתווה נאמרה במטרה להראות למבקריו מכלל קשת השמרנות הכלכלית שהוא עדיין שומר על הקופה. "הוא חטף ביקורת שהוא מפזר כספים בפזרנות חסרת אחריות. עכשיו הוא מנסה למתג את עצמו כקברניט האחריות הפיסקלית".

דהאן מדגיש כי הרשויות המקומיות הן מרכיב מרכזי בניהול המשבר והחזרה לשגרה, אך אינן יכולות להחליף מעורבות ממשלתית. "צריך לקבל איתן החלטות, אבל המדינה היא זו שצריכה לקחת את האחריות ולאזן את הרשויות שאין להן כסף, גם בשגרה".

בסופו של דבר, אומר דהאן, המדינה צריכה להשלים את מה שהרשויות המוחלשות לא יוכלו לעשות. "הילדים זוכים לפחות שיעורים. בלי תשתיות נאותות ומרחב פיזי לא יהיה אפשרי לקיים מערך מורכב ומרובד, כמו שחלק מהרשויות המקומיות עושות. צריך הון תרבותי ארגוני ותמיכת הורים כדי ליישם אותו. לכן, אל מול כל מה שחסר צריכה לבוא תמיכה של המדינה ברשות המקומית".

"באנגליה ובארצות האיחוד האירופי עולה כל הזמן שאלת הפער, איך מצמצמים את כל הפערים שרק גדלים בגלל המשבר הכלכלי. הסיכון שייווצר הפער זה כותרת ונושא ראוי לדיון. פה זה בכלל לא נמצא בדיונים. רק לפתוח או לא לפתוח. צרכים של הילדים, צרכים של ההורים וצרכים של הכלכלה – כאילו אנחנו חיים בחברה הומוגנית שכל פעולה כזו תשפיע באופן אחיד על כולם. מתעלמים לחלוטין, לא במקרה, מהפערים העצומים".