״לשייח חלבי יש סמכות רוחנית עבורנו הדרוזים בכל המזרח התיכון״, אומר ל׳דבר׳ כיפאח גוהרי, מהכפר מג׳דל שמס, ״כל חייו הושקעו בלימודי דת ועזרה לחברה״. בעדה הדרוזית מציינים עשרה ימים למותו של השייח אבו זינאדין חסן חלבי, שנפטר בגיל 76 מקורונה.
השייח חלבי עלה לכותרות עם הפצת סרטוני הווידיאו, בהם נראתה ההתקהלות ההמונית ללקיחת גופתו מבית החולים רבקה זיו בצפת. אירוע שכזה יכול היה אולי להימנע עם יותר רגישות ותיאום מצד מוסדות המדינה יחד עם הנהגת העדה הדרוזית. ובעיקר הבנה של מי היה האיש, והמשמעות שלו כלפי העדה.
״אלמלא הקורונה לא היית שומע עליו בכלי התקשורת״ אומר גוהרי בביקורת, ״הוא היה רק עוד זקן אחד שנפטר במג'דל״.
מנהיג דתי מילדות
השייח חלבי נולד ב-1944, בכפר מג׳דל שמס, למשפחה דתית מסורתית. משפחתו התפרנסה מחקלאות מסורתית ומרעיית צאן. מילדות החל חלבי ללמוד את מנהגי הדת, ובנערותו נסע מידי חורף לח׳לוואת א-ביאדה, המוסד הגבוה, והנחשב ביותר, להשכלה דתית של העדה הדרוזית.
״מצעירותו הוא היה דתי אדוק ולימד אנשי דת צעירים על ערכים, אהבה ואחווה בין אנשים ובין עמים״, מספר מוואפק טריף, מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית, ״כולם כיבדו אותו והעריכו אותו. זו אבדה גדולה מאוד״.
דת ה״אלחכמה״, וסודותיה, ידועים רק לאנשי הדת הדרוזית, שהשייח חלבי נחשב לאחד הגדולים בהם בעידן המודרני. לדברי רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית דלית אל כרמל ובן משפחתו הרחבה, שייח חלבי היה אחד מחמשת השייחים בעלי המעמד הרוחני הגבוה ביותר שחיו בישראל. רק שניים מהם עדיין בחיים, השייח אבו עלי חוסיין חלבי מדלית אל כרמל, והשייח אבו יוסף סאלח קדמני מירכא.
"האנשים האלה צנועים וסגפנים",הוא מספר, "הם לא עוסקים ביום יום. הם משקיעים את כל זמנם בתפילה ובלמידה של הדת. הם חקלאים החיים מפרי האדמה, ולא לוקחים כסף משום מקום". למרות שהוא מגדיר את עצמו כדרוזי חילוני, הלך רפיק, שהיה מקורב מאוד לשייח המנוח, לבקש את ברכתו לפני הבחירות המקומיות.
פאיז חלבי, שאביו היה בן דודו של השייח המנוח, אומר כי לשייח חלבי ואחיו היו מטעי דובדבנים, תפוחים, מעט זיתים על שלושה דונם, וכוורות דבורים מהן היו מפיקים דבש, "מזה הם חיו", הוא מסביר.
השייח פאיז, מספר כי על אף שנבחר, בידי שייחים רבים, לדרגה הגבוהה של הרוחניות, והיה זכאי ללבוש את גלימת הפסים שתסמל את חשיבותו, סרב חלבי לעטות אותה בשל צניעותו.
לשאלה אם ניתן יהיה לדבר עם עוזר אישי של השייח חלבי, כדי לקבל פרטים נוספים, הגיב השייח פאיז בצחוק. "שום עוזר ושום מקורב", הוא אומר, "הוא ישב בבית ולמד. מי שהיה צריך עזרה היה דופק בדלת, ונכנס".
במג'דל שמס מספרים על סכסוכי משפחות שפתר ועל כך שהשכין שלום באופן כללי. בסכסוכים וסוגיות הנוגעות לרכוש, יחסי שכנות, סכסוכים בתוך משפחות השייח חלבי היה הסמכות והפוסק. רק לדפוק על הדלת, ולהיכנס. בלי הזמנה ובלי לתאם מראש. "אין להם סביבם אנשים שמנצלים אותם, כמו כל מיני אנשי דת אחרים", מסביר רפיק.
השייח הוביל, לפני 34 שנים, יחד עם אחיו היל חלבי, להרחבת האתר ״נבי יהודה״ שבעמק החולה לתפילה. האתר, בו קבור יהודה, בנם של יעקב ולאה, מקודש לדרוזים. באתר נבנו גם אגפים ללימודי דת בתנאי פנימייה שמשמשים רבים מבני העדה.
פוסק רוחני בענייני השעה, סוריה ורמת הגולן
קרוביו של השייח חלבי מתארים אדם לא פוליטי או מפלגתי, אבל רבות מהסוגיות שהגיעו לסף דלתו היו קשורות גם בנושאים מדיניים. מלחמת האזרחים בסוריה, והתמוטטות המדינה בעקבותיה, העמידו את העדה בפני אתגרים גדולים הנוגעים לשמירה על שלמות קיומה.
הדרוזים ספגו התקפות מצד דעאש, וארגוני ג'יהאד נוספים, נקלעו לבעיות הומניטריות ועמדו בפני מבחן נאמנות לשלטונו של בשאר אל אסד, שלבסוף דבקו בו. במהלך השנים הללו השייח׳ חלבי שמר על קשר עם השייחים בסוריה, ופעל לגיוס תרומות עבורם מבני העדה החיים בכרמל, בגליל ובגולן.
״היינו בקשר הדוק איתו בכל ישיבה וכל התייעצות בנושאים שקשורים לעדה״, אומר השייח טריף, ״נושאים דתיים, כלליים, חברתיים, הבעיות בסוריה ובלבנון, והיינו מקבלים החלטות יחד איתו ובנוכחותו עם אנשי הדת הבכירים״.
רפיק מספר כי "דיברנו על הדרוזים בסוריה, על הדרוזים בלבנון ועל הדרוזים בישראל. אלה היו הנושאים שלנו. הוא היה מאוד מודאג ומוטרד מהדרוזים בסוריה״.
איך נראה הסיוע?
״השייח חלבי כל הזמן היה בקשר עם השייחים שם. אין לו כלים אחרים, אין לו גייסות. יש לו סמכות רוחנית. הוא לא צריך להפעיל כוח. זה עולם אחר לגמרי שאתה לא רגיל לו״.
סוגיה נוספת אליה נדרש השייח חלבי היא שאלת הזהות של הכפרים ברמת הגולן. תושבי הכפרים, כידוע, שומרים על נאמנות למשטר הסורי בשל החשש כי מדינת ישראל תיסוג מרמת הגולן והם יחזרו לחיים תחת שלטון אסד. הדרוזים רואים בכך סכנת מוות.
בעדה אומרים שהשייח היה מזוהה עם המחנה הפרו-סורי, ונהג לומר ״אנחנו לא ישראלים, אנחנו סורים״. בכיר בעדה, שביקש לא להזדהות, אומר כי ״מצבם של הדרוזים ברמת הגולן שונה מבמקומות אחרים. הוא מרמת הגולן, ואנחנו מבינים אותם".
״הם מפחדים מסוריה", הוא מסביר, "אם בזמנו ראש ממשלת ישראל דיבר על להחזיר את הגולן, אז מה אתה מצפה שהם ירגישו? אם הם יחזרו לשם, יטבחו אותם. ב-1973, כשהתחילה המלחמה, הסורים הפציצו קודם את מג'דל שמס. הם רוצים לשמור על עצמם״.
שמועה בקבוצת ווטסאפ על ״קבורת קורונה״
לאחרונה, השייח חלה בקורונה אבל העדיף להישאר בביתו. לבית החולים רבקה זיו בצפת הוא פונה רק כשהיה במצב אנוש, ובאמבולנס התבצעו פעולות החייאה. זמן קצר אחרי שהגיע לבית החולים נקבע מותו.
בבית החולים, לא היו מודעים בהתחלה לזהותו וחשיבותו לעדה הדרוזית. רק לאחר שהמשפחה יצרה קשר, וביקשה להעביר את גופתו לאצטדיון הכדורגל, כך שבני העדה יוכלו לחלוף על פני ארונו ולהיפרד ממנו, החלו להבין במה מדובר.
אנשי בית החולים פנו, לטענתם, לגורמים הבכירים במנהלת הקורונה, במשטרה ובמשרד הפנים, וגם למנהיג הרוחני של העדה, השייח מוואפק טריף. גורם בבית החולים אומר ל׳דבר׳ שסוכם כי גופתו תילקח בצורה מסודרת בבוקר יום שבת, עם מינימום משתתפים, בשביל למנוע הידבקות בקורונה.
אלא שבשעת לילה מאוחרת, ביום שישי, למעלה ממאה בני העדה הגיעו לבית חולים לדרוש את גופתו. בבית החולים אומרים שהופצה שמועה בקבוצת וואטסאפ שמתכננים לעשות ״קבורת קורונה״ לשייח, ואולי אפילו נתיחה שאחרי המוות. שמועה שהתסיסה חלק מבני העדה.
לבסוף נערך טקס קבורה בהשתתפות אלפים, טקס מוגבל יחסית לטענת בכירים בעדה הדרוזית. אלפים בחרו שלא להגיע להלוויה, למרות קדושת האיש, בשל החשש מהתפרצות הקורונה. הלוויה התקיימה תחת הגבלות מחמירות.
