שמונה עשרה שנים אחרי שנכנס לתוקפו, החוק שקבע כי שבוע העבודה בצרפת יעמוד על 35 שעות הוא עדיין נושא לוויכוח. ההוכחה: כלי התקשורת בצרפת דיווח כי הפיקוח הכללי על ענייני חברה (L’Inspection générale des affaires sociales – IGAS) – סוכנות ממשלתית האחראית על פיקוח ובדיקה של מוסדות ממשלתיים כמו גם ייעוץ לממשלה בתחומים של חברה, ביטחון סוציאלי, תעסוקה ועוד – ניסה להסתיר דוח אוהד למדי בנושא שבוע העבודה המקוצר.
ההחלטה, חסרת התקדים, של הנהלת IGAS הייתה לגנוז את הדוח, שנכתב בתחילת חודש יוני האחרון, ולא להעבירו לעיון שרי הממשלה הרלוונטיים כנהוג בסוכנות. אולם לפני כשבועיים הודלף הדו"ח ופורסם ע"י העיתון הצרפתי "לה מונד" ואתר התחקירים "מדיה פארט".
בתגובה שהעביר ל"לה מונד" טען פייר בואסייה, שעומד בראש IGAS, כי היו למחברי הדוח "שגיאות רבות בהערכותיהם" וכי למסקנות אליהן הגיעו "חסרונות ופגמים בוטים". תגובתו של בואסייה זכתה לגינוי מצד איגודי העובדים במגזר הציבורי שכינו את ההחלטה "צנזורה".
שבוע העבודה המקוצר, שנידון לאחרונה גם בישראל (אם כי בהיקפים מצומצמים יותר), הוא אחד הנושאים שהציתו את המחאה החברתית רחבת ההיקף בצרפת. סוגיית שעות העבודה היא חלק מ"הרפורמה בחוקת העבודה", של הממשלה שהוציאה את ההמונים לרחובות.
המסקנה העיקרית אליה הגיעו מחברי הדוח, כפי שפרסם ה"ליברסיון" הצרפתי, היא כי שבוע העבודה בן 35 השעות אינו מעכב צמיחה, ולא מהווה "איום" או מכשול למציאת תעסוקה, כפי שצוייר בשנים האחרונות. מספר מסקנות של מפקחי IGAS, שלא חתמו על הדוח, ככל הנראה בשל הנושא מעורר המחלוקת, טוענות כי שיעורי התעסוקה יגדלו אם תינתן עדיפות למשרות חלקיות (90%-80%, כדי לא להביא למצוקה כלכלית של העובדים) אפילו אם יועלה מספר שעות העבודה למגבלה המקסימלית הקבועה בחוק – 44 שעות.
יתר על כך, מחברי הדוח טוענים, בניגוד מוחלט לנתונים שהוצגו עד היום, כי בארבע השנים הראשונות ליישומו (2002-1998) התווספו לשוק העבודה הצרפתי 350 אלף משרות. "הטיעונים שהוצגו כנגד מספר המשרות החדשות שהוסיף החוק נראים שבריריים… וביחס להשפעה השלילית של החוק על התחרותיות, אין כל ראיה עובדתית המאשרת הנחה זו", ציטט ה"ליברסיון" את הדוח.
אבחנה נוספת שעולה מהדוח היא כי צרפת לא יוצאת דופן באורך שבוע העבודה שלה. "מספר שעות העבודה השבועיות בצרפת לא נמוך משמעותית בהשוואה למדינות אחרות באיחוד האירופי, אם לוקחים בחשבון את כל שעות העבודה בפועל ולא רק את אלו של העובדים במשרה מלאה", כתבו המפקחים.
הדוח הגנוז נוגע גם בסוגיית "הגמשת" שוק העבודה, חלק מהמטרה המוצהרת של הרפורמה הממשלתית בשוק העבודה. לטענת המחברים, העובד הצרפתי פתוח להגמשה והתאמה אישית של שעות העבודה – בניגוד לשעות עבודה קבועות לכל העובדים במקום – והמעסיקים הם אלו שמתקשים לאמץ את ה"גמישות הפנימית" ומעדיפים במקומה את ה"גמישות החיצונית" – כמו השימוש בחוזי עבודה לטווח קצר, למשל.
פני שוק העבודה ותנאיו, כמו גם החוקים המסדירים אותו, הם סוגיה חשובה במדינה בה שיעור האבטלה הכללי עומד על 10.2% ובקרב צעירים 25%.
