ניו יורק – החלטתו של הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ג'ו ביידן, למנות את ג'נט ילן לתפקיד שרת האוצר בממשלו מהווה חדשות טובות לארצות הברית ולעולם. ארצות הברית שרדה ארבע שנים תחת שלטונו של נשיא שמעדיף את השקר על פני האמת וחסר כל הבנה של משמעות המושג "שלטון החוק", שלא לדבר על כבוד למושג זה, או לעקרונות הדמוקרטיה והכלכלה החופשית, או אפילו הגינות אנושית בסיסית.

דונאלד טראמפ. "בילה את השבועות האחרונים בהפצת שקרים" (צילם: AP Photo/Evan Vucci)

דונלד טראמפ לא רק בילה את השבועות האחרונים מאז הבחירות לנשיאות בהפצת שקרים חסרי בסיס על הונאה בבחירות; הוא גם שכנע רוב נכבד בקרב המפלגה שלו לאמץ את השקרים הללו, ובכך חשף את השבריריות של הדמוקרטיה האמריקאית.

תיקון הנזק שנעשה לא יהיה קל, בייחוד כאשר מגפת הקורונה מעצימה את בעיותיה של ארצות הברית. למרבה המזל, ילן, אותה פגשתי לראשונה כשהייתה תלמידה לתואר שני באוניברסיטת ייל בשנות השישים,  היא האדם המתאים ביותר – מבחינת האינטלקט, הניסיון, הערכים והכישורים הבינאישיים שלה – להתמודד עם האתגרים הכלכליים של ימינו.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הנושא הראשון בסדר היום יהיה ההתאוששות מהמגפה. כיום, כאשר יש מספר חיסונים באופק, המשימה המיידית תהיה לבנות גשר לכלכלה של אחרי המשבר. מאוחר מדי להשיג התאוששות בצורת האות "V". עסקים רבים פשטו את הרגל, ועסקים רבים אחרים יפשטו את הרגל בשבועות ובחודשים הקרובים; המאזנים של משקי הבית והחברות מתרסקים. גרוע מכך, המספרים לא משקפים נאמנה את עומק המשבר.

המגפה גבתה מחיר גבוה בתחתית סולם ההכנסה

המגפה גבתה מחיר גבוה בתחתית סולם חלוקת ההכנסה והעושר. אלה שניצלו עד כה על ידי מדיניות למניעת פינוי דיירים ועיקולים, שוקעים למרות זאת בחובות עמוקים יותר ועשויים להידרש להתמודד בקרוב עם התוצאות העגומות.

התחזית נכון לעכשיו הייתה יכולה להיות טובה הרבה יותר אילו היה לנו נשיא וקונגרס שהיו מבינים כבר בחודש מאי שהמגפה לא תיעלם מעצמה. תכניות תמיכה משמעותיות שהוצעו בתחילת המשבר לא הוארכו, מה שהוביל לנזק כלכלי שניתן היה למנוע אך יהיה קשה לתקן.

הרס מגזרי המסעדנות והתיירות זכה לתשומת לב רבה, אך זהו רק קצה קצהו של הקרחון. מוסדות חינוך, במיוחד קולג'ים ואוניברסיטאות, קיבלו מכה אנושה. רשויות השלטון, גם ברמת המדינות של ארצות הברית וגם ברמת השלטון המקומי – המוגבלות עקב חוקים הדורשים מהן איזון תקציבי – נאלצות להתמודד עם צניחה בהכנסות. ללא סיוע פדרלי, רשויות אלה ייאלצו לבצע קיצוצים עמוקים הן במונחי כוח האדם שלהן והן בשירותים לציבור, מה שיחליש עוד יותר את הכלכלה.

רחוב ברודווי בניו יורק, סגור בשל מגפת הקורונה. "הרס התיירות הוא רק קצה הקרחון" (Photo by Evan Agostini/Invision/AP)

ארצות הברית צריכה באופן נואש תוכניות הצלה גדולות המכוונות באופן ספציפי לתמוך במשקי הבית ובסקטורים החלשים יותר. החוב שינבע מהגדלת ההוצאה הציבורית בעקבות תוכניות סיוע אלו לא צריך להיחשב כמכשול, שכן העלות הכרוכה בהימנעות ממתן תמיכה היא עצומה. בנוסף, שיעורי הריבית קרובים לאפס וקרוב לוודאי שיישארו ברמה זו בשנים הקרובות, ועלות החזרת החוב החדש תהיה נמוכה מאוד.

יתרה מזאת, ניתן לתכנן רבות מתוכניות השיקום ההכרחיות כך שישרתו מספר מטרות ויביאו את הכלכלה למצב בו תהיה יותר יציבה, חזקה ומבוססת-ידע. הרבה מהיכולת לבצע את השינוי יהיה תלוי בקונגרס, אך הבסיס הכלכלי למתן יותר תמיכה ברור, ולילן יש היכולת לבטא אותו.

הרבה תלוי בכלכלה הגלובלית

הרבה גם יהיה תלוי במידת ההתאוששות של הכלכלה הגלובלית. וכאן יהיה לממשל החדש מרחב תמרון גדול יותר. כבר עכשיו יש תמיכה גלובלית בהנפקה מסיבית של זכויות משיכה מיוחדות, מטבע על-לאומי בפיקוח קרן המטבע הבינלאומית, בסך 500 מיליארד דולרים. הנפקה אשר תתרום לתמיכה בכלכלות רבות הנמצאות בקשיים. טרמאפ וראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, חסמו אופציה זו. כעת על הנפקה זו להיות בראש סדר העדיפויות.

ג'נט ילן וג'ו ביידן, 1 בדצמבר 2020. "חזרה למצב של נורמליות תהיה בעלת משמעות רבה" (צילום: AP/Andrew Harnik)

בנוסף, מאחר שמדינות רבות עלולות להיקלע בקרוב למצב שבו לא יוכלו לפרוע את חובותיהן, ארגון מחדש מהיר של החובות יכול לסייע מאוד. על מנת להניע תהליך זה, על ממשל ביידן להצהיר באופן ברור כי תמיכה בעיקרון חסינות הריבון (sovereign immunity), כפי שאומץ על ידי רוב מכריע של המדינות החברות באומות המאוחדות ב-2015, עולה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי של אמריקה. ארגון מחדש של החוב הוא תנאי הכרחי להתאוששות הכלכלה הגלובלית. זהו גם הדבר האנושי לעשות. אם אי-פעם היו נסיבות הראויות להיקרא "כוח עליון", הרי אלו הנסיבות הקיימות.

גם החזרה לעקרון הרב צדדיות תסייע כאן. במהלך ארבע השנים האחרונות, אינספור קונפליקטים בין ארצות הברית ובין צדדים אחרים הטילו צל של אי-וודאות על הכלכלה הגלובלית. ברור מאליו שאי-וודאות היא דבר רע לעסקים ולהשקעות. חזרה למצב של נורמליות מצידה של ארצות הברית – הצטרפות מחדש להסכם האקלים שהושג בוועידת האקלים בפריז ולארגון הבריאות העולמי, לדוגמה, כמו גם חזרה לדיאלוג עם ארגון הסחר העולמי (ואישור מינוי שופטים לגוף הערעורים שלו) – יהיו צעדים בעלי משמעות רבה שיאפשרו לשקם את האמון בארצות הברית, אמון שנפגע קשות בתקופת טראמפ.

חזרה לנורמליות, לא לנאו-ליברליזם

אך משמעות החזרה למצב של נורמליות לא צריכה להתפרש כחזרה למדיניות של נאו-ליברליזם. יש לבדוק ולבצע רפורמות בנושאי מדיניות הסחר ובהיבטים רבים אחרים של המסגרת הכלכלית של המאה העשרים ואחד. לא ברור כמה רחוק ילך ביידן בנתיב זה, אך לפחות אנו יכולים להיות בטוחים שהממשל החדש לא יאמץ את הגישה של אפס היגיון ואפס שכל ישר, שאותה אימץ טראמפ בכל נושא.

שמירה על יציבות גלובלית תדרוש שיתוף פעולה מעמיק במלחמה בשינוי האקלים, מגפות ואיומים רבים אחרים. האתגר יהיה למצוא דרכים לעשות כן תוך שמירה על הערכים המכוננים של ארצות הברית. אף על פי שטראמפ פגע קשות בסדר הפוליטי והכלכלי הבינלאומי, הסדקים באותו סדר עולמי היו ניכרים זמן רב לפני שהוא עלה לבמה הפוליטית.

הפסל "ילדה חסרת פחד" מול פסל השור המסתער של וול סטרייט. "המגפה נעצה את המסמר האחרון בארון הנאו-ליברליזם" (צילום ארכיון: quietbits / Shutterstock.com)

אחרי הכל, המשבר הפיננסי של שנת 2008 פגע קשות בעקרונות הנאו-ליברליזם ובאמונה הבלתי מתפשרת שבבסיסם, לפיה דה-רגולציה היא הדרך הנכונה היחידה; ומשבר האירו שאירע לאחר מכן המחיש שאמצעי צנע בתנאים כאלה פשוט אינם עובדים. אין ספק שהנאו-ליברליזם הוביל לצמיחה נמוכה יותר, גידול באי-השוויון, ולכל שאר ההשלכות הפוליטיות והחברתיות שלהן היינו עדים בשנים האחרונות. כעת, המגפה נעצה את המסמר האחרון בארון הנאו-ליברליזם, וחשפה כלכלה ללא חוסן ומדינה שלא יכולה להגיב למשבר באופן נאות.

ילן, כמנהיגה, יכולה לסייע בבניית עולם טוב יותר לאחר המגפה. על מנת להצליח, האידאולוגיה המשרתת מעטים על חשבון הרוב צריכה לפנות את הבמה לאידאולוגיה המבוססת על ערכים דמוקרטיים ושגשוג לכל.


ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור באוניברסיטת קולומביה, הוא כלכלן ראשי במכון רוזוולט, וסגן נשיא בכיר וכלכלן ראשי לשעבר בבנק העולמי. ספרו האחרון הוא People, Power, and Profits: Progressive Capitalism for an Age of Discontent.

©project Syndicate, 2020