כמדי שנה בחופשת הקיץ, גם השנה הפכו חופי הכינרת לאחד מיעדי הבילוי הפופולאריים ביותר לבני נוער. מדי יום מגיעים אל חופי הכינרת בני נוער רבים, עמוסים בציוד רחצה, שקי שינה ולעתים – גם בקבוק וודקה, נרגילה וסמים. בעוד חלק מהם מכירים את הגבולות, עבור אחרים זו התנסות ראשונה בשתייה או עישון, או מקום להתפרק מכל אחריות, הרחק מעיניהם של המבוגרים. השילוב של ים עם ערפול חושים יכול להיות מסוכן, גם השנה כמו בשנים קודמות דווחו מקרים של טביעה של בני נוער ששתו לשוכרה.

גופים רבים מתגייסים כדי ליצור מסגרות מונעות ומגִנות לבני הנוער. חלקן, דוגמת הווילג' בנהרייה, מזמינות את בני הנוער להגיע אל מתחם פעילות ייעודי ברשות. אך יש גם פעילויות שבהן המבוגרים מגיעים אל הנוער. דוגמה שכזו היא תכנית "חופים" שהרשות למלחמה בסמים ואלכוהול מפעילה. נסענו לראות ולשמוע על התכנית הזאת במתחם "נקודה טובה" בחוף לבנון שבכינרת.

נקודה טובה. צילום: דבר ראשון.

נקודה טובה. צילום: דבר ראשון.

בחוף המוסדר פרושים להם אוהלים אוהלים, חבורת נערים מנגנת בגיטרה ונוף הכינרת משתרע למרחוק בחשכת הלילה. אפשר להבחין במתחם המגודר בבמבוקים, שלט "נקודה טובה" מעטר את הגדר ומדריכים לבושים חולצות בורדו עם לוגו התכנית מזמינים את הנוער להיכנס. במתחם יש פינות ישיבה, משחקי שולחן, גיטרה, פינת קפה וקצת מזון, אך גולת הכותרת בכל הנוגע למשיכת בני נוער היא כמובן עמדה להטענת טלפונים סלולריים, המאפשרת לבני הנוער לשמור על סוללה מלאה גם בעת בילוי בחיק הטבע, ולא "להזניח" את חשבונות הפייסבוק והווטסאפ שלהם.

המתחם פועל בחוף מדי יום בין השעות 21:00 ל-3 לפנות בוקר למשך ארבעה שבועות. בנוסף להפעלת המתחם, המדריכים מסיירים בין האוהלים, מזמינים את בני הנוער למתחם ומסבירים להם על שתייה מדודה. הפרויקט הפועל כבר 12 שנה, הוא פרויקט משותף של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, משרד הרווחה, משרד העלייה, המשרד לביטחון פנים, משרד החינוך ומשרד הבריאות. הפרוייקט מלווה מתנדבים שמקבלים הכשרה לאורך כל הקיץ, "צידה" שהם לוקחים איתם אחר כך לתפקידים החינוכיים שבהם הם עוסקים לאורך השנה, יחד עם צוות מקצועי הכולל עובדת סוציאלית, עובדי נוער, סטודנטיות לחינוך מיוחד ועוד. בנוסף לחוף לבנון, הפרויקט פועל גם בחוף הים באילת בסמוך לטיילת, בגן מאיר שבתל אביב, בכיכר החתולות שבירושלים, בחוף שקמים שבטבריה ובחוף בית ינאי. השנה לראשונה יפעל הפרויקט במצודה בצפת, ויחל יום אחרי ט' באב, מתחם לבנים בלבד. בנוסף ישנן רשויות שאימצו את המודל או מקיימות מודלים דומים באופן עצמאי. הפרויקט באופיו מיועד לבני נוער שמגיעים למקום ואינם מהרשות המפעילה. כל הציוד שמשמש את המתחם נתרם אחר כך למועדוני נוער.

נקודה טובה אורית שטרנברג. התמונה באדיבות המצולמת

נקודה טובה אורית שטרנברג. התמונה באדיבות המצולמת

אורית שטרנברג, ראש אגף הדרכה ומידע ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול מספרת: "בני הנוער מצפים לנו, הם יודעים שאנחנו נמצאים כאן, אפילו הערב כשפתחנו הם אמרו, 'איזה כיף שבאתם, חיכינו לכם'". כשהגענו למתחם הייתה שטרנברג בעיצומו של טורניר שש-בש עם חבורת בנים שנראו מתוסכלים מניצחונה הבלתי מעורער. "העשייה היא למען הנוער. את רואה שיש פה מבנה מאוד מגוון וצבעוני כך שלנוער מאוד כיף לבוא," מציינת שטרנברג ומוסיפה, "עצם העובדה שהם יושבים אצלנו במתחם אומרת שהם לא יושבים ושותים אלכוהול".

שטרנברג מקפידה להגיע לכל המתחמים ואומרת, "מבחינתי זו חוויה מדהימה, הלמידה של מה שנעשה בחוף, בחופים בכלל, זו למידה מאוד משמעותית למה שקורה עם בני הנוער במהלך הקיץ". היא מספרת כי השנה "אנחנו רואים יותר בני נוער בעיקר מהציונות הדתית, חבר'ה שמגיעים ממטה בנימין, מיהודה ושומרון או מגוש עציון, קבוצה שאפשר לאמר שהיא בפוסט טראומה. היה לנו נער שאמר 'מה יש לי להפסיד, ממילא מישהו יכול להיכנס (ליישוב מ.ר.) ולדקור', או הייתה פה נערה שאחותה נרצחה לפני שלושה חודשים בפיגוע בצומת הגוש". שטרנברג מסבירה שהנוער מגיע למתחם טעון מאוד, ותפקידם של המבוגרים הוא להכיל את הסיפורים. תוך כדי הבילוי המשותף אפשר ללמוד מהיכן הם מגיעים, מה הסיפור שלהם וכשמזהים שיש חבר'ה שהם טעונים יותר רגשית – להפנות אותם לשיחות אישיות.

השיחות המתפתחות במתחם מגיעות גם לשאלות על מין בטוח, יחסי בנים-בנות ואמצעי מניעה, ומה קורה כשאלכוהול נכנס לתמונה. "ניתן לראות בנות ובנים שמגיעים למצבים שהם לא היו רוצים להגיע אם הם לא היו שתויים," מסבירה שטרנברג. שטרנברג מוסיפה שיש חבר'ה שעוצרים בחוף בדרך לטיול באזור, ובין היתר יש פה מתנדבים שמסייעים בבניית הטיול, איך מגיעים, עם מי נוסעים, לאן נוסעים, נקודות ציון, לדעת ממה להיזהר ואיך להיזהר ולשמור על עצמם.

המתחם הוא גם במה למפגש בין חילונים לדתיים, בין יהודים לערבים. שטרנברג מספרת שבשנה שעברה הייתה חבורה של ערבים וחבורה של חרדים, "סביב השירה התפתחה שיחה מאוד מעניינת וזה היה מאוד יפה לראות שבסוף הם שרו את סלאם, זה היה ב-2:30 לפנות בוקר. זה היה מקסים לראות שאם בהתחלה היו שתי קבוצות, אלה נגנו בדרבוקות ואלה בגיטרה ובהתחלה הם שרו בקול, מי יגבר על מי, לאט, לאט הם הצטרפו ומי שעשתה את החיבור הייתה אחת המתנדבות, מורה מהאולפנה שישבה באמצע וביקשה מהחבר'ה ללמד אותה את השירים".

נקודה טובה. צילום: דבר ראשון.

נקודה טובה. צילום: דבר ראשון.

שטרנברג זוכרת שתי חוויות משמעותיות שככל הנראה תישארנה איתה לכל החיים, האחת אירעה לפני ארבע שנים, "בחורה שלא ברור אם הייתה מסוממת או שתויה אבל הייתה מחוקה, עם בחור מבוגר, שחשב שהוא צד (מלשון צייד מ.ר.), והיא לא רצתה עזרה, אבל הרגשנו שמשהו שם לא תקין ופשוט התיישבנו במרחק כמה מטרים מהם, ועצם הישיבה שלנו במקום, מבלי לקיים שיח, בלי כלום, הוא פשוט עזב אותה ובאיזשהו שלב מצאנו את החברות שלה והן דאגו לטפל בה, אבל אני מניחה שאם לא היינו זה היה נגמר אחרת".

החוויה השנייה ששטרנברג זוכרת אירעה באילת לפני שנה, "פעם ראשונה שראיתי נערה תחת השפעה של סם אונס," שטרנברג ממשיכה לספר את סיפור המקרה, "חברותיה הזעיקו את הצוות שלהם והיא אושפזה בבית החולים. גם החוויה של להנחות את חדר המיון, שלא מחפשים שם אפילו את הסם אונס, גם לראות את החוסר אונים שלה כי את מאבדת שליטה על הגוף, הסוגרים, את רואה עיניים זזות אבל אין עם מי לדבר, פשוט חוויה מאוד קשה, גם מראה קשה".

מה שיפה בעיניה של שטרנברג זה שהנוער מגיע לחוף כדי להתרחק מהמבוגרים ובסופו של דבר הם נשאבים למתחם, למקום הבטוח, המתחם פשוט מלא. "זה מדהים לראות את כמויות הנוער שבאים ושהם מחכים ומצפים לזה," אומרת שטרנברג ומוסיפה "אני קוראת לזה אי של שפיות במרחב לא שפוי, זה מרחב מאוד מגן במקום שהוא מאוד פרוץ, והם מחפשים את המרחב המוגן, הבטוח והמאפשר".