תלמידי ישראל יחזרו מחר (ראשון) ללימודים, אבל תלמידי 12 כפרי הנוער ייאלצו להישאר בבית. ניסיונות ההסתדרות והעובדים בשבוע החולף להגיע להסכמות עם האוצר שייתרו את השביתה, שנמשכו עד יום שישי בשעות הצהריים, הסתיימו ללא תוצאות.

"זה קשה גם לנו" אומרת ל'דבר' צליל בוכריס, בת 34, מדריכה בכפר הנוער קציני ים עכו, "במשך שנים שיחקו לנו על המצפון, אמרו לנו 'מה יהיה עם הילדים?' והיה לנו קשה מאוד להגיע לנקודה שאנחנו שובתים, אבל אנחנו מרגישים שהגיעו מים עד נפש. הפעם אין לנו ברירה".

צליל בוכריס: "מלקט בסופר מקבל שכר גבוה יותר, ולו אין לו אחריות בלתי פוסקת על 30 בני נוער" (צילום: אלבום פרטי)

"ביום יום אנחנו בכלל לא חושבים על המשכורת. מתעסקים נטו בילדים. מתגייסים לזה, לעזור לילד במשבר בכל שעה של היום", היא מספרת, "ואז מגיע סוף החודש ואנחנו רואים את המשכורת, וזה מעליב. אנשים עוזבים, כל הזמן. ואני חושבת שבעיקר בגלל התנאים, כי מי שמגיע לפה מגיע מאהבה"

"אנחנו קורעים את עצמנו, ומקבלים בסוף 6,000 שקלים", מוסיפה בוכריס, בוכריס, שגרה עם זוגתה ועם בנה בן ה-5 במתחם כפר הנוער, "מלקט בסופר מקבל שכר גבוה יותר, ולו אין לו אחריות בלתי פוסקת על 30 בני נוער".

"אנחנו בעצם עובדים נון-סטופ", היא מתארת את שגרת היומיום שלה, "בעיקרון העבודה אמורה להיות 42 שעות שבועיות, בעיקר אחרי שהילדים חוזרים מבית הספר. בפועל, אם אני לא פיזית בעבודה, אני בשיחות עם ההורים או עם העובדת הסוציאלית. אם המחנכת אומרת שקרה משהו בכיתה, אני מגיעה. אני זמינה כל הזמן".

המדריכים, נדרשים לבנות לתלמידים לו"ז לשעות אחר הצהריים, לוודא שהם משתבצים לחוגים ולפעילות חברתית, וגם לומדים למבחנים. "אנחנו מוודאים שהם מקבלים את כל המענה שהם צריכים, חברתית, לימודית וריגשית", מסבירה בוכריס.

בכל שבוע הם מעבירים גם פעילויות, המון שיחות אישיות. מעבר ל-42 השעות הבסיסיות, הם נדרשים לתת גם שלוש משמרות לילה בחודש, ועושים גם שבתות. "זו משמרת שמתחילה בשישי בבוקר ומסתיימת במוצאי שבת ב-23:00", היא מסבירה, "כשבאמצע יש פעילויות שצריך להעביר, קבלת שבת, ארוחת שישי שכבתית".

ההגבלות בתקופת הקורונה רק הגדילו את עומס העבודה, שכן חלק מהפעילויות הם נדרשים להעביר לפעמים בקפסולות, וכן הם נאלצים להתמודד עם המצוקה שהמצב והבידוד בין הכיתות מעורר בחניכים.

שכר הבסיס שלה, עליו היא מקבלת הפרשה לפנסיה, הוא 2,600 שקלים בלבד. אחרי כל משמרות הלילה, השעות הנוספות והעבודה בשבת, היא מסיימת את החודש עם שכר שלא רחוק משכר המינימום.

2,200 עובדי כפרי הנוער, כוללים מדריכים, אימהות בית, עובדי מטבח והסעדה, אנשי אחזקה ומרכזי ענפים. עד 2008, המדריכים ואמהות הבית היו צמודים לשכר המורים, אולם מאז שכרם נותר תקוע במקום, בעוד שכר המורים המשיך לעלות בעקבות ההסכמים שחתמו ארגוני המורים, ואפילו שכר המינימום עלה. שכרם של שאר העובדים בכפרים לא עודכן כמעט מאז 1975.

קצבה של 6,800 שקלים, אחרי ארבעה עשורי עבודה ושני תארים אקדמאיים

"אני עצמי עובד בכפרי הנוער כבר 41 שנים, ותמיד הרגשתי שמשהו דפוק. מי שראה את התלוש שלי חשב שאני צוחק עליו", מספר יו"ר ועד כפרי הנוער, יקי דיכטנברג, לאחרונה יצאתי לפנסיה עם קצבה של 6,800 שקלים, אחרי ארבעה עשורי עבודה ושני תארים אקדמאיים. אז אני ממשיך לעבוד בשליש משרה כדי להשלים את הקצבה הזעומה הזו".

"אני לא מזלזל במורים, אבל הם עובדים פחות קשה מאיתנו", הוא מוסיף, "מורה עם ותק מקביל לשלי היה יוצא עם פנסיה של 8,400 שקלים. אותנו לא ראו ממטר".

לדבריו השבוע החולף היה אינטנסיבי ביותר. המאמץ להגיע להבנות ולמנוע את השביתה סיכם קרוב לשלוש שנים של משא ומתן שלא מביאים להישגים. "עשינו כל מה שניתן, והיינו מוכנים לקבל גם מקדמה בדרך להסכם" אומר דיכטנברג, "אבל נוכח התעקשות האוצר, אין לנו ברירה אלא לשבות. מיום ראשון אף חניך לא מגיע, למעט אירועי SOS אמיתיים. שהאוצר ייקח את בני הנוער ויחנך אותם".

יקי דיכטנברג (מימין) עם חניכים: "מי שראה את התלוש שלי חשב שאני צוחק עליו". (צילום: אלבום פרטי)

"משרד החינוך נוהג באפתיות ובאוצר כל פעם אומרים לנו: 'אין תקציב, יש קורונה'. עכשיו אמרו לנו 'אולי תתחלף הממשלה…' מה זה מעניין אותנו?" הוא מוסיף, "האנשים אצלנו כל כך פגועים. זה אנשים שנותנים את הנשמה, עשרות שנים בכל מצב. גם בתקופת הקורונה הזנחנו את המשפחות שלנו. היו מקומות שבהן עובדים נדרשו ממש להתבודד מהמשפחות שלהם כדי להיות עם ילדי הכפרים".

"בכלל, אלה אנשים שהרבה פעמים השקיעו בחניכים שלהם, גם על חשבון המשפחה והבית", הוא מסביר, "עד עכשיו החזקנו את האנשים, אבל כבר אי אפשר לעצור את הזעם".

המנהלים בין הפטיש לסדן

"אלה נערים שרבים מהם במשבר מאוד חריף, שבסגר הראשון נפתחו להם פערים לימודיים מאוד גדולים ושלימודים בזום לא מתאימים להם. עבדנו מאוד קשה בחודשים האחרונים כדי ליצור להם יציבות", אומר דני גילדין, מנכ"ל כפר הנוער כפר גלים. "זה עיתוי רע מאוד לשביתה, אבל אנחנו לגמרי מבינים את העובדים שלנו. תמיד אומרים להם שהעיתוי הוא רע לשביתה, וככה אי אפשר להמשיך".

לדבריו, מנהלי כפרי הנוער נמצאים בין הפטיש לסדן. על אף שהם מזדהים, ברובם, עם דרישות העובדים, הם לא יכולים לקבוע בעצמם את שכר העובדים, במנותק מהתקציב הממשלתי. "אנחנו בהחלט חושבים שלא יכול להיות, ולא מתאים, שעובדים שעובדים כל כך קשה יקבלו שכר כזה על עבודה כל כך מסורה במאה ה-21", הוא מסביר.

לכפרי הנוער, מספר גילדין, מגיעים היום בעיקר בבני נוער שמגיעים מבתים שמתקשים לענות על צרכיהם, ומכאלה שחוו כישלונות בחלקים אחרים של מערכת החינוך. "ילדים בדרך כלל לא בוחרים סתם להגיע לפנימייה, אלא בעקבות צרכים שונים", הוא אומר, "לפעמים זה אפילו המצב הכלכלי בבית. יש הרבה נערים שמגיעים לפה כי בבית מתקשים לתת מענה על הצרכים הבסיסיים ביותר, וזו קבוצה שאפילו גדלה מעט בתקופת הקורונה".

גילדין מדגיש כי בעבר ידעה המדינה לתת פתרון לסקטור דומה: פנימיות משרד הרווחה. "שם הבינו שנדרש עדכון הן לשכר העובדים והן לתנאי הילדים, וטיפלו בשני הנושאים דרך עדכון 'סל התקצוב לתלמיד'" הוא מסביר, "היום ילד במוסדות משרד הרווחה מקבל תקצוב של כ-70 אלף שקלים בשנה, ובכפרי הנוער של משרד החינוך כ-28-27 אלף שקלים. קל לראות שזה פער לא הגיוני, כולם מכירים את זה, אבל נוח להם למשוך. במובן הזה אפשר להגיד שמאבק העובדים עשוי לקדם גם את האינטרסים של בני הנוער עצמם".

ניר אלון: מאבק שהתחיל ממצוקה אמיתית שעולה מהשטח". (צילום: אלבום פרטי)

לדברי לדבר ניר אלון, ראש חטיבת הספורט וכפרי הנוער בהסתדרות המעו"ף, "זה מאבק שהתחלנו מתוך המצוקה האמיתית שעולה מהשטח, שבאה לידי ביטוי גם בקושי לגייס עובדים חדשים ולשמר את העובדים שנמצאים במערכת".

"לצערנו, מדריך בכפר נוער או אם בית זה מקצוע לא מוכר למרות שזה ציבור שעושה עבודה לא פחות קשה מהמורים", הוא מוסיף.

אלון מספר שבאיגוד הוקמה ועדת חריגים, הקולטת בקשות מיוחדות לאור מצבי חירום ספציפיים של בני נוער, שנדרש לתת להם מענה על אף השביתה. "אנחנו מאוד נזהרים", הוא מסביר, "הילדים לא אשמים בהזנחה הזו של המדריכים שלהם, וחשוב לנו לא לשפוך את התינוק עם המים. אבל לצערנו 'המבוגרים האחראיים', משרדי האוצר והחינוך, נעדרים. וכך אי אפשר להמשיך".