"אני רואה את ההורים שלי בשבועיים מאז שנודע לנו שהאחים שלי יעלו" מספרת מנה הילה, (26) שלא פגשה את חמשת אחיה ומשפחותיהם כבר 16 שנים. "אמא שלי נהייתה צעירה ב-10 שנים. שמחת החיים חזרה לפנים שלה, לפני זה ראו את העצבות, את הדאגה.  גם אבא שלי מדבר אחרת, מריץ צחוקים. הדבר הראשון שנעשה אחרי הסגר זה לנסוע למרכז הקליטה לחיבוקים והשלמת פערים".

עולים מאתיופיה נוחתים בישראל, במסגרת במבצע "צור ישראל" (צילום: מירים אלסטר/פלאש90)

ארבעה מאחיה של הילה עלו השבוע מאתיופיה לישראל, במטוס השלישי של במבצע 'צור ישראל'.

כמו כל 659 העולות והעולים במבצע, אחיה של מנה נמצאים  בבידוד באכסניית א.נ.א בבית שאן, ובעוד כשבועיים יעברו למרכזי קליטה ברחבי הארץ.  סוני רות אודלר, מנהלת אגף הקליטה ופרויקט אתיופיה בסוכנות היהודית, מספרת שהאתגר המרכזי בהכנות לקליטת העולים, מעבר לאתגרים הלוגיסטיים, הוא קליטתם החברתית: "יש אתגר של קירוב לבבות, שהחברה הישראלית תחבק אותם", היא אומרת ל'דבר'.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אחרי שמשפחה עוזבת את מרכז הקליטה הדירה מתאבזרת מחדש: מיטות מצעים, מקרר, גז, כלי מטבח, רדיאטור – כל מה שצריך כדי להתחיל לחיות", מתארת חני ביטון, המנהלת את מרכז הקליטה 'צהל 9' בצפת מזה 6 שנים, את ההכנות להגעתם של העולים.

מפגש משפחות במרכז הקליטה בצפת, לאחר העלייה ב'צור ישראל' (צילום: אלבום פרטי)

"אנחנו מכינים את הדירה לכך שאם המשפחה רוצה להיות בבית שבוע ולא לצאת לסופר, זה יתאפשר. אנחנו מניחים להם שוקולד על הכרית, ושלט על הדלת גם בשפתם גם בעברית, כל מה שיעזור להם לחוש שהגיעו הביתה. תחשבו על זה, מגונדר, לשדה התעופה, לבידוד עד למרכז הקליטה – סוף סוף מגיעים לבית הקבע בשנתיים הקרובות".

מלסה, אחיה של מנה לאחר שהגיע לישראל במטוס השלישי של 'צור ישראל' (צילום: אלבום פרטי)

גנט, אייסו, מלסה ומרקוס, האחים הגדולים של מנה, נשארו בעיר טדה הסמוכה לגונדר אחרי שהיא, הוריה ואחיה הצעיר עלו לישראל ב-2004. "באתיופיה נשארו האחים היותר גדולים, בטענה שהם מבוגרים מדי. הבטיחו לנו שיעלו שבועיים אחרי שננחת בישראל. אבא שלי לא רצה בכלל לעלות בלעדיהם, אבל הבטיחו לו, והנה אחרי 16 שנים זה קרה". אח נוסף שלהם עדיין מחכה בגונדר לעלייה, ומנה מקווה שהוא יגיע בשבועות הקרובים.

"הפנו לנו עורף"

משפחות רבות של עולים מצביעות על הקושי שבהיעדר המידע. המשפחות נשמרות בעלטה, ואינן יודעות אם קרוביהם יגיעו ארצה או מתי. גם לעולים עצמם לא תמיד ברור מתי הם עתידים לעלות על המטוס המיוחל ולהמריא לישראל.

כיוון שהעלייה מאתיופיה בשנים האחרונות אינה במסגרת חוק השבות, העולים יכולים לעלות רק במסגרת 'מבצעים' דוגמת 'צור ישראל', ואין להם אפשרות להגיע ארצה בכוחות עצמם כמו כל יהודי אחר ברחבי העולם. חוסר המידע, הסודיות ותחושת האפליה, יוצרים מתח רב בין העולים מאתיופיה והמדינה.

אחד מהאחים הגדולים של מנה נפטר ממחלה, שנה לאחר שעלתה לישראל. "היינו אז במרכז קליטה באיילת השחר ועשינו טקס, אבל זהו. אחרי כמה שנים אבא טס ובנה שם מצבה", היא מספרת.

לאחר מותו, נשארו למנה 5 אחים באתיופיה, וכל השנים האלו ניסתה המשפחה להבין מה יהיה מועד עלייתם, אך גם משפחתה של מנה לא הצליחה לקבל תשובות ממשרד הפנים. "ניסנו להשיג מידע ממשרד הפנים, אבל אף אחד לא נתן מענה. גם כשעברנו לירושלים הפנו לנו עורף, או שפשוט לא היו מכניסים אותנו ללשכה. זה קשה, במיוחד לראות את ההורים, את החרדה שלהם, לשמוע את הבכי שלהם לפני השינה, ואף אחד לא נתן מענה".

"מרגש כל פעם מחדש"

את הטענות כלפי המדינה מניחה מנה בצד בימים אלו. ההתרגשות לקראת קליטת האחים תופסת את עיקר תשומת הלב. "הם נרגשים מאוד, ועצובים שלא יכולים עדיין לראות אותנו", היא מספרת על אחיה. "אנחנו מתקשרים דרך הווידאו בפייסבוק. אבא שלי טס ב-2008 לאתיופיה ופגש אותם, אמא שלי ב-2012, אחי טס לפני שנתיים. אבל אני עדיין לא הייתי באתיופיה, אז לא ראיתי אותם בכלל, והייתי בת 10 כשעלינו, זה ממש מטורף. עם הזמן הפרצופים שאתה זוכר ומכיר מתחילים להעלם".

סוני רות אודלר, מנהלת אגף הקליטה ופרויקט אתיופיה בסוכנות היהודית (צילום: אלבום פרטי)

העולים במבצע 'צור ישראל' יקלטו ב-16 מרכזי קליטה ברחבי הארץ, ולדברי ביטון ורות אודלר, שיבוץ העולים במרכזי הקליטה נעשה בהתחשבות בבקשות של העולים ומשפחותיהם, "כל העולים שהגיעו לפה, ביקשו להגיע לפה", מספרת ביטון, שמרכז הקליטה בצפת אותו היא מנהלת קלט בסוף השבוע שעבר 13 משפחות בהן 94 נפשות. "השיבוץ נעשה על בסיס הרצון של המשפחות בארץ, יש עבודה רצינית כדי שיהיה לשביעות רצונה של כל משפחה. חוץ ממקרים חריגים כשיש משפחות מאוד גדולות, וגם אז יש התחשבות".

"גם אחרי שנים שאנחנו עושים את זה, זה מרגש כל פעם מחדש", מספרת ביטון על המפגש של המשפחות בישראל עם קרוביהם שעלו זה מכבר. "אנשים שלא ראו את המשפחות שלהם 14-15 שנים, אחים שלא מכירים את הילדים אחד של השני בגלל המרחק. היו המון דמעות".

"שלא ירגישו שהם פחות ממישהו אחר"

מעטפת התמיכה במרכז הקליטה כוללת  אולפן עברית שאמור להתחיל לפעול בקפסולות בהתאם לנהלי הקורונה. בנוסף, לכל משפחה מוצמדת מדריכה דוברת השפה, אשר צועדת איתם בשבילי הישראליות והבירוקרטיה הישראלית. "בימים הראשונים עושים המון סידורים, בעיקר טכניים. בדיקות מקיפות, תעודות זהות, פותחים חשבון בנק, נרשמים כאזרחים, על כל המשתמע", אומרת ביטון.  בכל השלבים האלו המדריכות מסייעות ומלוות.

עולים מאתיופיה נוחתים בישראל, במסגרת במבצע "צור ישראל" (צילום: מירים אלסטר/פלאש90)

"בצפת יש קהילה שמחבקת קליטת עלייה, במיוחד מאתיופיה", היא מתגאה. "העיר הזו קולטת עולים מאתיופיה עשרות שנים. גם כילדה אני זוכרת שהיו איתי תלמידים עולים. אני לא חושבת שיש פה תלמיד אחד בצפת שלא היו איתו עולים בכיתה או בגן. חווים את הקהילה מחבקת ותומכת, משתפת פעולה, משפחות מאמצות".

"התאקלמות מהירה. בסופו של דבר זה הבית שלהם, לזה הם קיוו, ואני מקווה שירגישו בבבית, שלא ירגישו שהם פחות ממישהו אחר", מאחלת מנה למשפחתה והעולים האחרים.

בנוסף לעולים שהגיעו ועוד יגיעו במסגרת 'צור ישראל' עוד כ-6,000 יהודים מחכים בגונדר ואדיס אבבה לעלייה לישראל. מנה אומרת שאינה יכולה לשכוח אותם, ומבקשת שגם אנחנו לא נשכח. "אני רוצה שהם לא יאבדו תקווה, צריך להלחם. אני לא יודעת למה כל עלייה מאתיופיה היא סיפור בישראל. רק אצל האתיופים עושים בעיות, ואני לא מבינה למה. צריך להתאזר בסבלנות לקוות, להתפלל ולהלחם. לא רק המשפחה צריכה להלחם, אלא כל עם ישראל צריך להלחם כדי שכולם יעלו".