המוסד העצמאי לביקורת של קרן המטבע הבינלאומית (IEO, Independent Evaluation Office), פרסם לפני כשבוע דו"ח מפורט המנתח את פעולות קרן המטבע הבינלאומית במהלך המשבר הכלכלי העמוק שפקד את אזור האירו החל משנת 2010.
הדו"ח עוסק בפעולות קרן המטבע הבינלאומית כאשר התערבה בשלושה משברים שונים באירופה, ביוון, בפורטוגל ובאירלנד. המשבר העמוק ביותר היה – ובמידות רבות, עודנו – ביוון. ב-2010 צמח החוב החיצוני של יוון למוסדות הכלכליים האירופיים למימדים מבהילים ועל פי איומי הבנק האירופי המרכזי, יוון עמדה בפני חדלות פרעון, סגירת בנקים ואנרכיה כללית. המוסדות הכלכליים של אירופה הכתיבו ליוון צעדי צנע, לרבות רפורמות מבניות, הפרטות, קיצוץ בפנסיה של עובדי יוון ועוד.
על פי דו"ח הביקורת החדש, שניתן לקרוא לו יוצא דופן, המשבר האירופי והיווני הציבו בפני קרן המטבע וראשיה אתגר מסוג חדש. ראשית, זיכרון משבר האשראי העולמי משנת 2008 היה עוד "טרי" בראשי כל קובעי המדיניות והוביל למעין בהלה סמויה מהתמוטטות; שנית המשבר ביוון, ובמדינות אירופה העניות האחרות, היה משבר ראשון מסוגו במובן של משבר כלכלי במדינה מפותחת שהיא חלק ממטבע רב-לאומי משותף – האירו.
ואכן, מדובר בתנאים ייחודיים: יוון, בהיותה חלק מאיזור האירו, הייתה נטולת הכוח שיש לכל מדינה ריבונית כדי להתמודד עם משבר אשראי: ניהול מדיניות מוניטרית עצמאית. לשם הדוגמה, ישראל, אילו הייתה עומדת בפני משבר חוב (וישראל רחוקה מאד ממשבר חוב) הייתה עשויה לגייס באופן עצמאי כסף או אף להדפיס כסף חדש כדי לוודא שהכלכלה המקומית אינה נעצרת. הדפסת שקלים אינה עשויה להחזיר חוב בדולרים או באירו, כמובן, ולא ניתן לבצע צעד שכזה מתוך הפרזה, אך היא עשויה להבטיח שגלגלי המשק ואזרחי המדינה אינם נשנקים, וכך לייצר מענה גם לחוב חיצוני. אך ליוון לא עמד בעת המשבר הכלי של מטבע מקומי ריבוני, והיא למעשה הוכפפה לשליטת מוסדות אירופיים, אותם מנהלת פקידות שאינה נבחרת בבחירות דמוקרטיות משום סוג. המוסדות הכלכליים האירופיים נמצאים בשנים האחרונות בשליטת המדינות החזקות באירופה, ובמיוחד, גרמניה של מרקל.
מוזס שוורץ, מנהל המוסד העצמאי לביקורת של קרן המטבע הבינלאומית, אמר עם פרסום הדו"ח המיוחד כי הקרן טעתה ושגתה באופן התערבותה במשבר ביוון. על פי הדו"ח הטעויות היו לכל אורך השרשרת של קבלת ההחלטות.
כך, נטען בדו"ח, הקרן הסכימה לשנות מנהליה הפנימיים לצורך קבלת ההחלטות על אופן ההתערבות במשבר והזרמת הכספים של הקרן ליוון. קרן המטבע הצטרפה למה שכונה בזמנו "הטרויקה", השלישייה, שכללה בנוסף אליה את האיחוד האירופי ואת הבנק האירופי המרכזי, וניהלה את המגעים עם יוון לצורך גיבוש תכנית להבראתה. כעת נחשף בדו"ח שהקרן למעשה נסוגה אל מול הגופים האחרים בטרויקה, ונכנעה ללחץ פוליטי מאסיבי, שפגע בשיקול דעתה. הדו"ח אינו מציין את הגורמים שהפעילו את הלחץ הפוליטי, אך מדובר בסוד ידוע, כי המוסדות האירופיים נמצאים למעשה בשליטתה של גרמניה.
הדו"ח מציין את העניין המכריע מבחינת קבלת ההחלטות בקרן: כלכלני קרן המטבע העריכו כל העת כי יוון לא תוכל לעמוד בהחזר החובות שנקבע לה במסגרת תכנית ההבראה, חרף – ואולי בגלל – הקיצוצים וההפרטות שהיא חויבה בהם. קרן המטבע סברה כי יש צורך לבצע הבנייה מחדש של החוב, כלומר הפחתת החוב ושינוי תנאי ההחזר, על מנת שיוון תוכל לשוב למסלול של צמיחה ושגשוג. אך הגופים האחרים ב"טרויקה", ולמעשה הלחץ הפוליטי שעמד מאחוריהם, לא הסכימו לדון כלל בהבנייה מחדש של החוב.
התוצאה של מהלך אירועים זה היא שיוון עדיין נאנקת תחת הסדר "החילוץ" הכפוי שנקבע אז, ואינה מסוגלת לשלם חובותיה, ועל כן נאלצת להחיל על עצמה רפורמות נוספות, הפרטות, קיצוצים, כאשר המצב החברתי ביוון קשה ובנקודת רתיחה.
תגובתו של יאניס ורופאקיס, הכלכלן שהיה שר האוצר היווני במשך כשנה בין 2014 ל-2015, הייתה כנראה המסקרנת משל כולם לדו"ח של קרן המטבע. ורופאקיס נודע כסמן השמאלי של המתנגדים ביוון ובאירופה כולה להסדר החילוץ היווני, בטוענו כי גרמניה מכפיפה את יוון לצרכיה ודנה את יוון לעוני מנוול מתוך האינטרסים הגרמניים, תוך ניצול של מוסדות האיחוד. בהיותו שר אוצר ניסה ורופאקיס לקדם את האפשרות שיוון תשתחרר מלפיתת האירו, אך בסופו של דבר נאלץ להתפטר מתפקידו כשר אוצר, בימים הדרמטיים של משאל העם ביוון על אישור תכנית החילוץ של 2015.
ורפואקיס כתב בבלוג שלו כי הדו"ח הוא למעשה התוודות של קרן המטבע לכך שהיא הקריבה את יוון, וכן הוכחה לצדקת טענותיו על המעורבות הפוליטית הנכבדת במוסדות הכלכליים האירופיים, המציגים מצג שווא של מקצועיות ונייטרליות. לטענת ורופאקיס זו היא העת "להתנצלות של המוסדות האירופיים והבינלאומיים כלפי העם היווני. אך לא די בהתנצלות, ויש להוסיף לה התפטרות של בעלי התפקידים הכלכליים המרכזיים באיחוד". ורופאקיס מקדם בימים אלו הקמתה של תנועה פוליטית כלל-אירופית חדשה שמטרתה היא דמוקרטיזציה של האיחוד האירופי, וקיום בחירות כלל-אירופיות לבחירת בעלי התפקידים המנהלים את המדיניות ואת גורלם של תושבי היבשת.
