היא התקרבה בהיסוס לבמה המאולתרת שהוקמה על המדרכה, ממש ממול לפיגום ממנו צנח אל מותו עבד אל-הרוש ביום רביעי בשבוע שעבר. "זו החברה הישראלית?" שאלה אותי במבט מעט מבולבל, בעברית מעט חורקת, ובמבטא. לקח לי רגע להבין. בסוף השבתי – "כן, אלה חבר'ה שגרים בשכונה, הם מארגנים טקס לזכר הפועל שנהרג כאן שבוע שעבר". "אני יודעת", היא השיבה לי, "אני גרה פה. חשבתי שזה טקס ש'הם' מארגנים", אמרה, והתכוונה לפועלים הערבים, חבריו של אל-הרוש. "אני שמחה שזה החברה הישראלית" אמרה לבסוף, והוסיפה שחבל ששכנים נוספים לא באו. "דווקא תלו שלט בחדר המדרגות. בחור צעיר, כל כך חבל. הם סיפרו לי שאשתו בהיריון…". זה הרגע שהייתי רוצה שיזכרו מהאירוע.
האירוע נגמר בתקיפה אלימה. אבל טרם התקיפה, היא לא הייתה השכנה היחידה שהגיעה. במקום התכנסו למעלה משלושים תושבים מהשכונה, שבאו לא רק לחלוק כבוד אחרון לאדם שלא הכירו – אלא גם למחות על זילות חיי אדם. "אני גרה מספר שנים בשכונה הזו, בבניין שלא אני בניתי. אנחנו חיים בבתים שנבנו בעמל ויזע רבים. עמל ויזע דרושים כדי לבנות בתים. אבל דם לא דרוש. והרבה דם מיותר נשפך על בניית בתים במדינה הזו" אמרה מאיה דונר, תושבת השכונה. "אנחנו דורשים לחיות במדינה בה יש ערך לחיי אדם", סיכמה.
הנאום הבא נקטע, כששני אנשים זועמים החלו לצעוק מדוע עושים אזכרה לערבי בשכונה שלהם. העניינים התחממו והגיעו לכדי דחיפות. אחד התוקפים רץ לכיוון הבית וצעק כי בכוונתו להביא סכין, בשעה שהשני הטיל לבנה על פניו של אחד המשתתפים בעצרת. משטרה הוזמנה, הגיעה והחלה לתחקר ולגבות עדויות. הפצוע פונה לבית החולים ושוחרר לביתו. העצרת התפזרה אט אט, כשבשטח נשארים מעט תושבי שכונה ופעילים נוספים, מתווכחים ביניהם האם נכון או לא נכון לקיים טקס זיכרון לפועל פלסטיני שנהרג, בעודו בונה את ראשון לציון.
זה היה סיום עצוב מאוד לערב שאמור היה להיות חשוב מאוד. אחד מתושבי השכונה סיפר לי, שממש באותו צומת רחובות, התרחשו שתי קטטות בחודשים האחרונים שנגמרו בדקירה, ושגם פיגוע דקירה התרחש לא רחוק מהמקום. ובסוף באמת נשאלת השאלה – איך נוכל לשמור פה על חיי אדם ועל ערכם?
את הטקס פתחו בשיר "אין לי ארץ אחרת" ומכל הדברים שראיתי הערב (רביעי), הייתי רוצה לסיים דווקא איתו.
