המחאה של מנהלי בתי החולים הציבוריים מספקת הצצה לאיך תיראה מערכת הבריאות אחרי משבר הקורונה: אותו דבר כמו לפני המגיפה. שום למידה, שום הסקת מסקנות.
שבעה בתי חולים ציבוריים בישראל עומדים בפני קריסה: הדסה, שערי צדק, לניאדו, מעייני הישועה ושלושת בתי החולים בנצרת. מנהליהם מוחים כבר שבועיים על גרעונות ענק שנוצרו בשל אפליה תקציבית. החל מהיום הטיפול הרפואי בהם יצומצם, בלית ברירה. במכתב למד״א הודיעו המנהלים שלא יוכלו לקבל יותר את כל האמבולנסים בגלל מחסור בציוד ותרופות. בית חולים לניאדו ביטל 50% מהניתוחים שאינם דחופים.
משרדי האוצר והבריאות לא מוצאים תקציב לבתי החולים. המשא ומתן שנוהל ביום חמישי האחרון נכשל. וגם היום הודיעו מנהלי בתי החולים כי הם זקוקים ל-1.2 מיליארד שקלים כדי לעבור את השנה הקרובה. הם דורשים, ובצדק, שינוי של שיטת התקצוב שבה הממשלה אינה מכסה את הגרעון שלהם, על אף שהם מתוקצבים באופן גרעוני מלכתחילה.
16 מיליארד שקלים לא נוצלו מקופסאות הקורונה. למה אי אפשר להעביר פחות מעשרה אחוז מהם לבתי החולים במצוקה, ולאפשר להם יציבות בשנה של מגיפה עולמית? 1.2 מיליארד שקלים יוכלו להציל חיים רבים בישראל, בעיקר של תושבי הפריפריה.
מנכ״ל משרד הבריאות, חזי לוי, אמר למנהלי בתי החולים שלמרות המשבר התקציבי, עליהם לקלוט את כלל החולים שיופנו אליהם. ״איני יכול לנהל משא ומתן על גב החולים״, כתב.
אז מה השתנה? כך בדיוק נראתה מערכת הבריאות לפני הקורונה – מערכת ציבורית גוועת, שעובדת תמיד על הקצה. מעל 100% תפוסה. חולים עם אינפוזיה שוכבים במסדרון ליד עגלת הניקיון. לשם ההשוואה, במדינות ה-OECD עומד ממוצע תפוסת המיטות על 75%. ישראל יכולה להיות שם. אבל כרגיל, הכול צריך להיעשות בכוח.
אם האחיות לא היו נאבקות בתחילת הקורונה על תוספת תקנים, קופות ובתי החולים לא יכלו להתגאות במבצע החיסונים שכל כך מתגאים בו. אם עובדות המעבדות לא היו נאבקות על תנאים למשמרות נוספות, מערך הבדיקות והבידודים לא היה שורד שנת מגיפה.
אבל כשזה נוגע לבתי חולים פריפריאליים, חוזר לוי למשנה העתיקה של לפני המגיפה:״לא אנהל מו״מ על גב החולים״. מנכ"ל משרד הבריאות קורא לבתי החולים להמשיך לקרוס תחת העומס. במקום ששר הבריאות הממונה על לוי ושר האוצר ישחררו מיד תקציבים, הם אלה שמנהלים משא ומתן על גב החולים.
תחום הבריאות היה תחום זנוח במשך שנים. קשה להיזכר מתי פתח מהדורת חדשות לפני הקורונה. בתי החולים הציבוריים והמחאה הבלתי נראית שלהם מזכירים איך זה היה לפני המגיפה. ולמצער, איך זה יראה אחרי שהיא תחלוף.
