ראש הממשלה בנימין נתניהו צודק. לממשלת ישראל יש את כל התנאים, ואת המחויבות, להשקיע הרבה יותר כסף לטובת יציאה ממשבר הקורונה. התכנית שהציג רחוקה מלענות לקריטריון הזה, והנסיבות בהן הציג אותה מעלות סימני שאלה על כנות כוונותיו, אבל קריאת הכיוון שלו נכונה, צודקת ומתבקשת. העובדה שהתכנית הזו מתבלטת כל כך בתוך השדה הפוליטי הנוכחי, מעידה עד כמה נוטה השיח הכלכלי בישראל ימינה, וכמה הוא מנותק מהמתרחש בעולם.

נתניהו היה צריך לאשר תקציב. דרך המלך לתכנית יציאה מהמשבר הכלכלי היתה צריכה להעשות במסגרת אישור תקציב מדינה ל-2021. במקום הסכמות פוליטיות, היתה הכרזה פומבית גדולה שכלל לא בטוח שתוכל לצאת אל הפועל. השאלה האם נתניהו מחפש רק את קמפיין ההתנגשות עם היועץ המשפטי לממשלה, או שגם רוצה להעביר כסף לשכבות שזקוקות לו.

מתוך מצגת התכנית הכלכלית

יש פער בין הדברים שאמר ראש הממשלה לבין התכנית שהציג. בפתח דבריו הציג ראש הממשלה את התכנית בתור ״תכנית כלכלית ענקית, מאוד נמרצת, שתסייע לכל אזרחי ישראל״. הוא ציטט את דבריה של שרת האוצר הנכנסת ג'נט יילן: ״כל עוד הריבית נמצאת בשפל וזול ללוות כסף, הדבר החכם ביותר הוא לפעול בגדול״. ראש הממשלה הסביר שהתכנית שאושרה בארה"ב (8.6% מהתמ״ג) שווה ל-122 מיליארד שקלים במונחים מקומיים. ״לפני כן, הנשיא טראמפ הוציא אפילו יותר מזה. הרבה יותר מזה״.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

זו אינה תכנית יציאה מהמשבר. תכנית ״9 הצעדים להזנקת הכלכלה״ היא ערבוב של צעדים חדשים ומשמעותיים יחד עם מחזור צעדים שכבר בדרך למימוש והקלות רגולציה. התכנית כרגע היא רק מצגת וניתוח מדויק שלה הוא בלתי אפשרי, אבל כבר ניתן לראות שהצעד החדש והמרכזי בה הוא סבב נוסף של ״מענק לכל אזרח״ (הפעם עד עשירון שביעי), והרחבת הסיוע לעסקים שנפגעו בקורונה תקופה ממושכת.

מתוך מצגת התכנית הכלכלית

8 סעיפי התכנית האחרים כבר הוחלטו, מצויים בתהליך חקיקה, או שאין להם משמעות תקציבית. לתכנית לא צורפו עלויות, אבל בהערכה גסה, היא מוערכת בכ-10 מיליארד שקלים, פחות כ-1% תמ״ג. פחות מתת הביצוע של תכניות הקורונה בשנה החולפת.

הצעדים החדשים הכרחיים ומשמעותיים. לפי דו״ח העוני של הביטוח הלאומי, המענקים תרמו לחילוץ משפחות מעוני. הגדלת סכומי הכסף שיינתנו לעסקים שנפגעו היא חמצן הכרחי להבראת עסקים שנשחקו עד דק במגיפה. מכת חמצן, חד פעמית אבל לא מבוטלת, לביקושים ולצריכה.

הדבר החשוב שחסר בתכנית: השקעה. תכנית הדגל של ממשל ביידן איננה ה-1.9 טריליון דולר של סיוע שמובא עכשיו לקונגרס, אלא התכנית להשקעה והמרצת המשק בהיקף גדול יותר. זאת מתוך תפיסה מרחיבה, לפיה לא די להזרים כסף.

הממשלה צריכה לפעול ישירות להנעת המשק וליצירת תשתיות ומנועי צמיחה: בתי חולים, כיתות, תחבורה, תעשייה, מחקר ויזמות. בכך לייצר משרות, לעלות את הפריון ואת רמת החיים, ולייצר צמיחה ברת קיימא.

סעיף 9 בתכנית של נתניהו וכ"ץ נראה כמו בדיחה עצובה בהקשר זה: לתת לחברות הפנסיה להשקיע. בשיח פוליטי כלכלי שפוי יותר, זו הייתה צריכה להיות נקודת הביקוע בין שמאל לימין כלכלי. הזרמת כסף בזמן משבר עולמי צריכה להיות מובנית מאליה. תפיסה מרחיבה אומרת שלא צריך רק להחזיק מעמד, אלא ״לבנות מחדש״, מושג שהשתרש בחודשים האחרונים בשיח הכלכלי העולמי.

נתניהו הציג שקופית שראוי שכל פוליטיקאי ישנן מידי לילה לפני השינה. דירוג האשראי של ישראל נותר יציב. יחס החוב תוצר גדל פחות מהמצופה, ונמוך מהממוצע באירופה. התוצר של ישראל נפגע מעט יחסית, ויש צפי לצמיחה גבוהה. יחד עם הריביות האפסיות, כל התנאים מצביעים על כך שזהו הזמן האידיאלי להרחבה תקציבית משמעותית.

נתניהו לא חזר בתשובה, הוא פשוט יודע אנגלית. בזמן שבישראל עדיין מתייחסים ל'הקלות רגולציה' בתור ההישג הגדול ביותר של הכלכלה, בעולם כבר מתנגנת מוזיקה אחרת. ג'נט יילן וג'ו ביידן אינם מהפכנים. הם נוהגים בדיוק כפי שמייעצים כל הגופים הבינלאומיים, וסביב הקונצנזוס החדש שמתהווה ביחס להוצאה ממשלתית, חוב ותקציב המדינה. נתניהו הקדים להתמקם בעולם החדש. שאר הפוליטיקאים ואנשי הציבור מסתובבים עם מצפן לא מעודכן.