"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"
(במדבר לג, א-ב)
בפרשה זו מפורטים מ"ב המסעות של בני ישראל במדבר, וכדאי להבין – לשם מה התורה מפרטת לנו את המסעות ועוד – מה המשמעות של השינוי בכתוב "ַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (לג, ב).
וודאי יש משמעות בשינוי סדר המילים ומה אנו צריכים ויכולים ללמוד מכך.
רש"י מפרש במקום שפרשה זו נכתבה בכדי להודיע חסדיו של הקב"ה, שאף על פי שגזר על בני-ישראל לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה. שהרי, אין כאן אלא ארבעים ושניים מסעות, תוריד מהם י"ד מסעות שכולם היו בשנה הראשונה קודם הגזירה ועוד שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרון בשנת הארבעים, נמצא כי כל השלושים ושמונה שנה שהיו במדבר נסעו רק עשרים מסעות.
לכאורה, אפשר להסביר לפי פירוש זה כי יש להבחין בין ארבעה עשר המסעות הראשונים ובין שמונת האחרונים, שהמסע הוא כדי להגיע ליעד ולכן עיקר המסע הוא התוצאה, ואילו עשרים המסעות שהיו בתווך, היו לשם המסע ולא משנה כלל מה היה היעד. ויכול להיות שזו ההבחנה שבין מסעיהם למוצאיהם לבין מוצאיהם למסעיהם.
לפי זה התורה באה ללמדנו שלפעמים אנחנו חושבים שהמסע הוא רק על מנת להגיע לתוצאה ולפעמים המסע הוא העיקר. כאן התורה מחדשת לנו, כי למסע עצמו יש ערך ולא רק כדרך להשגת מטרה. ואם נלמד ונפנים כלל זה, נמצא מפתח להתמודדות בכל המסעות הפרטיים שיש לאדם בחייו, בין באדם כלפי עצמו ואף לגבי הסתכלותנו על זוגיות ואפילו על חינוך הילדים.
בכל דבר ודבר אנו רגילים להציב לעצמנו מטרות ויעדים ואנו עמלים ויוצאים למסע ארוך כדי להשיג את אותן מטרות ולאחר עמל רב, כאשר מגיעים אל המטרה מתברר לנו כי כל חיינו היו מסע להשיג את המטרה ורק לאחר שאנו מגיעים אל המטרה, אנו מבינים כי השוני שחל בנו במהלך הדרך הוא העיקר.
למשל, כשאנו רוצים לחנך ילד להנהגה נכונה אנו מציבים בפניו דמות לחיקוי. אומרים לילד – אתה רוצה להיות כמו הרב עובדיה? עליך להתמיד בלימודיך, עליך לסגל לעצמך מידות טובות ואם תשקיע בכך מאמץ, תגדל להיות גדול כמו הרב עובדיה.
יושב הילד, לומד, משקיע שנה, שנתיים, עשר, עשרים – ואז הוא מבין כי התכלית שהיתה בעיניו להיות כמו הרב עובדיה, היתה למעשה רק האמצעי שהביא אותו לשבת וללמוד. ההישג האמיתי הן אותן השנים שבהן ישב ולמד ועלה במעלות התורה והמידות.
כך גם בעניין שלום בית וזוגיות – זוגות נישאים, חולמים חלומות, מגשימים את מה שיכולים. כל החיים המשותפים בני הזוג מציבים לעצמם מטרות בזוגיות, בהורות, במהלך החיים, ופועלים יחד ולחוד להגשמתן. רק לאחר מכן מבינים כי הדרך שעברו יחד היא שהיתה העיקר והיוותה למעשה את בניית הזוגיות שלהם.
כל חיינו הם מסע אחד גדול. אנו מציבים לעצמנו מטרות, וברוב המקרים הדרך חשובה הרבה יותר מן המטרה עצמה. אם היינו יודעים מלכתחילה היינו משקיעים הרבה יותר בדרך, לא עושים קיצורי דרך, כי מכל מדרגה ומדרגה בדרך יש לנו מה ללמוד.
