דו"ח שוק העבודה של 2020 פורסם הבוקר ומן הסתם עיקר הממצאים בו נוגעים לחלק של 'האין עבודה' בשוק. אבל עמוק בתוך הדו"ח נמצא גם סקר שנערך בקרב 1,500 עובדים ועוסק בנורמות העבודה בישראל. שם אפשר למצוא נתונים מטרידים דווקא על אלו שהמשיכו לעבוד בזמן הקורונה. המשיכו ולא הפסיקו.

50% מהמשיבים לסקר העידו כי בפועל הם עובדים יותר משבוע העבודה המוגדר בחוק (42 שעות בשבוע), ומחצית מהם עובדים יותר שעות נוספות מהמקסימום המותר בחוק – 58 שעות עבודה בשבוע או 12 שעות עבודה ביום. גם בהשוואה בינלאומית, ב-2019 עבדו הישראלים 1,898 שעות, לעומת 1,726 ממוצע ה-OECD. העובד הישראלי משקיע עוד 172 שעות אצל המעסיק שלו.

(מתוך דוח התעסוקה – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים)

בזרוע העבודה של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, רואים את הקושי של העסקים להסתגל למציאות של קורונה ואת זה של הישראלים שמנסים לתמרן בין קרירה לבית, ומציעים להגמיש את שעות העבודה הקבועות בחוק. במקום לעבוד במודל של הגבלת שעות שבועית, מציעים שם לעבור למכסת שעות שתיקבע לתקופה ארוכה יותר.

בשוודיה לדוגמא מגדיר החוק שבוע עבודה של 40 שעות, אך מאפשר להעביר שעות עבודה משבוע לשבוע ובתנאי שהממוצע החודשי יעמוד על 40 שעות בשבוע. בדנמרק הלכו עם הרעיון הזה צעד נוסף וקבעו שבוע עבודה של 48 שעות (כולל שעות נוספות) אבל הגבלתו תחושב על פי ממוצע של ארבעה חודשים.

"משבר הקורונה", כותבים מחברי הדו"ח "חיזק את הצורך בהתאמת חקיקת העבודה: מעסיקים נאלצו לשנות את שעות העבודה כדי להתאים עצמם למגבלות ולבקושים משתנים, ועובדים נאלצו להתמודד עם הצורך לשנות את שעות העבודה בשל היעדרן של מסגרות החינוך".  לטענתם "התאמת חקיקת העבודה עשויה להיטיב עם כלל המשק, ולכן מובילה זרוע העבודה עבודת מטה לבחינת התאמת חקיקת העבודה לשוק העבודה העכשווי והעתידי".

עובדים על חשבון זמנם הפנוי

אין ספק שהקורונה הביאה לזעזועים בסדר היום של העסקים והעובדים, אבל לפני שמחליטים להגמיש את שוק העבודה, כדאי להסתכל על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס שנערך ב-2016 ומופיע גם הוא באותו הדו"ח כמה עמודים קודם. על פי אותו הסקר כ-39% מהעובדים בישראל העידו כי נאלצו לעבוד בזמנם הפנוי כדי לעמוד בדרישות העבודה לפחות פעם או פעמיים בממוצע בחודש. עבור 9% מהעובדים בישראל מדובר בפרקטיקה כמעט יומיומית.

(מתוך דוח התעסוקה- משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים)

נתונים דומים מופיעים בצורה אחרת גם בסקר של זרוע העבודה כש"רבע מהמשיבים העידו כי הם עובדים לעיתים קרובות יותר מהמותר בחוק ו-38% העידו כי הם זקוקים לגמישות רבה יותר בשעות העבודה".

נתונים אלה מעידים על כך שהבעיה בשוק העבודה היא לא קשיחות ייתר של חוקי העבודה אלא דריסתם על ידי המעסיקים. חוקי העבודה נועדו להגן על שוק העבודה כולו, גם אם במצבים מסוימים הם אינם נוחים למעסיקים או לעובדים.  בנורמות הישראליות, שוק עבודה גמיש, עלול להפוך מהר מאוד לשוק עבודה פרוץ ומופקר.

בימים אלה עולים בישראל רעיונות להורדת שכר המינימום ולביטול הפרשות פנסיוניות  כשיטות לעודד תעסוקה. המחקר הכלכלי כבר הוכיח שאין קשר בין הורדת שכר המינימום להגדלת התעסוקה. דווקא הורדת שכר מביאה לירידה בפריון העבודה, שכן עבודה זולה מחליפה מיכון וטכנולוגיה. וידוע כי יש מתאם בין מדינות עם פריון עבודה נמוך למדינות עם מספר גבוה של שעות עבודה בשנה.

הישראלים עובדים המון ובמקרים מסוימים גם מוכנים לעבור על הכללים כדי להתפרנס. כללים שנועדו להגן על שוק העבודה כולו משחיקה בערך העבודה, במיוחד בתקופות של משבר תעסוקתי. הגמשת הכללים עשויה להביא דווקא לתוצאה ההפוכה מכוונת מחברי הדו"ח. יותר שעות עבודה בפועל, כשעובדים נאלצים להתאים את עצמם לסטנדרטים בלתי אפשריים של צרכי השוק במקום שהשוק יותאם לצרכי האנשים.