דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.0°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 21.4°חיפה
  • 18.4°אשדוד
  • 17.5°באר שבע
  • 24.5°אילת
  • 19.4°טבריה
  • 20.1°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ספורט

אי אפשר לזייף תשוקה

לא חשוב כמה מצלמות 4K יהיו במגרש, חווית הצפייה בטלוויזיה לעולם לא תהיה זהה לתחושת האוהד באצטדיון | חזרתם של האוהדים ליציעים קריטית להמשך קיומו של הספורט המקצועני

אוהדי הפועל חולון. "לשחק בלי אוהדים זה כמו לרקוד בלי מוזיקה" (צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל בישראל)
אוהדי הפועל חולון. "לשחק בלי אוהדים זה כמו לרקוד בלי מוזיקה" (צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל בישראל)
איתן דולפן
איתן דולפן
כותב אורח
צרו קשר עם המערכת:

300 אוהדים נכחו במשחק הכדורסל בין הפועל אילת למכבי ת"א, שהתקיים במוצאי שבת, וזאת כנראה ידיעת הספורט המשמחת ביותר מסוף השבוע האחרון עבור אוהדי הספורט בישראל. שנה, שהספורט הישראלי המקצועני מתקיים ללא אוהדים. בחרתי במילה "אוהדים" ולא במילים "צופים" או "קהל", כי יש הבדל, ויש לו משמעות גדולה. הרי, מלבד השעיות זמניות, הספורט המקצועני המשיך להתקיים, והקהל, שצורך אותו על הספה מול הטלוויזיה, המשיך לצפות בו. אמנם, חווית הצפייה נפגעה, כי אין אוהדים ביציעים, אבל הוא, כצרכן, המשיך לקבל את המוצר שלו.

הליגות בכל העולם מפגינות גמישות אקרובטית יוצאת דופן, כדי שהמופע ימשיך להתקיים והצופה ממשיך לקבל את הספורט שלו כמו שהוא היה רגיל. פחות או יותר. מי שנפקד לגמרי מאירועי הספורט בשנה האחרונה בישראל הם לא ה"צופים" אלא ה"אוהדים".

***

על מנת לנסות ולהבין את נפשו של אוהד ספורט, צריך לחלק את קהל הספורט לשניים: "הקהל הצרכני" ו"האוהד המסורתי". הראשון צופה בספורט מרחוק ובאמצעות מתווכים; השני הולך למקדש ומשתתף בתפילה. זאת חלוקה גסה מאוד, אבל היא עוזרת להבין את הפעולה הלא רציונאלית שנקראת "אהדת ספורט", ולמה מתייחסים אליה בכאלו מחויבות, רצינות ותשוקה.

אי אפשר להסביר אהדה ונאמנות למועדון ספורט בצורה רציונאלית. הניסיון נועד לכישלון. ג'רי סיינפלד ניסה למצוא תשובה, להבין על מה המהומה: "קשה להצדיק נאמנות לקבוצת ספורט אחת. הרי השחקנים וההנהלות, כולם מתחלפים. האוהדים למעשה מריעים לתלבושת. רוצים שהתלבושת שלהם תנצח את התלבשות השנייה. אפילו כששחקן אהוב עליהם עובר לקבוצה אחרת, הם פתאום שונאים אותו. צועקים לו בוז. הוא לובש חולצה אחרת. בוז!"

***

בשגרה, שלא בעידן הקורונה, מגיעים למגרשים גם צופים, אבל הרוב המוחלט, שעושה את הדרך, המייגעת לעיתים, מהבית לאצטדיון הם יותר "אוהדים" מ"צופים". זה גם מה שמבדיל בין קהל ספורט לקהל באירועי תרבות אחרים. צופה, שהולך להצגה, לא ייקרא "אוהד", גם אם הוא מאוד מעריך את הבמאי. הצופה גם לא יצעק וירקוד תוך כדי ההצגה, ולא תמיד ייתן לאיכות ההופעה להשפיע על המשך השבוע שלו.

המעורבות הרגשית של אוהד ספורט שונה מכל קהל אחר. אוהד הספורט מרגיש ממש חלק מהמופע וחלק מיצירת החוויה, והוא מאמין, במידה של צדק, שיש לו אפילו את היכולת לגרום לשינוי בתסריט האירוע. לא במקרה מכנים את עצמם ארגוני אוהדים "השחקן ה-12", הם מאמינים שהם שחקן נוסף ורוח ההתלהבות שלהם יכולה לדחוף את הכדור ולהשפיע על המשחק.

***

הקורונה הרחיקה את האוהד המסורתי מהאירוע ושיבשה את החלוקה בין ה"הקהל הצרכני" ל"אוהד המסורתי". עכשיו כל האוהדים הפכו, בעל כורחם, להיות קהל צרכנים. בעקבות הגליית האוהדים מהמגרשים גם המשחק השתנה. הנוכחות של האוהדים במגרשים חסרה, והיום מבינים עד כמה לאוהדים יש חלק חשוב בהצגה.

כשאין אוהדים זה לא טוב לאף אחד – לא לאוהד ולא לספורט. קשה מאוד ליצור מחויבות רגשית דרך המסך, ושום השתלה של "קהל סינטטי" לא תשנה את זה. אף אחד לא יכול לזייף תשוקה, ולא חשוב כמה מצלמות K4 יהיו במגרש. חווית הצפייה בטלוויזיה לעולם לא תהיה זהה לתחושת האוהד באצטדיון. במשך שנה צרכנו ספורט רק דרך המסך, אבל בטווח הרחוק אופן הצריכה הזה יכול לגרום לתשוקה הילדותית שלנו לדהות, ללכת לאיבוד.

כך או אחרת, כמעט כל מי שסביב עולם הספורט נפגע מהגליית האוהדים מהיציעים: בעלי הקבוצות, השחקנים, צוותי השידור ומנהלי האצטדיונים. אבל עבורם המשחק המשיך להתקיים. גם עבור הצופים בבית המשחק המשיך להתקיים. בכתבה של יאיר צוקר "14 תשובות לשאלה איך זה מרגיש ספורט ללא קהל" כל המרואיינים טוענים, שבלי אוהדים במגרש, הוא פשוט לא אותו הדבר. "זה מרגיש מאוד מלאכותי. אתה צריך להביא מתוך עצמך אקסטרה אנרגיות שבדרך כלל אתה מביא מהקהל", אמר גיא פניני, מהפועל חולון. יורם ארבל הסכים, ש"ללא ספק זה מחליש את עוצמת החוויה".

הסופר האורוגוואי, אדוארד גלאנו, כתב, שלשחק בלי אוהדים זה כמו לרקוד בלי מוזיקה. חזרתם של האוהדים ליציעים קריטית להמשך קיומו של הספורט המקצועני, כדי שנוכל להמשיך להנות מהריקוד. לא בגלל ההכנסה שהאוהדים מייצרים כשהם מגיעים למגרש, אלא בגלל ההשפעה שיש להם על הריקוד עצמו.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!