בתי הקפה והמסעדות נפתחים הבוקר (ראשון) לפי מתווה התו הירוק והבעלים, שהתאימו את העסק להגבלות הקורונה, מחפשים את המתכונת החדשה בה יפעלו.
אלון אלגרבלי (44), הבעלים של "קפה ניצה" בשכונת הדר בחיפה "מבסוט שחוזרים לשגרה", אך מתכוון לא להוציא בינתיים מהמחסן את שולחנות וכיסאות בית הקפה ולהמשיך לפעול במתכונת טייק אווי. "זה מתאים לי וזה יותר נוח. העירייה שמה ספסלים מחוץ לעסק וביקשתי שישימו עוד. וזה טוב. אני יודע שיש עוד עסקים בחיפה שנשארים במתכונת הזאת".
נדב רביב ומאיה וייסמן, הבעלים של "קפה גרגיר" בשכונת שפירא בתל אביב, כמעט לא זוכרים איך זה להפעיל בית קפה במתכונת "רגילה". כשנה לאחר שנפתח בית הקפה שלהם, עברו למתכונת קורונה, ועכשיו קשה להם להתרגל לרעיון "של להיות פתוחים על אמת. זה מלחיץ", אומר רביב, "אבל זה גם ממש מרגש. שטפנו הכל, ניקינו, הכנו. יש אווירה של חדש, ריח של קפה באוויר… לאט לאט נכניס אנשים וזה יהיה מהמם. התגעגענו".
למה מלחיץ?
"התרגלנו כבר להיות סגורים, שאף אחד לא נכנס, לא לעשות כלים", אומר רביב בחיוך. "הלקוחות באים ו'מה שיוצא אני מרוצה', אין מצבי לחץ כמו שיש בדרך כלל במסעדה. זה היה נחמד ופתאום זה נהיה בית קפה של ממש שוב, ולא קנטינה. אבל אין לזה תחליף".
וייסמן מספרת כי האופי השכונתי של בית הקפה ("אנחנו כאן כל הזמן, אבל אם את פותחת לא בזמן אף אחד לא כועס עלייך") לא מתאים למשלוחים וכי היא מרגישה את הצורך של הלקוחות לחזור לשבת. "היום כבר רואים שאנשים חיכו המון זמן, ואני בטוחה שבשנייה שנפתח כבר ישבו לקוחות. זה מהמם".
"מי זוכר מה זה לשבת בבית קפה?", אומרת לקוחה שהגיעה הבוקר לסניף ארומה במצפה רמון. מהרגע שנפתח בשעה 8:00 הגיעו לסניף כמה חיילים, מקומיים ועוברי אורח שעצרו שם, אולי, בדרכם דרומה – לאילת.
הלקוחות שומרים על מרחק אחד מהשני. חלקם עוד חוששים, מחכים מחוץ לסניף ושולחים נציג פנימה שיזמין עבורם, וחלקם אוזרים אומץ ויושבים בפנים לארוחת בוקר. אך לצד החששות, בסניף הקטן מורגשת אווירת חג. העובדים מתרגשים לפגוש את לקוחותיהם הוותיקים וברקע מתנגנת מוזיקה שמחה בקולי קולות.