אונס, הפלות, איבוד פוריות, לידה בשדות, הרעלה מכימיקלים, הטרדות מיניות. כל אלו ועוד הם מנת חלקן של עובדות בתעשיית שמן הדקלים, מרכיב נפוץ באינספור מוצרים מוכרים ויומיומיים ברחבי העולם.
תחקיר מעמיק של סוכנות איי.פי חושף התעללויות נרחבות במטעי הדקלים באינדונזיה ובמלזיה, כולל סחר בבני אדם, עבודת ילדים ועבדות מודרנית. תעשייה של ניצול שבקצה האחד שלה עובדות שקופות, הנמצאות בתחתית שרשרת הייצור של תעשיית שמן הדקלים, ובקצה השני צרכניות וצרכנים של מוצרי יוקרה.
במערכת האכזרית הזו, חשופות העובדות לניצול הנמשך לעיתים דורות, לאלימות ולמקרים חוזרים ונשנים של אונס ופגיעה מינית. הכתבה כוללת עדויות קשות.
שמן הדקלים בגלגלי הניצול
שמן הדקלים הפך בעשורים האחרונים למרכיב חיוני בתעשיית המזון, שרואה בו תחליף לשומני טרנס לא בריאים. גם חברות קוסמטיקה, שהחלו מתרחקות ממרכיבים המבוססים על בעלי חיים או נפט, נשבו בתכונות ה"מופלאות" של שמן הדקלים. הוא משמש מקציף במשחת שיניים ובג'ל גילוח, מעניק לחות לסבונים ומייצר את הקצף הרך בשמפו.
היום ניתן למצוא את שמן דקלים במוצרים של כמה מהשמות הגדולים ביותר בעסקי היופי, שמגלגלים 530 מיליארד דולר בשנה: לוריאל, יוניליוור, פרוקטר אנד גמבל, ג'ונסון וג'ונסון ואחרים. ברחבי העולם מאות מיליוני נשים וגברים, מרגישים מטופחים, יפים ונקיים בזכות אותם המוצרים.
הוטלר פרסאורן, פעיל בקבוצה שחוקרת ניצול בתעשיית שמן הדקלים, טוען כי שמן דקלים מופיע תחת יותר מ-200 שמות מרכיבים שונים ונכלל בשלושה מתוך כל ארבעה מוצרי טיפוח, ממסקרה וקרמים נגד קמטים ועד לקצף אמבט.
אינדונזיה היא יצרנית שמן הדקלים הגדולה בעולם. על פי ההערכות כ-7.6 מיליון נשים מהוות מחצית מהעובדים בתעשיית שמן הדקלים שלה. במלזיה, הקטנה בהרבה, קשה יותר להעריך בכמה עובדות מדובר, בגלל מספרם הגדול של מהגרים זרים שעובדים בה ללא רישום.
הביקוש המתמיד לשמן דקלים, שהוכפל פי ארבע ב-20 השנים האחרונות, מייצר ביקוש מתמיד לידיים עובדות במטעים. נשים באינדונזיה עובדות לרוב כעובדות מזדמנות, הן נשכרות יום יום מחדש, משרותיהן ושכרן לא מובטחים. כמעט כל תפקידי הקבע במשרה מלאה מוחזקים על ידי גברים. מבנה ההעסקה הזה מייצר הזדמנויות תכופות לניצול מיני של הנשים במטעים.
אונס אלים במטעים
"היד שלו כסתה בחוזקה את פי, ולא יכולתי לצרוח", נזכרת הילדה בת ה-16, עובדת במטע שמן דקלים. "אף אחד לא היה בסביבה לשמוע אותי בכל מקרה". היא מתארת כיצד הבוס שלה, גבר מבוגר דיו להיות סבא שלה, לקח אותה לחלק נידח באחוזה, שם תפקידה היה להעביר מריצות עמוסות בפירות הכתומים והבהירים מהם מופק השמן, שככל הנראה היה אמור להגיע לכמה ממותגי הקוסמטיקה הידועים בעולם.
"הוא תפס ביד שלי והניח בכוח את כף היד שלו על החזה שלי ואז השליך אותי לרצפת הג'ונגל". אחר כך, תיארה, החזיק את הגרזן צמוד לגרונה כדי שלא תספר. "הוא איים להרוג אותי," אמרה בקול חלש. "הוא איים להרוג את כל משפחתי". כשסיים, הוא קם וירק עליה.
תשעה חודשים עברו מאז האונס שהתרחש ב-2017, במהלכם היא נאנסה עוד 4 פעמים. עכשיו היא יושבת ליד ילד בן שבועיים. לא עושה שום מאמץ לנחם אותו כשהוא בוכה, נאבקת אפילו כדי להסתכל על פניו.
היא החלה לעבוד במטע בגיל 6, כדי לעזור למשפחתה להסתדר. הם הגישו תלונה במשטרה, אך היא בוטלה מחוסר ראיות. "אני רוצה שייענש", אמרה לאחר שתיקה ארוכה. "אני רוצה שהוא ייעצר וייענש כי לא היה אכפת לו מהתינוק. הוא לא לקח שום אחריות".
עשרות עדויות על אלימות, ניצול אונס ועבודה בתנאי עבדות
במטע אחר אישה בשם אולה מתלוננת על חום, שיעול ודימום מהאף לאחר ריסוס חומרי הדברה מסוכנים ללא ציוד מגן. היא מרוויחה רק 2 דולרים ליום, ללא ביטוחי בריאות. "החיים שלנו כל כך קשים", אמרה אולה, המועסקת כעובדת יום באינדונזיה מזה 10 שנים ומתעוררת מדי לילה מכאבים הנגרמים מהרמה של משאות כבדים. "אחרי הריסוס האף שלי מדמם מדי פעם. אני חושבת שזה קשור להדברה". היא לא חובשת מסכה, כי הנשימה עם המסכה בחום קשה מדי. לדבריה, החברה אינה מעניקה טיפול רפואי לעובדים מזדמנים, ולה אין כסף לרופא.
אינדרה, שם בדוי, הייתה נערה כשנשרה מבית הספר ונכנסה לעבודה במפעלי "סימה דרבי" במלזיה, אחת מחברות שמן הדקלים הגדולות בעולם. שנים אחר כך, היא אומרת שהבוס שלה התחיל להציק לה ואמר דברים כמו "בואי לשכב איתי, אני אתן לך תינוק". הוא היה אורב לה בשדות, גם כשהיא הייתה הולכת לשירותים. כיום אינדרה בת 27 וחולמת לעזוב, אבל קשה לבנות חיים אחרים ללא השכלה וללא כישורים מתאימים.
נשים במשפחתה עבדו באותה מטע מלזי מאז שסבתא רבתא שלה עזבה את הודו כתינוקת בראשית המאה העשרים. כמו עובדים רבים בשתי המדינות, הם לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על הדיור המסובסד המסודר של החברה, שמורכב לרוב משורות של בקתות רעועות ללא מים זורמים. התלות הזאת מנציחה את הניצול של כוח העבודה הזמין והזול. "אני מרגישה שזה כבר נורמלי", אמרה אינדרה, "מלידה ועד עכשיו אני עדיין במטע".
העדויות האלה הן חלק קטן מעשרות עדויות על ניצול נשים וקטינות, אונס, אלימות קשה ועבודה בתנאי עבדות, ששמעו כתבי איי פי במסגרת תחקיר מיוחד במטעי שמן הדקלים של מלזיה ואינדונזיה.
מקרה נוסף הוא זה של אלמנה בשם מריה שלדבריה הממונה עליה החל להטריד אותה מינית כשהתחילה לעבוד בחברה בבעלות מלזית באינדונזיה. היא הדפה אותו בהצלחה עד שחזרה הביתה לילה אחד כדי למצוא אותו בפנים, מחכה לה. "ניסיתי להזכיר לו את אשתו וילדיו בכפר, אבל הוא חיבק אותי חזק יותר תוך שהוא מושך את מכנסי למטה". ואז הוא אנס אותי, "אחרי זה הוא עזב אותי. אבל שעתיים אחר כך הוא חזר ואנס אותי פעם נוספת".
היא נשארה בשקט כי הוא איים על חייה ועל עבודתה. ההתקפות נמשכו. פעם אחת הוא גם קפץ עליה בזמן שעבדה בשטח "מוחץ אותי כדי שלא אוכל לזוז". באחת הפעמים היא שמרה על פיסת בד מלאת זרע כראיה. בהמשך היא התעמתה עם האיש ואשתו וגם התלוננה בפני גורמים בחברה ובאיגודים. היא ניסתה להגיש דוח משטרתי, אך במקום זאת הופנתה לבקש פיצוי ישירות מהתוקף, פיצוי שמעולם לא התקבל. בסופו של דבר עברה מריה למטע אחר כדי להתרחק מהבוס, שמאז כבר פרש.
לידות, הפלות וחשבונות רפואיים מחייבים את הנשים להמשיך לעבוד
במתקן ממשלתי אחד בעיר גבול, נתלה על לוח מודעות "תפריט" מחירים ללידות. לידה טבעית עולה למהגרת עבודה כ-630 דולר. פי כמה מהעלות לאזרחית מלזית. סכום שיכול לקחת לנשים לפחות שנה להחזיר.
איטה, אישה צעירה, אבלה על שני ההריונות שאיבדה. היא סחבה באופן קבוע משקלים הגדולים פי כמה ממשקלה במהלך שני ההריונות, מחשש שתפוטר אם לא תמשיך לעבוד. לדבריה, היא הסתירה את שני ההריונות מהבוס שלה. יש לה שני ילדים בבית להאכיל, כך שלא נותרה לה ברירה אלא להמשיך לעבוד תמורת חמישה דולרים ליום.
מדי יום, כשבטנה גדלה, איטה המשיכה לשאת מטענים כבדים על פני השדות. היא איבדה את שני התינוקות בשליש השלישי להריון. בגלל שלא היה לה ביטוח בריאות, היא נותרה עם חשבונות רפואיים שלא יכלה לשלם.
"בפעם הראשונה שהפלתי, הרופא נאלץ לשלוף את התינוק החוצה", אמרה איטה, שעבדה במטע לצד אמה מגיל 15. "בפעם השנייה ילדתי בסוף החודש השביעי. העובר היה במצב קריטי, הוא מת לאחר 30 שעות. אח"כ המשכתי לעבוד", אמרה. "מעולם לא הפסקתי לאחר מות תינוק".
דורות של ניצול נשים במטעי שמן הדקלים
נשים באינדונזיה ומלזיה עובדות במטעי הדקלים מאז שהמתיישבים האירופאים הביאו את העצים הראשונים ממערב אפריקה לפני יותר ממאה שנים. כבר אז סבלו מניצול והתעללות חמורים. "כמעט בכל מטע יש בעיות הקשורות לעבודה", אומר פרסאורן "אבל התנאים של עובדות גרועים בהרבה מאלו של הגברים".
נשים נושאות בנטל של כמה מהעבודות הקשות והמסוכנות ביותר בתעשייה, כשהן מבלות שעות במים מזוהמים בחומרים כימיים, עד גובה המותניים. הן נדרשות לשאת משא כה כבדים, עד שרחמן עלול לקרוס. הן מועסקות על ידי קבלני משנה על בסיס יומי, אך מבצעות את אותן עבודות עבור אותן חברות במשך שנים ואפילו עשרות שנים. לעיתים קרובות הן עובדות ללא תשלום כדי לעזור לבעליהן לעמוד במכסות יומיות.
בשתי המדינות נמצאו דורות של נשים מאותן משפחות שנכנסו אחת אחרי השנייה לעבוד בתעשייה. חלקן החלו לעבוד כילדות לצד הוריהן, אוספות פירות רופפים ומנקות את החלקים המיותרים במצ'טות. חלקן מעולם לא למדו לקרוא או לכתוב או שנשרו מבית הספר כנערות.
משפחות רבות המתגוררות במטעים מתקשות להרוויח מספיק כדי לכסות עלויות בסיסיות, כמו חשמל ואורז. לפעמים נשים נואשות נאלצות להשתמש בגופן כדי להחזיר הלוואות ממפקחים או עובדים אחרים. בנות צעירות יותר, במיוחד אלו הנחשבות אטרקטיביות, מקבלות מדי פעם עבודות פחות תובעניות כמו ניקיון ביתו של הבוס, כשהן נאלצות לקיים יחסי מין בתמורה.
באינדונזיה יש חוקי הגנה על עובדים ועובדות, אך המציאות בפועל היא של העדר אכיפה וענישה. התוצאה היא הפקרות. רוזיטה ננגסיה, מנהלת המכון לסיוע משפטי לנשים, ילדים ומשפחה במחוז קלימנטן שבאינדונזיה, אומרת כי מרבית הקורבנות אינן ששות לדווח על אונס לרשויות. לדבריה, זה אופייני להסדיר תלונות באמצעות מה שמכונה "פתרונות שלום", שבהם משפחת הקורבן דווקא עשויה לשאת בתשלום. לפעמים ההורים מכריחים את בתם להתחתן עם האנס שלה כדי להפחית את הבושה, לעתים קרובות לאחר שהיא נכנסת להריון.
התאגידים מסרבים לקחת אחריות
החברות המערביות המשתמשות בשמן דקלים מעלימות עין מהמצב במטעים, למרות המידע הקיים. שימוש ברשומות המכס בארה"ב, ברשימות מרכיבי המוצרים ובנתונים שפורסמו לאחרונה על ידי היצרנים השונים, מאפשר לקשור בין שמן הדקלים שמקורו במטעי הניצול בדרום מזרח אסיה, לשרשרת האספקה של מותגים מערביים.
התנאים שבהם מועסקות עובדות מטעי הדקלים עומדים בניגוד מוחלט למסרי ההעצמה הנשית שמקדמות החברות המובילות את התעשייה. לוריאל פריז, אחת מחברות הקוסמטיקה המובילות בעולם, השיקה השבוע לכבוד יום האישה הבינלאומי קמפיין להעלאת המודעות הציבורית להטרדה מינית במרחב הציבורי. יוניליוור, יצרנית סבון "דאב", מתהדרת בסיסמה "היופי הוא בעבור כולן". שתי החברות רוכשת שמן דקלים שבייצורו נוצלו והותקפו מינית נשים.
תגובת לוריאל פריז: "החברה שמה דגש מיוחד על תמיכה והעצמת נשים, שהן הקורבנות הראשונים לרבים מהאתגרים החברתיים והסביבתיים העומדים בפנינו".
תגובת יוניליוור: "בטיחותן של נשים ברשתות האספקה החקלאיות העולמיות, כולל בתעשיית שמן הדקלים, נותרה דאגה מרכזית".
בשנה שעברה, אסרה ארה"ב על ייבוא של שמן דקלים ומוצריו מייצרן גדול במלזיה, בשל ריבוי עדויות על פגיעה בעובדות ובעובדים. נוכח היקף הניצול והפגיעה בעובדות העולה מן העדויות, עושה רושם שמדובר בטיפה בים.
