דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דעות

דעות / מערכת החינוך המקצועי בגרמניה היא לא מושא לקנאה

חנה אלבג מגיבה למאמרם של שירי קלר ואור הורוביץ על החינוך המקצועי בגרמניה. "חינוך לא נועד לשרת את המשק, אין קשר בין חינוך והכשרה מקצועית, התפקידים שלהם שונים בתכלית".

כיתה בבית ספר יסודי בגרמניה (Photo: Jens Rötzsch  wikimedia).
כיתה בבית ספר יסודי בגרמניה (Photo: Jens Rötzsch wikimedia).
חנה אלבג
חנה אלבג
כותבת אורחת
צרו קשר עם המערכת:

משלחת של ההסתדרות יצאה לצפות במסגרות החינוך המקצועי בגרמניה. רשמי הביקור של המשלחת במפעלי מרצדס, כפי שתועדו במאמרם של חברי 'דרור ישראל' שירי קלר ואור הורוביץ, כללו התפעמות מזכויות העובדים (הלוואי עלינו) ומאיכות הניקיון במפעל (זה חשוב),  אך אז התחיל פזמון מוכר. זה שדורש להחזיר עטרה ליושנה ולהרחיב את החינוך המקצועי בישראל.

ממה התפעמו? ממה יש לנו ללמוד? גרמניה קיבלה נזיפה מהאו"ם ב-2007 על כך שהיא מקיימת מערכת חינוך שעשויה לפגוע בזכות לשוויון הזדמנויות בקרב ילדיה. זוהי מערכת חינוך שממיינת ילדים בגיל 10 – מי לעיוני ומי למקצועי. כמה מאתנו ידעו בגיל 10 מה הנטיות המקצועיות המובהקות שלהם? כמה מאתנו עוסקים כיום במה שחשבו שיעסקו כשהיו בני 10? לכותבים זה לא מפריע. הם עסוקים בלהתפעל מאיגוד העובדים החזק שמחנך את הנוער שזה עתה נקלט להכשרה במפעל. איש לא שאל את עצמו כמה בחירה הייתה להם, כמה הם בטוחים שירצו לעסוק בתחום כל חייהם, ומה טווח האפשרויות שעומדות לרשותם כדי להשלים את ההשכלה הנדרשת וללכת לאוניברסיטה. המפעל נקי, השכר הוגן ומכובד, המכונית נהדרת. לכותבים זה הספיק כדי לרצות את זה פה.

חינוך נועד לפתח יצירתיות, מחשבה, ביקורתיות, להעניק ידע לצד מיומנויות למידה.

האמת היא שבגרמניה מתנהל דיון בשאלת ההסללה במובנה הרחב יותר, לנוכח מחקרים המלמדים שבאזורים מסוימים אין מוביליות מקצועית בין-דורית. לאחר שביקורת רבה נמתחה על שיטת המיון ועל ההסללה הכרוכה בה, חלו מספר שינויים במסלול הלימודי המקצועי והורחבו לימודי הליבה כדי לאפשר ללומדים בחינוך המקצועי להרחיב את השכלתם ולעבור למערכת החינוך העיונית. ועדיין, מדובר במעברים לא קלים, שלא קורים הרבה, ורחוקים מלהוות דוגמה לשוויון הזדמנויות.

חינוך לא נועד לשרת את המשק, הלא חינוך ניתן גם למי שאין לו יכולת לעבוד כלל. אין בכלל קשר בין חינוך והכשרה מקצועית, התפקידים שלהם שונים בתכלית. פרופ' שלמה סבירסקי טען במאמר משנת 1999, כי לימודי מקצוע, מנגרות ורתכות ועד לעיבוד נתונים והנהלת חשבונות, אינם שייכים לעולם בית-הספר אלא לעולם שוק העבודה. העובדה שהם נכללים בתכנית לימודים ממלכתית, ומוצעים כאילו הם שווי משקל ללימודים עיוניים, מעידה יותר מכול על מדיניות מעמדית המקבעת את ההבדלים בין בני האדם ואת מסלולי חייהם. חינוך לא נועד כדי לקבע מעמד ומצב כלכלי חברתי.

הדרך לשקם חינוכית את מי שלא הסתדר בתיכון הרגיל אינה באמצעות חסימת אפשרויות עתידיות

חינוך נועד לפתח יצירתיות, מחשבה, ביקורתיות, להעניק ידע לצד מיומנויות למידה. מה שהופך מערכת חינוך לטובה היא היכולת שלה לאפשר לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש להגיע להישגים זהים של בני גילם מרקע מבוסס. לתת לילד מוכשר של פועל את ההזדמנות והכלים ללמוד רפואה אם בזה הוא מתעניין ולכך הוא מסוגל. האמנם ניתן להחליט על כך בגיל 15? 13? 10? בגן הילדים אולי?

מתי אפשר להחליט למי ניתן הזדמנות וממי נסיר אחריות? מתי רשאית המערכת החינוכית הציבורית להחליט להסיר אחריות ממחלק מתלמידיה ולמסור אותה לבעלי מפעלים וחברות מסחריות שונות, בעודה ממשיכה לטפח את החלק השני, החזק יותר?

טוב יעשה משרד החינוך אם ייקח את כל התלמידים תחת אחריותו – לא יתנער מאלו עם לקויות הלמידה, ומאלו המגיעים מרקע סוציו-אקונומי קשה וקהילות מוחלשות, וידאג לקדמם לתעודה עיונית שתאפשר להם מגוון הזדמנויות רחב יותר. הם כבר יחליטו אחרי הצבא אם לפנות לאקדמיה או למגוון רחב של הכשרות וקורסים של משרד העבודה.

כמה מאתנו ידעו בגיל 10 מה הנטיות המקצועיות המובהקות שלהם? כמה מאתנו עוסקים כיום במה שחשבו שיעסקו כשהיו בני 10?

והרי אותה הכשרה מוצעת דרך משרד העבודה אחרי הצבא או לימודי התיכון, פעמים רבות ללא תשלום שכר לימוד אלא על חשבון הפיקדון. ובאופן פלאי, כשהיא לא במסלול חינוך מקצועי, זה לוקח הרבה פחות משלוש שנים. ישנם קורסים של שלושה חודשים, חצי שנה, ואף אחד לא נמשך שלוש שנים מלאות.

אפשר היה לתת לתלמידים שהתקשו להסתדר בתיכון העיוני הרגיל את ההזדמנות לנצל את זמן התיכון הנותר כדי לשקם את הדימוי העצמי. ניתן היה לנצל את הזמן והמשאבים כדי לגשת לבגרויות תוך ליווי מתאים של מורים להוראה מתקנת. למידה אישית מותאמת או בקבוצות קטנות. אפשר לעשות יותר כדי לאפשר להם תעודת בגרות שתעניק להם בחירה רחבה יותר אחרי הצבא. הדרך לשקם חינוכית את מי שלא הסתדר בתיכון הרגיל אינה באמצעות חסימת אפשרויות עתידיות. לצערנו, זו המשמעות של הדגם הגרמני, ממנו התפעמו הכותבים.


חנה אלבג היא מורה לחינוך מיוחד ופעילה חברתית

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!