37% מהשמועות שהופצו בגל הראשון של התפרצות הקורונה בישראל היו על דרכי הפצת הנגיף, ו-31% עסקו בדרכים להימנע מהידבקות, ו-23% עסקו בדרכי ריפוי מהמחלה – כך עולה ממחקר שערך פרופ' אזי לב-און, ראש מכון המחקר לניו-מדיה, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת אריאל. לפי המחקר, 15% בלבד מהשמועות עסקו במקורו של הנגיף – נושא שממשלות סין, ארה"ב ורוסיה השקיעו משאבים רבים בהפצת מידע כוזב לגביו.

לפי המחקר, 67% מהשמועות שעסקו בממדי המגפה טענו כי המגפה קטנה יותר ממה שאומרים הגורמים הרשמיים, בניגוד למחקרים על מגפות קודמות (סארס ואיידס) בהן רוב השמועות שהופצו טענו שהמגפה היא גדולה יותר מהנתונים הרשמיים. כ-95% מהשמועות ייחסו את המידע למוסד (55%) או למומחה (45%) אקדמאי-רפואי.

המחקר מתבסס על 100 פרטי מידע שנאספו מאתרים שמרכזים שמועות בישראל בחודשים מרץ עד יוני 2020, ותשאול קבוצות של אנשים מקבוצות גיל ומאזורים שונים בישראל. יחד עם לב-און ערכו את המחקר הדוקטורנטית יהודית יחזקאלי, הודיה אביקסיס ועדי שלם-רבינוביץ.

מהקורונה ועד גבעת הקפיטול

"שמועות זו תופעה הרסנית", אומר פרופ' לב-און ל'דבר', היא יכולה לגרום לאנשים לבחור בחירות חסרות אחריות על הבריאות שלהם, והיא יכולה לגרום להם להתנפל על הקפיטול".

ריבוי השמועות בראשית הקורונה הפך לסוגיה בפני עצמה, שאף זכתה להתייחסות בתכנית 'זהו זה' המחודשת בדמותו של 'אמן' הממציא את השמועות.

"שמועה לא יכולה להיות מורכבת מדי"

לב-און מגדיר שמועה כמידע שמקורו אינו ידוע. ההגדרה הזו אינה מתייחסת למהימנותו של המידע, שייתכן שהוא שקרי, וייתכן שלא. הוא מציין כי חלק מהשמועות שנפוצו בראשית הקורונה, התבררו בהמשך כנכונות. "אחת השמועות הייתה על כורכום כמרפא לקורונה, שמועה שהתבררה כשקר גמור. לעומת זאת, השמועה על ויטמין די כמונע הידבקות בקורונה התבררה כנכונה באופן מסוים."

הדוגמאות האלו מביאות את לב-און להצביע על מאפיין נוסף של השמועות – פשטות וחד משמעיות. "שמועה לא יכולה להיות מורכבת מדי", הוא אומר, "זה משרת את התפקיד שלה – להעניק תשובות פרקטיות או רגשיות להתמודדות עם המציאות. הצורך הזה קיים גם בשגרה, אך מחריף במצב חירום כמו משבר הקורונה, שהוא מצב שאת אפילו לא רואה את האיום מול העיניים."

תחושת הלחץ מול האיום משתקפת במאפייני השמועות בגל הראשון שעלו במחקר, שעסקו בעיקר במידע על דרכי ההתמודדות עם המציאות החדשה (איך נדבקים ונמנעים מהדבקה, איך נרפאים מהמחלה), ורק מיעוטן עסק בשאלה איך נוצרה המציאות הזו (מקור הנגיף).

"רוב החולים אינם חווים תסמינים, ולכן ניתן לפטור את הקורונה כהגזמה"

לב-און מציג שני הסברים אפשריים לכך שבניגוד למגפות קודמות, מרבית השמועות על ממדי המגפה טענו שממדיה קטנים יותר מהנתונים הרשמיים. "השמועות טענו שבעל כוח כלשהו, כמו הממשלה, ביל גייטס וכו', מעוניין שנחשוב שהמגפה גדולה יותר ממה שהיא באמת. למעשה, השמועה הזו מפחידה באותה מידה כמו שמועה שהמגפה גדולה ממה שמוצג, בגלל המחשבה שיש למישהו כוח כל כך גדול על המציאות עד שהוא מסוגל להמציא מגפה ולנהל אותי ואת המציאות שלי בקלות. אפשרות נוספת היא שמחלת הקורונה אינה עובדה גלויה לרוב האנשים, מכיוון שרוב החולים אינם חווים תסמינים, ולכן ניתן לפטור את הקורונה כהגזמה ותו לא."

להערכתו של לב-און, היקף השמועות כיום גדול בהרבה מהגל הראשון, ומרכז השיח עבר מהנגיף והמגפה אל החיסונים. לדעתו, קבוצות מאורגנות מעורבות בהפצת שמועות בהיקף גבוה יותר מאשר בשלבי המגפה הקודמים, אך הוא מדגיש כי זו "השערה בלבד" ואינה חלק מהמחקר.

"לא בטוח שלאדם הפשוט יש את היכולת להתמודד עם כל השמועות לבד"

האם אדם פרטי יכול להעריך בעצמו את רמת האמינות של המידע שמגיע אליו? "אני לא בטוח שלאדם הפשוט יש את היכולת להתמודד עם כל השמועות לבד, כיון שלרוב הן יהיו תחת שם מוסד או איש מקצוע לפעמים גם בנראות של אתר חדשות", אומר לב-און, "ישנן יוזמות אזרחיות כאלו, כמו האתר 'לא רלוונטי', ששולחים אליו שמועות והוא מאמת או מפריך אותן, אך זה לא מספיק."

לאחרונה הגבירו הרשתות החברתיות את מאמציהן למניעת הפצת מידע לא אמין, ועלו לכותרות בין היתר לאחר סימון הציוצים של נשיא ארה"ב לשעבר דונאלד טראמפ וחסימת חשבונותיו. לב-און רואה בכך התקדמות, אך גם בעייתיות. "בשנים האחרונות הרשתות החברתיות מבינות כי הן החלו כמקום שרואים בו מעט דברים רעים, למקום שאי אפשר לזהות בו את האמת יותר, וזו הסיבה שהן החלו לסמן את מהימנותו של מידע. הצעד הזה הוא בכיוון הנכון, אך מעורר לא מעט שאלות על החירות שניתנת לרשתות החברתיות לקבוע האם מידע הוא אמין. האם הן עצמן אינן גוף עם אינטרסים מסוימים?".

דרוש מוסד רשמי לבדיקת מידע

לב-און מדגיש שההתמודדות עם שטף המידע ברשתות צריכה להיעשות ברמה הציבורית הרחבה. "נדרשת הקמה של מוסד רשמי, לא בהכרח ממשלתי אלא אזרחי, שיהיה אחראי על העברת מידע נהיר ואמין לציבור, כדי שיצליח לבנות לעצמו תמונת מציאות ולבחור את דרכי פעולתו בתבונה."