מעט דיונים מהותיים מתנהלים במערכת הבחירות, אבל מתחת לדפי המסרים, טונות המייקאפ וטבלאות הסקרים הצבעוניות, בכל זאת מסתתרות מהויות. ״תכנית סינגפור״ של נפתלי בנט מזמנת דיון מהותי שכזה.
ההצעה להפוך את ישראל לסינגפור עוסקת בערך השוויון. היא כוללת שני כלים מרכזיים שנועדו להגדיל את אי-השוויון בחברה הישראלית: הקטנת המיסוי, שנועד לאזן בין עניים לעשירים, וקיצוץ של חצי טריליון שקלים במשאבי המדינה, שמשמעותו לקיחת כסף מהכיס של העניים והעברתו לעשירים ביותר.
פעם אחר פעם העם אומר את דברו על הרעיונות האלה, על האידאולוגיה הימנית של המיליונר בנט והמיליארדרים מפורום קהלת. העם נותן להם בין 0 ל-6 מנדטים. העם דורש צדק חברתי.
בנט ופייגלין לא עברו את אחוז החסימה כשרצו עם הרעיונות האלה. אם תכנית סינגפור היא משאל עם, סביר להניח שהיא לא תקבל מנדט ליישומה. נתניהו עם ״מותג״ כמו הליכוד הצליח לזכות רק ב-12 מנדטים אחרי שיישם חלק מהרעיונות האלה כשר אוצר ב-2003.
***
למה הישראלים לא מתחברים לרעיונות כלכליים אולטרא-ימניים? ראשית, קשה מאוד להתחבר לכלכלה אכזרית כמו זו של סינגפור – מדינה שרבע מעובדיה הם זרים ללא זכויות, והפערים בה מהקיצוניים בעולם. מה שמחזיק את הכלכלה "המצליחה" הזו הוא משטר ריכוזי שמחייב ציות אזרחי ומחלק עונשי מלקות ומוות.
רוב הישראלים מחפשים, כנראה, את הדבר הישן והטוב שנקרא: שוויון. הכלכלנית אסתר אלכסנדר פרסמה ב-1990 את הספר יוצא הדופן ״כוח השוויון בכלכלה״, והראתה בו, צעד אחר צעד, כיצד עקרון השוויון מייצר גם חוקיות כלכלית נכונה יותר: צמיחה, תעסוקה מלאה, איזון של המחזור הכלכלי ועוד.
במשך שנים אסור היה לדבר על כוח השוויון בכלכלה. אבל לו אלכסנדר חיה כיום, היא היתה רואה איך בזמן המשבר הרעיונות שלה עולים ופורחים מחדש. אבל כוח השוויון חזק לא רק בכלכלה. גם בפוליטיקה.
***
השוויון הוא כמעט הערך היחיד עליו כולם נשענים (גם אם כדי לחבוט ציבור בציבור). בלי שוויון, כעקרון מוסרי מארגן ומוסכם, אי אפשר היה לטעון לאפלייה או הדרה. ״החרדים צריכים לשאת בנטל״, ״הציבור החילוני מסית נגדנו בעוד ששם עושים מסיבות והפגנות״, ״רודפים את ראש הממשלה הזה יותר מכל אחד אחר״, ״כל אחד זכאי להתחתן עם מי שהוא רוצה״ ועוד ועוד. בלי ערך השוויון אין דיון.
וכשהשוויון מתגשם הוא מסב אושר. זו עובדה. מדד האושר שפורסם השבוע מוכיח זאת. עשר המדינות הראשונות במדד הן גם המדינות השוויוניות ביותר בעולם.
המפתח למדד האושר הוא מדד ג'יני, הבנוי כך ש-0 מראה על היעדר פערים במדינה באופן מוחלט, כלומר המדינה שוויונית לחלוטין; 1 מעיד על הפערים הקיצוניים ביותר.
בסקר הנוכחי, פינלנד, מובילת הטבלה, מקבלת 0.27 במדד ג׳יני. דנמרק, השנייה, מקבלת 0.26 ; שוויץ שלישית עם 0.29. הממוצע במדינות המפותחות בעולם (ה-OECD) עומד על 0.32 במדד ג׳יני.
ישראל התמקמה השנה במקום ה-12 והמכובד במדד האושר. הפערים בישראל גדולים מב-OECD, אבל בעשור האחרון הם הצטמצמו בצורה מתמדת – מ-0.37 ל-0.35 במדד. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו הפערים היו מעמיקים בשתי עשיריות האחוז במקום להצטמצם בשתי עשיריות, מה היה אז מצב האושר והלכידות בישראל. סינגפור נמצאת על 0.42 במדד ג׳יני. סמן קיצוני של אי שוויון.
בעשיריית המדינות הראשונות שמובילות את מדד האושר נמצאות גם: איסלנד, הולנד, נורבגיה, שבדיה, לוקסמבורג, ניו זילנד ואוסטריה. המשותף לכולן: שוויון כלכלי וחברתי מעל לממוצע של ה-OECD. המדינות בהן האזרחים הכי מאושרים בעולם הן מדינות הרווחה.
האזרחים במדינות האלה חשים בהכי הרבה תמיכה חברתית; הם יודעים, כך על פי תשובותיהם במחקר, שיזכו לקבל עזרה אם ייקלעו למצוקה; הם חווים מידת חופש ובחירה גדולה יותר בחייהם האישיים; והם נהנים מהנדיבות של סביבתם.
***
הנה אתגר לאומת החיסונים: לעבור את ממוצע המדינות המפותחות במדד השוויון, ולהיכנס לעשירייה הראשונה של המדינות במדד האושר. זה אתגר ראוי לממשלה שמחפשת את טובת אזרחיה. סינגפור בינתיים רק במקום 32 במדד האושר. מי הולך לקלפי בשביל להיות פחות מאושר?
