לבקשת משרד הרווחה, הגישו אתמול (ראשון) פרקליטות מחוז מרכז והיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות תביעה יוצאת דופן: התביעה, בסך 600 אלף שקלים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות הוגשה נגד מוטי לייבל, אמיר שיפרמן ונתבעת שלישית, וזאת בשמה של סימונה שטיינמץ, פקידת סעד ראשית לסדרי דין. בתביעה נטען שהשלושה תקפו את שטיינמץ בצורה פוגענית וסדרתית ברשת, וזאת על רקע טענותיהם כנגד מוסדות הרווחה בנוגע לטיפול בחזקה על ילדים.
מעיון באתרי האינטרנט להם אחראים לכאורה לייבל והנתבעת השלישית, מצטיירת תמונה קשה: תיאורים משפילים של עובדי ציבור, כינויים מלאי שנאה לאימהות ולנשים (הכוללות שימוש תדיר במונח פמינאציות), ותמונות עם כתובות פוגעניות של אנשים עימם הם מצויים במחלוקת.
אך גם בתוך אותם דברי בלע, בולטים הדברים שנכתבו על שטיינמץ, אשר בשמה הוגשה התביעה: תיאורים מיזגוניים, אמירות שוביניסטיות, כינויי גנאי ("נצר למשפחת הרוזן דרקולה"), השמצות של בני משפחה ועוד.
שטיינמץ היא אינה היחידה שסובלת מארגונים אלו. מנתונים של איגוד העובדים הסוציאליים עולה כי נגד מוטי לייבל והנתבעת השלישית הוגשו כ-200 תלונות במשטרה בעקבות פרסומים משמיצים ופוגעניים. כ-25 צווי מניעה הוצאו כנגד השניים ברשויות מקומיות שונות, לאחר שהם הגיעו לביתם הפרטי של העובדים הסוציאליים והפגינו תוך קריאות במגפון והשמצות. כ-10 תביעות דיבה הוגשו כנגד השניים, מתוכן 2 תביעות התקבלו, אחת על סך 100 אלף שקלים והשנייה על סך 180 אלף שקלים.
התביעה שהוגשה אתמול היא חלק מהצעדים הננקטים על ידי משרדי הרווחה והמשפטים כנגד ניסיונות שבים ונשנים מצד הנתבעים וגורמים נוספים להטיל אימה על עובדי ציבור, להשפיע על הפעלת שיקול דעתם המקצועי ולמנוע מהם למלא את תפקידם.
תביעה זו מגיעה על רקע מאבק ארוך שנים בין מספר הורים גרושים כנגד הרשויות הקשורות בהחלטה על משמורת הילדים המשותפים עם בן/בת הזוג בנפרד.
מאבק שיטתי שנמשך כבר שנים
ארגון "א' זה אבא" הוקם בשנת 2011 על ידי אמיר שיפרמן. מטרתו המוצהרת של הארגון לדברי מקימיו היא הסדרת הזכויות של אבות גרושים. הארגון מקיים כנסים, הפגנות ופעילות תקשורתית בנושא זכויות לגברים גרושים. אחד העיסוקים המרכזיים של הארגון הוא בניסיון לבטל את חוק "חזקת הגיל הרך", אשר לטענת מובילי הארגון מפלה גברים.
"חזקת הגיל הרך" קובעת כי בעת פרידה של זוג הורים, אשר אינם מצליחים להגיע להסכמה ביניהם היכן יגורו וכיצד יטופלו ילדיהם, תימסר ההכרעה בנושא לבית המשפט. על פי החוק בית המשפט יעניק לאם את המשמורת על ילדים עד גיל 6 באופן אוטומטי, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות.
מאבקם של הגברים הנפגעים לטענתם התחיל לפני הקמת "א' זה אבא". בשנת 2005 הוקמה ועדת שניט על ידי שרת המשפטים ציפי לבני. מטרת הועדה הייתה לבחון את ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין. במהלך דיוני הוועדה, החלו מספר אבות גרושים במאבק חזיתי ואינטנסיבי לשינוי מדיניות המשמרות על ילדיהם. בשם התביעה לשוויון, פתחו אבות גרושים במאבק נגד הקבוצות המשפיעות על ההחלטה הסופית של השופטים בנוגע לאופי המשמורת על ילדים בתהליך גירושים.
הקבוצה הראשונה הייתה פקידות הסעד לסדרי דין. תפקידן של פקידות הסעד הוא הגשת תסקירים לבית המשפט שעל בסיסם השופטים מחליטים למי תהיה משמורת על הילד. בעבר פקידות הסעד היו מגישות את התסקירים בהתאם לחוק חזקת הגיל הרך, והסדר הראייה המקובל היה שהגבר רואה את הילדים פעמיים בשבוע וכל סופשבוע שני, ומתחלקים בחגים.
במהלך שנת 2008, החלו גברים גרושים להפגין נגד פקידות הסעד, בכנסים בהן השתתפו ומול בתיהן הפרטיים. בנוסף, נשמעו טענות על איומים קשים כנגד חלק מהעובדות, ופקידת סעד בכירה מאזור המרכז אף החליטה לעבור תפקיד בעקבות האיומים מסוג זה. יש הטוענים כי רק בעקבות ההפגנות והאיומים פקידות הסעד החלו להמליץ בתסקיריהן על משמורת משותפת כברירת מחדל, בלי קשר לגיל הילד או למצב בין ההורים. בתי המשפט הלכו בעקבות שינוי התסקירים, וזאת על אף שהחוק לא שונה.
הקבוצה השנייה בה החלו ארגוני האבות להיאבק בצורה תקיפה הייתה נשות אקדמיה וחברות בוועדת שניט שלא הסכימו עם תפיסת עולמם, בינהן: דפנה הקר, גלי עציוני ורות הלפרן-קדרי.
הקבוצה השלישית שהותקפה הייתה השופטות, שקיבלו את ההחלטה בפועל. השופטות ספגו נאצות בפייסבוק ובאתרים לא מזוהים. לכל מקום אליו הגיעה שופטת הם חיכו עם מגאפונים, שלטים וצעקות.
קבוצה נוספת שזכתה למתקפה, היא עורכות דין שלקחו חלק במשפטים, אליהם הצטרפו גם מומחים פסיכולוגיים המגישים לבתי המשפט חוות דעת. הפעילים החלו להשמיץ אותם ואת הקליניקות שלהם. כך נוצר מצב שבו מי שהסכים להגיש חוות דעת הם הפסיכולוגים שהאבות אישרו.
השלב האחרון נכון לעכשיו במאבקם של הארגונים, התחיל לפני כשנתיים סביב הבחירות. הגברים פוצצו כנסים של חברות כנסת שמזוהות עם מאבק הנשים, עליזה לביא, רחל עזריה ומירב בן-ארי, שהצהירה בעבר שלא תצביע בעד חוק לביטול "חזקת הגיל הרך".
בסוף 2015 הצליחו חברות כנסת מהאופוזיציה והקואליציה לחבור יחד ולהפיל הצעת חוק שיזם חבר הכנסת הטרי יואב קיש (ליכוד) לביטול חזקת הגיל הרך. לפני מספר שבועו החוק עבר אך שרת המשפטים שקד מנסה להקים ועדה שתסדיר את הנושא בהסכמה, ללא תהליכי חקיקה. פעילות לזכויות נשים חוששות שהלחץ הגדול שמופעל על הח"כים יוביל, בסופו של דבר, לביטול "חזקת הגיל הרך" ולפגיעה בנשים.
מלבד הפעלת הלחץ על הקבוצות הנ"ל, פועלים ארגוני הגברים במישור נוסף והוא הגשת תביעות בינלאומיות נגד נושאות משרה דוגמת היועצות המשפטיות של משרד הרווחה. התביעות נדחות אחת אחרי השנייה אבל עולות הרבה מאוד כסף למדינה, אך לעת עתה נראה כי לחלק מאירגוני הגברים הנפגעים לטענתם יש את הכסף לממן את כל הפעילות שלהם. בכלל, אחד הקשיים המרכזיים של הנשים במאבק מול אותם ארגונים הוא הפער במימון. התהליכים בבית משפט עולים כסף רב ודורשים הרבה זמן, שני משאבים שחסרים לרבות מהנשים שמשלבות עבודה עם טיפול בילדיהן.
למרות ההאשמות הקשות כנגדם, זוכים ארגוני הגברים הנפגעים לטענתם לחשיפה גדולה ואוהדת יחסית באמצעי התקשורת. לפני שלושה שבועות שודרה במשבצת השידור המרכזית של ערוץ 10 התכנית 'פנים אמיתיות' של אמנון לוי, שהציגה לאורך שעה שלמה את מאבקם של מספר אבות גרושים.
החלק היחיד בתכנית שבו הראו את הצד השני היה בעימות בין בובה לוי, אם חד-הורית, ופרופ' רות הלפרן-קדרי לבין ח"כ יואב קיש, מי שיזם את חוק ביטול חזקת הגיל הרך, וגיא רווה מעמותת הורות משותפת. העימות פוצץ תוך מס דקות לאחר שלא אפשרו לפרופ' הלפרן-קדרי לדבר ולהציג את עמדתה. יומיים לפני זה שודרה כתבה על איש התקשורת ג'קי לוי ששותף במאבק האבות הגרושים במוסף השבת עם דנה וייס בערוץ 2. גורמים שונים הקשורים למאבק זה מספרים שהגברים מקושרים היטב גם ברמה הפוליטית וגם ברמת התקשורת.
"התביעה הזו לא משמחת," אמרה סימונה שטיינמץ ל'דבר ראשון', "אבל פשוט נדרשת במציאות שנוצרה במדינה. לא נשארה לי ברירה אלא ללכת לתביעה. התופעה שבה אני מושמצת ומכפישים אותי היא תופעה שלא יכולה להימשך יותר. אני רואה חשיבות בכך שהמדינה באה ואומרת שלא ניתן לזה להימשך. נמגר את התופעה שבה עובדי ציבור מוכפשים ומושמצים מכיוון שהם עושים את עבודתם".
עם כל ההיסטוריה של השמצות ופגיעות, למה תביעת הדיבה היא על שמך?
"ללכת לתביעה כזו זה לחשוף את עצמך בהרבה מאוד מובנים. זה התפקיד שלי בתור מי שעומדת בראש. זה לשים את עצמי בחזית ולגרום לכך שזה לא יקרה יותר".
תגובה מוטי לייבל: "התביעה של סימונה שטינמץ היא למעשה תביעה הזויה. מצד אחד היא תובעת באופן אישי על עוול שנעשה לה באופן אישי והיא עושה את זה דרך הפרקליטות שלמיטב הבנתי לא יכולה לתבוע בשם מישהו אישית. מעבר לכך זה נסיון השתקה של פעילים חברתיים ועיתונאים זה נקרא תביעת סלאפ כדי שנפסיק לחשוף את הפשעים של העובדות הסוציאליות. יש לנו הרבה מאד חומר שמראה שהן וסימונה משקרות בבתי משפט. רוב האתרים האלו לא שייכים לנו ומנסים לקשור אותנו אליהם. הם פונים לבית משפט וזהו במקום שהמדינה תעבוד בחזקת החפות אומרים זה שלך ולך תוכיח שלא. אנחנו לא ממש מוטרדים הם לא יסתמו לנו את הפה".
תגובת אמיר שיפרמן: "מדובר ברשלנות של פרקליטות המדינה. זו הגשת תביעה פזיזה שמבדיקה קטנה באינטרנט אפשר להפריך אותה. הכל יוכח בבית משפט ואני אתבע חזרה את כל הכסף 600 אלף שתובעים ממני. מדובר בפקידת סעד שלא נחשפתי לשמה עד הכתב תביעה ושני הנתבעים האחרים – אין לי שום קשר אליהם".
תגובתה של הנתבעת השלישית לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.
