ועדת העבודה והרווחה של הכנסת הייתה אמורה להכין לקריאה ראשונה את החוק למניעת התעמרות בעבודה. אישור החוק, אשר עבר בקריאה טרומית לפני שנה, ברוב מרשים של 58 תומכים וללא מתנגדים, כבר עוכב בשנה הנוכחית, ובשבוע שעבר, שיחת הטלפון ממשרד הכלכלה ביטלה לחלוטין את ישיבת ההכנה לקראת הקריאה הראשונה, ללא קביעת מועד חדש. וחבל.

משרד הכלכלה צריך להבין כי החוק פועל למיגורו של נגע עתיק יומין שמקורו בתפיסה ארכאית – תשלום שכר לעובד הופך אותו לרכוש הארגון וככזה, הוא יכול לעשות בו כבשלו לרבות, להתעמר בו.

הצעת החוק נגד התעמרות בעבודה שיזמה חברת הכנסת מירב מיכאלי (המחנה הציוני) פועלת למעשה לטובתן של חברות המעוניינות לשמר עובדים איכותיים ולדאוג לנאמנותם של אלה למערכת. עובדים כאלה, הם בין היתר אלו המוגדרים כ"עובדי ידע". הידע שלהם הוא המשאב החשוב ביותר עבורם והוא זה המאפשר להם לבצע את עבודתם באופן מיטבי. עובדים אלה מגיעים לעבודה לא רק כי הם מחפשים מקור הכנסה. הם מחפשים להפעיל שיקול דעת בעבודתם ולקבל החלטות ובנוסף, אתגר, סיפוק, אופק מקצועי וקידום.

חוקרים בתחום התעסוקה קבעו כי יש להתייחס לעובדים אלו כאל מתנדבים, מאחר ואלה כמו אלה מונעים מסיפוק ואתגר בתפקידם. עובדי המאה ה-21 אינם רק כפיפים, הם חייבים לדעת מהן משימות הארגון ומהן מטרותיו ולהאמין בהן, ומעסיקיהם נדרשים להתייחס אליהם כאל שותפים לדרך, קרי לשתף אותם בבחירת הפרויקטים בהם הם רוצים להשתתף, להכיר ולהוקיר את כישוריהם וערכם לארגון וליצור סינרגיה בין מטרותיהם לבין אלה של הארגון, זאת במטרה ליצור תחושת WIN/WIN.

מעסיקים מתעמרים הם גורם מרעיל בארגון. הם זורים לא אחת אווירה לא נעימה ומאיימת, מבזה ומשפילה של צעקות, קללות, האשמות שווא, הפצת שמועות מזיקות, נידוי, החרמה, הטלת משימות משפילות, פגיעה בדימוי העצמי של העובד, פגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו ופגיעה בסיכוייו להצליח או להתקדם בעבודה.

ככלל, עובדים שמתעמרים בהם עסוקים לעיתים תכופות בתחושותיהם הקשות תוך שהם נוהגים לא אחת לשתף את חבריהם לעבודה. מכאן, שהתפוקות והיעילות שלהם ושל סביבתם נפגעות תדיר.

"עובדי  הידע" במאה ה-21, בפרט, אינם מוכנים לקבל יחס כזה וממהרים לחפש מקום עבודה חדש כשאיתם יחד זולג ידע יקר מהארגון החוצה. לכן, הצעת החוק החדשה שמציעה להטיל סנקציות על ארגונים המעסיקים מנהלים פוגעניים ו"מרעילים", תפעל למעשה לטובת הארגונים. הקפדה על תרבות ניהולית מכבדת ומוקירה והטלת סנקציות על אלו שאינם מקפידים על כך, תסייענה להכחיד את התופעה, ותגרומנה לעובדים איכותיים, לרבות עובדי ידע, לפתח לויאליות לארגון ולרצות לתרום לו לאורך זמן. ארגון כזה יצליח לשמר את הידע המצרפי האנושי היקר כול כך ובכך, ישפיע על שורת הרווח שלו.

עיכוב בהעברת החוק יפגע בארגונים, ברווחיהם ובסופו של דבר גם ביכולת הצמיחה שלהם, מה שבוודאי לא יסייע למשק.

גם לאור ההסתייגות שהוצגה בנוגע לחוק לגבי אפשרות ניצולו לרעה, יש דרך לטפל בכך ונראה שאין צורך לעכבו.

המסתייגים חוששים מסיטואציות בהן עובדים, בדרכם לעזוב את מקום העבודה מסיבות שונות, יבקשו לפגוע בו ככל האפשר. עובדים כאלה לטעמם של המסתייגים, עלולים להגיש תביעות שווא בגין התעמרות בעבודה, כשלמעשה לא היו דברים מעולם, וכל זאת על מנת להביא את הארגון לשלם קנסות שווא ולצורך נקמה אישית בלבד.

כדי לטפל בחשש זה, ניתן לקבוע הליך לפיו עובדים המבקשים לתבוע ארגון בגין התעמרות בעבודה, ידרשו למלא תצהיר בפני עו"ד. אותם עובדים ייודעו באשר לסנקציה המשפטית שתוחל עליהם – מקסימום שלוש שנות מאסר במידה והתצהיר יתברר כשקרי.

ככלל, עובדים שמתעמרים בהם עסוקים לעיתים תכופות בתחושותיהם הקשות תוך שהם נוהגים לא אחת לשתף את חבריהם לעבודה. מכאן, שהתפוקות והיעילות שלהם ושל סביבתם נפגעות תדיר.

משרד הכלכלה צריך להבין כי החוק, הוא חוק חיובי, הפועל למיגורו של נגע עתיק יומין שמוצא למרבה הצער את ביטויו גם במאה ה-21 בארגונים, חברות ומעסיקים פרטיים. מקורו בתפיסה ארכאית שעיקרה – תשלום שכר לעובד הופך אותו לרכוש הארגון וככזה, הוא יכול לעשות בו כבשלו לרבות, להתעמר בו.

כל האמור לעיל מצביע על כך שעיכוב בהעברת החוק יפגע בארגונים, ברווחיהם ובסופו של דבר גם ביכולת הצמיחה שלהם, מה שבוודאי לא יסייע למשק. לעומת זאת, ניתן לטפל בקלות יחסית בקשיים הקיימים ומכאן, שיש לפעול במהרה על מנת להעבירו, ויפה שעה אחת קודם.


אורנה זכאי היא מנכ"ל ובעלים של "התבוננות" – יעוץ ארגוני וסדנאות למנהלים