מותו של אייל סלבין, שליח וולט שנהרג בתאונה לפני כחודש, מעורר את השאלה על משמעותם של יחסי עבודה הוגנים. בין החלומות של זוג צעיר על בית, משפחה ובטחון כלכלי, למה שיש לעולם להציע; מתארת ליאור, אלמנתו של אייל, את חוסר הברירה שאילץ אותו לעבוד כשליח כדי לפרנס את משפחתו.

וולט מבססת את קיומה על היעדר יחסי עובד מעביד בין התאגיד לאדם שבשטח. שליחות שמשמעותה הסתובבות בלתי פוסקת בכבישים הסואנים וסכנת חיים, פוגשת אטימות תאגידית.

***

בית הדין הארצי דן לאחרונה בשלוש תביעות, במסגרתן דרשו עובדים לחייב את המעסיק להכיר בהתקשרות ביניהם כיחסי עבודה. בשלושת המקרים בית הדין נעתר לדרישת העובדים, אבל החליט להציף את השאלה העקרונית: באילו תנאים אפשר להכיר ביחסי עבודה.

אחד התנאים בהפיכת התקשרות ליחסי עבודה, עליו השופטים היו חלוקים, הוא ״תם הלב״. האם עובד יכול לטעון בדיעבד ליחסי עבודה, למרות שידע מראש שהמעסיק לא רואה בו עובד אלא ספק שירות או קבלן עצמאי לענייני משלוחים.

חוקי עבודה רבים נכללים תחת ההגדרה של חוקי מגן, זכויות שהעובד לא רשאי לוותר עליהן. גם אם הסכים לעבוד 20 שעות, יחול על העובד חוק ״שעות עבודה ומנוחה״ שקובע שמצד המעסיק מדובר בעבירה על החוק.

חוקי המגן קובעים שיש גבול לשימוש שניתן לעשות בבן אדם. המחוקק קבע רף תחתון שמתחתיו אסור לרדת. גם אם בהסכמה. חוקי המגן לא נועדו לשמור רק על העובדים, שבמצבים מסוימים יהיו מוכן לעשות הכול כדי לפרנס את משפחתם, הם נועדו גם להגן על החברה כולה משחיקת ערכה של העבודה בסוג של מירוץ לתחתית.

***

220 שנים עברו מאז נחקקו חוקי המגן הראשונים באנגליה שקבעו שאסור להעסיק ילדים מתחת לגיל 9 במפעלי הטקסטיל, ושילדים בני 13-9 רשאים לעבוד עד שמונה שעות ביום ולא יותר מזה. החוק הזה החזיר לילדי הערים המפויחות של אנגליה את ילדותם בחזרה. על בסיסו נחקקו חוקים נוספים שהסדירו את שוק העבודה, והעניקו לאנשים חירויות שהיום נראות כהסדר טבעי מששת ימי הבריאה.

תאגידי האפליקציה דוגמת אובר, וולט ואחרים מנסים להחזיר את שוק העבודה 200 שנים אחורנית, ללא חוקי מגן וללא יחסי עבודה. כ-25 אלף שליחים נמצאים רק ברשימת ההמתנה של וולט. גילם של כ-80% מהשליחים נמוך מ-35. דור העתיד של שוק העבודה גדל בעולם ללא גבולות וללא זכויות.

זו המחלה של שוק העבודה הפוסט מודרני. צעירים יכולים לנסוע עם תיק כחול גדול על הגב מלא בסושי בשביל לסגור את השבוע. גם במחיר ויתור על כל זכות שהושגה בדם. אבל על המדינה לא לאפשר מצבי הפקרות כאלה, ולהסדיר את תחום השליחויות המופקר לפני ההרוג הבא.