שלושה אנשים נרצחו בסוף השבוע האחרון: חאפט’ ואחמד צנע-אללה ועז א-דין אלעמריה. בנוסף, התחולל ככל הנראה פשע שנאה בכמאנה. בצל אירועים אלה, התכוננו המוסלמים לתחילת חודש הרמדאן.

"אנחנו מתמודדים עם האלימות מאז שנת 2000, כמעט 21 שנים", פותח השיח' איאד עאמר מכפר קאסם, בראיון ל'דבר'. "המציאות מדממת. כל רגע מתרחש משהו. המאמינים עצמם רחוקים מהפשיעה. ארגוני הפשיעה הם הבעיה, וצריך לייבש אותם. זו פצצה מתקתקת, לא רק בחברה הערבית, אלא בחברה הישראלית. אף אחד לא יכול להתנער מהאחריות למצב.

עאמר מספר שהמשטרה אמנם מפענחת יותר מקרים, אבל תחמושת רבה עדיין מסתובבת בקרב הצעירים. "זה מאוד מפחיד. החשש הוא על הילדים שלנו. ארגוני הפשע עושים שטיפת מוח, שלא להיות פראיירים בכל סכסוך, לא לוותר.

"הדבר הזה מביא אותנו, אנשי החינוך והדת, לעשות חשבון נפש מול עצמנו ומול החברה שלנו. המסר היחיד שחשוב לי להעביר הוא שיש באסלאם ובאנושות דברים כמו מחילה, סבלנות וסובלנות. את כל הערכים האלה אנחנו מנסים להנחיל".

לצד הקריאה לחנך לערכי הסובלנות, מציע שיח' עאמר פתרון נוסף. "אני קורא לפתיחת מרכזי גישור. אני בוגר תכנית הגישור של מוזאיקה. יש מרכזי גישור שאנחנו מנסים לפתוח בכל יישוב יחד עם הרשות ולשכת הרווחה. אנחנו מציעים לפתוח מרכזי גישור ולפתור הרבה מהבעיות במקום בתי משפט, שבהם יש מנצח ומפסיד, וזה מוסיף טינה ומריבות. המוטו שלנו הוא שאף אחד לא מפסיד. שני הצדדים מרוויחים".

מוסד הגישור ויישוב הסכסוכים אינו זר לחברה ולתרבות הערבית. עם זאת, לאחרונה נשמעת ביקורת על כך שמוסד זה, בדמות ועדות הסולחה, אינו מצליח להתמודד עם המצב. "איני מזלזל באנשי הסולחה, שעושים לילות כימים בעבודה מקודשת וקדושה. אני חלק מהם.

"אבל הם נכנסים לעניין במקרי רצח, ומרכזי הגישור נכנסים לפני הרצח. במרכזי הגישור המודרניים אנחנו באים לשתף. אנחנו מקדימים את התרופה למכה. אני רוצה שלאנשים תהיה מודעות לעניין, שהם יגיעו אלי. זה עבודה קשה לשנות את הסטריאוטיפ והדעה הקדומה 'אני יכול לפתור את העניין בעצמי, מה פתאום ללכת לגישור'.

עאמר מוסיף שהוא עובד כמחנך, כמרצה וכפדגוג כבר 36 שנים. "אני יודע איפה הבעיות. בבית הספר שלי יש מוסד גישור. צריך לפתח את העניין לכל בתי הספר. בכל יישוב צריך שיהיה מרכז גישור, ושאנשים יידעו למה הוא נמצא. אנחנו מקדימים את התרופה למכה.

מחאה נגד טיפול בבעיית האלימות בחברה הערבית. "צריך לייבש את ארגוני הפשיעה" (צילום: דוד כהן פלאש90)

"ההצעה שלי היא לא להחליף את ועדות הסולחה. במרכז הגישור אני לומד כיצד לגשת, כיצד לדבר. אנחנו מגדילים את המודעות לדיאלוג, אפילו רק כדי להתלונן. אם רק הקליע ידבר, יהיה רצח. אני לא פוסח על שום מוסד. מהמשפחה ועד ועדת המעקב והממשלה, כולם צריכים להתגייס.

לדבריו, החברה הבדואית היא מסורתית ושמרנית. "לצעירים יש קוד התנהגות המביע חשש להתכלות החברה והחמולה. החשש להיכחד מהעולם. לצערי, לפעמים שומעים את זה מראש השבט. ההישרדות של הצעירים היא לא להראות שהחמולה חלשה.

"החמולה צריכה להתלכד ולהחזיר מכה כפליים: 'אף אחד לא יכול לפגוע בנו', וכך נוצר מעין משחק פינג-פונג. יש תלות גדולה בחמולה. צריך להפריד בין השבטיות בקרב הבדואים לבין העירוניים והכפרים שלא תלויים כל כך בחמולה. אני מותח ביקורת קשה על התרבות הזו".

מורשת השיח' עבדאללה: שילוב הערבים בחברה הישראלית

עאמר הוא איש התנועה האסלאמית ותלמידו ורעו של השיח' המנוח עבדאללה נימר דרוויש. הוא מחדד את תפקידם על אנשי הדת בכלל ואנשי התנועה בפרט. "כאיש דת וכחבר בתנועה האסלאמית, יש עלינו אחריות כבדה לחנך את כל החברה לערכים הטובים, כדי למנוע את האלימות. החברה הערבית אינה אלימה מטבעה, כפי שחלק מהפוליטיקאים טוענים.

"יש אוכלוסיה קשה וארגוני פשע שצריך לייבש. זה לא קורה ביום אחד. אבל צריך להרחיב את החינוך שלנו כמה שאפשר בקרב הרוב שאינו אלים. ההתנהגות של המיעוט מארגוני הפשע מעמידה את כל החברה הערבית על הרגליים. 2 מיליון אזרחים ערבים מושפעים מקומץ קטן, שלמעשיו יש הד קשה".

הוא אומר שהחברה הישראלית לא מכירה באמת את אנשי התנועה האסלאמית. "שיח' עבדאללה, עליו השלום, הכיר במציאות. הוא אמר שאנחנו בתוך החברה הישראלית. אנחנו, אזרחים ערבים מוסלמים פלסטינים, צריכים את הממשלה והמדינה. הוא הציע להיכנס לרשויות. צריך להועיל לאנשים סביבנו ולחברה כולה.

"לכן הוא הקים את היוזמה הדתית לשלום ב-2007 עם הרב מיכאל מלכיאור. היתה להם מעורבות בפתרון בעיות וביישוב סכסוכים בירושלים ובאל-אקצא. האמירה היתה שנהיה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית לא כמשת"פים".

"כל ערכי הרמדאן קורסים בפני רצח"

תנועת הזמן מביאה את החברה הערבית מוכת האלימות אל החודש הקדוש למוסלמים, חודש הרמדאן. "ברמדאן יש הזדמנות לפתוח דף חדש", מזכיר בתקווה שיח' עאמר. "על אף שבשנים קודמות נרצחו אנשים ברמדאן, זה חודש קדוש וחשוב. אבל לארגוני פשע אין גבולות. הם לא מכבדים את הרמדאן ואת אללה. אנחנו נהיה באבל גם ברמדאן, אף שצריך להיות שמחים. כל הערכים של הרמדאן קורסים בפני רצח".

"אנחנו מתגעגעים אחרי שנת קורונה לטקסי הרמדאן. קראנו לאנשים להתפלל בבתים. צמצמנו את המספרים במסגדים ושמרנו על הוראות משרד הבריאות. אנחנו מתגעגעים לאפטאר ההמוני. ברמדאן שעבר לא הלכנו למסגד ולא קיימנו את התפילות, במיוחד בלילות הרמדאן הקדושים כמו לילת אל-קדר ותפילות הלילה, התראוויח, שמתקיימות כל השנה. נבצר מאיתנו להזמין משפחה וחברים לסעודת שבירת הצום.

"אני מקווה שהשנה זה יהיה שונה. אבל כמו שאני אומר בדרשות שלי, אם אנחנו באמת רוצים שהחיים ימשיכו ונחזור לשגרה שהתגעגנו אליה, צריך לקיים את הוראות הממשלה ומשרד הבריאות. אנחנו מתכוננים, ניקינו את המסגדים. 10,000 אנשים הגיעו מרחבי הארץ כדי להשתתף בניקוי מסגד אל-אקצא".

הוא מסכם בכך שרמדאן הוא חודש של התבוננות פנימה. "אנחנו מקדישים הרבה מההרצאות בכפרים לכך. אנשי התנועה האסלאמית כבר שבוע מכינים את האנשים בשכונות בכל כפר ועיר. מקיימים הרצאות ומדגישים להתבונן כל אחד בעצמו, ולשמור על סבלנות, סובלנות ואיפוק.

"'רמדאן כרים' (רמדאן נדיב), אנחנו מברכים, יש נדיבות ברמדאן. עונים 'אללה אכרם', אלוהים יותר נדיב. אם תתקרב צעד אחד לאלוהים, הוא יתקרב אליך קילומטר. צריך לקרב את האנשים לאמונה. אנחנו רוצים את הצעירים לטובת החברה, ולא לטובת הפשע".