מאז פרשיית גילוי הסלמונלה בפס הייצור במפעל יוניליוור בערד שהחלה בתחילת החודש, מתפרסמות חדשות לבקרים ידיעות על עוד ועוד מוצרים שמשרד הבריאות והיצרנים מבקשים להוריד מן המדפים וביניהם חלק ממוצרי מעדני מיקי, סלטי שמיר, טחינת הנסיך, קוסקוס של סוגת ועוד. לדבריו של דוקטור אורי מאיר צ'יזיק, מומחה להיסטוריה של הרפואה והתזונה, הבעיה נובעת מסטריליות יתר בייצור המוני במפעלים. לכן קורא צ'יזיק לצרכנים לצרוך מוצרים שייוצרו אצל בעלי מלאכה מקומיים וקטנים הקרובים לביתם.

כיצד אתה מסביר את כל הפרסומים על מוצרים שעולה החשש לזיהום בהם?

"אני חושב שיש פה שני עניינים שונים, נפרדים. האחד זה שברגע שמדובר על תעשייה שהיא סטרילית, היא באמת הרבה יותר פגיעה לזיהומים ולכן בכל רגע שהיינו מתחילים לבדוק היינו מוצאים זיהומים.

"כשמדברים על מגוון ביולוגי, גם בטבע וגם בחיידקים, כשאנחנו הופכים משהו לסטרילי אנחנו לוקחים את ההגנה הטבעית שלו, ואז כל חיידק קטן יכול להשתלט עליו ולזהם אותו. לכן בתעשייה, במיוחד ככל שהיא יותר גדולה יש יותר זיהומים חיידקיים. זה מה שלא צריך להפליא אותנו. לפי דעתי הרבה יותר גרוע המזון הלא מזין שמייצרים בתעשייה מאשר העובדה שיש שם זיהומים.

"הדבר השני הוא שהבהלה שנוצרת סביב העניין הזה מוצדקת. המדינה, כמו שהיא לא מסוגלת לפקח שהתעשייה תייצר אוכל בריא ומזין, היא לא מסוגלת לפקח על דרכי הייצור שיהיו נקיות או שיהיו מתאימות לכך שלא יהיו בהן זיהומים. עכשיו זה בכותרות ועוד מעט זה ייעלם, כולם ישכחו וכל הזיהומים ימשיכו. בכל זמן שהיו בודקים היו מוצאים את הזיהומים האלה. עכשיו הכל התפרסם בגלל הסיפור ביוניליוור ומנסים לעשות משהו, אבל העשרה פקחים של משרד הבריאות לא באמת יצליחו לפקח על כל התעשייה."

אורי מאיר צ'יזיק (תמונה באדיבות המצולם).

אורי מאיר צ'יזיק (תמונה באדיבות המצולם).

מה אתה מציע לצרכנים לעשות במציאות שכזו?

"הייתי מציע דבר ראשון לנסות לבשל את האוכל בבית ולא לקנות אוכל מתועש. אם רוצים לעשות תבשיל, תבשלו אותו בבית, למה לקנות מזון שיוצר על ידי תעשייה?"

אבל קצת קשה לייצר לבד בבית טחינה למשל?

"נכון, טחינה זה באמת נושא מעניין, אבל זו ההמלצה השניה שלי, מעבר לזה שתעשו בבית, קנו מבעלי מלאכה קטנים. לא לקנות ממפעלים תעשייתיים גדולים, יש כל מיני מקומות שמכינים, אני לא מדבר על טחינה אלא בעיקר על מוצרים אחרים, לחם לדוגמה, כי בעלי מלאכה קטנים הם קרובים אליכם, אתם רואים איך מכינים את המזון, יש שקיפות יותר גדולה ולטעמי, הסיכוי לזיהום קטן בבתי מלאכה קטנים שמכירים אותם מבתעשייה.

"כמובן שלצריכה מקומית יש עוד תרומה למשק, זו כלכלה מקומית, צרכנות מקומית ובריאות, זה הפתרון שלי כמעט לכל בעיית תזונה. אחת הבעיות שלנו זה שיש רגולציה זהה גם לתעשיית המזון וגם לבעלי העסקים הקטנים ובזה שהרגולציה היא זהה אין סיכוי שבעלי מלאכה קטנים ישרדו. הדרך היחידה שלנו לעזור להם לשרוד זה שנלך ונקנה אצלם. משרד הבריאות כנראה לא יסכים איתי אבל לטענתי בעסקים הקטנים יש פחות סטריליזציה שמובילה לאיזון טבעי של חיידקים ולכן לפחות זיהומים.

אילו שאלות היית מפנה למשרד הבריאות?

"יש לי כל מיני שאלות שהייתי מפנה למשרד הבריאות, אבל אני לא יודע איזה זן סלמונלה מצאו ואיפה מצאו אותו. איך מצאו אותו? אנחנו כל הזמן מקבלים מיד שניה את הדיווחים מהתקשורת 'מצאו ליסטריה, מצאו סלמונלה' אבל איזה זן? יש מלא זנים של סלמונלה, איך הם הצליחו להתפתח? זה מה שמעניין אותי. איך התהליך הזה קרה? האם החברות האלה פתאום בעצמן התנדבו לתת את מידע או שפתאום בגלל הפחד הזה כולם מעבירים את המידע כשבשגרה זה לא עובד. על השאלות האלה לא נותנים תשובות לציבור, אלא רק מפריחים את כל הזיהומים האלה לאוויר, דבר שזורע פחד הרבה פעמים שלא לצורך.

אתה חושב שישנה בהלה מיותרת ושאפשר לאכול את המוצרים שהורדו מהמדפים?

"אני חושב שאין פה בהלה מיותרת אבל יש פה בהלה ציבורית מיותרת, הבהלה צריכה להיות בגוף המפקח, משרד הבריאות צריך לקחת את עצמו בידיים, להסיק מסקנות, למצוא את הדרך לפיקוח שיהיה יעיל. להפחיד את הציבור זו בהלה מיותרת, הרבה יותר מפחיד לצרוך סוכר מעובד וקמח לבן מאשר לאכול משהו שנגוע בסלמונלה שבמקרה הכי גרוע תעשה לך שלשול.