אלפי ארמנים וישראלים השתתפו היום (שבת) בטקסים ליום הזיכרון ה-106 לרצח העם הארמני שנערכו בירושלים, ביפו בחיפה ובפ"ת. כמדי שנה, נרות זיכרון הודלקו בקתדרלת יעקב הקדוש שברובע הארמני בירושלים ותפילות מיוחדות נישאו בכנסיית סנט אליהו בחיפה ובמנזר ניקולאוס הקדוש ביפו. זרים הונחו על האנדרטאות למיליון וחצי הנספים בירושלים ובפ"ת.


אתמול נערכה צעדת זיכרון ומחאה מהרובע הארמני בירושלים לכנסיית גרגוריוס המאיר שבמושבה הגרמנית, לאחריה הפגינו מאות ארמנים וישראלים ברחבת הכניסה לשער יפו וקראו למדינת ישראל להכיר ברצח העם.
"כמדי שנה אנו נפגשים ביום עצוב זה," אמרה ל'דבר כריסטין מובסיסיאן מ'איחוד הקהילות הארמניות בישראל'. "אנחנו אבלים לזכרם של מיליון וחצי ארמנים אשר נרצחו, נרצחו רק בגלל היותם ארמנים, רצח עם מכוון ושיטתי שבוצע על ידי האימפריה העות'מאנית, ע"י הטורקים.


"לצערי יש מדינות שעד היום אינן מכירות ברצח העם הזה – כמו מדינת ישראל" אמרה מובסיסיאן. "מדינה אשר מכירה את הכאב שלנו מקרוב, מדינה אשר נרדפה שנים, דווקא המדינה הזאת, בגלל אינטרסים פולטים זולים אינה מכירה ברצח העם שלי, כאזרחית ישראל ששרתה בצה"ל אני מרגישה בושה גדולה, כארמנית נשרפת לי הנשמה."
"עצוב שממשלת ישראל מנסה לקחת בלעדיות על הכאב של להיות קרבן רצח עם, כאילו זה קרה רק לעם היהודי. איפה המוסר? איפה האנושיות?"
"אנחנו הארמנים עם עם היסטוריה עשירה," אמרה ל'דבר נעמי נלבדיאן, שזכתה להדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות 2003, בזכות פעילותה כאחות במחלקת השיקום בבית החולים "הדסה" בירושלים. "סבלנו הרבה מרדיפות לאורך ההיסטוריה אבל הנורא מכל זה הג'נוסייד שהטורקים ביצעו בנו בסוף ימי האימפריה העות'מנית. אנחנו עם חזק מלא אמונה, לא נחדל ממאבקנו לחזור ולחיות על אדמות אבותינו בשלום, למרות המכשולים שמציבות לכך ממשלות שונות בעולם. אנחנו פועלים ממקום של צדק, אמונה, ואהבת האדם ולכן נצליח. אנחנו בטוחים שהרבה ישראלים תומכים בנו ובמלחמתינו להכרת השואה הארמנית, ובזכותינו לחיות בנגורנו קרבאך, וזאת בניגוד לממשלת ישראל שממשיכה להכחיש את רצח העם הארמני."
"אין ספור מילים נכתבו על הצורך המיידי ברמה הערכית והמוסרית להכרה ישראלית ברצח העם הארמני." אמר ל'דבר' ירון וייס, מומחה למדינות דרום הקווקז ופעיל פרו ארמני.
"אך גם מבחינת הריאל פוליטיק, נראה שישראל נותרת הרחק מאחור, כאשר מדינות רבות במערב כבר מכירות ברצח העם הארמני ופועלות לגבש לעצמן סדר יום הומני ומוסרי.
במקום ליישר קו עם האווירה הבינלאומית שהחלה עם השבעתו של הנשיא ביידן, בוחרת ישראל לדבוק בבריתות אד-הוק מסוכנות עם מדינות כגון טורקיה ואזרבייג'אן. נראה שמדיניות החוץ הישראלית נשלטת על ידי תפיסות ארכאיות של דרגים מקצועיים אשר אינם אמורים לראות את התמונה הרחבה ואף אינם מוסמכים לעשות כן.
"אישים כגון רובי ריבלין שבהיותו יו"ר הכנסת תמך בהכרה ברצח העם הארמני, נאלץ כנשיא לנצור את לשונו. חברי כנסת מכל הזרמים הפוליטיים אשר מביעים מעת לעת תמיכה פומבית בהכרה ברצח העם הארמני, מורתעים פעם אחר פעם על ידי אותם דרגים מקצועיים בבואם להצביע בכנסת על כך בכנסת."