תחלואת הקורונה בהודו שוברת שיאים כבר 4 ימים ברציפות, כאשר ביממה האחרונה אותרו כ-350,000 נדבקים בנגיף. במדינה כבר נמנו קרוב ל-200,000 קורבנות מהמחלה, כאשר רק אתמול נפטרו מספר שיא של 2,761 חולים.

המצב המחריף בהודו הביא את המדינה, יחד עם דרום אפריקה בה מתו עד כה 54,125 כתוצאה מסיבוכי הקורונה, לקדם הצעה שתאלץ את חברות התרופות לויתור זמני על זכויות הפטנט על חיסוני הקורונה, וזכו לתמיכה של כ-100 מדינות, ברובן מתפתחות ועניות.

לפי ארגון הבריאות העולמי מדינות עניות זכו לקבל במשותף רק 0.2% מכלל החיסונים שכבר חולקו, לעומת 87% למדינות העשירות ביותר. לפער הזה יש משמעות מאיימת גם כלפי המדינות העשירות – השתוללות המגיפה במדינות העניות מגבירה את הסיכוי להיווצרות של מוטציות שיצליחו להתגבר גם על החיסונים שכבר חולקו בעולם העשיר, כולל בישראל.

הברית העולמית COVAX, נועדה לחלק כ 2 מיליארד חיסונים למדינות מתפתחות, אך עד היום השיגה בפועל רק מעט יותר מ-100 מליון חיסונים. ממשל ביידן הכריז כי יתרום לברית 4 מיליארד דולר, אך גם השקעה פיננסית זו לא צפויה להביא לשינוי בקצב חלוקת החיסונים.

צריך היה לקבוע כללים אחרים למגפה עולמית

פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור לשעבר, סבור כי העולם עדיין רחוק מהתמודדות מוצלחת עם המגיפה הנוכחית וגם עם המגיפות העתידיות. בשיחה עם 'דבר' הוא אומר "לא היינו צריכים להגיע למצב שדנים בחלוקת החיסונים בזה בצורה כזו. היה נכון לקבוע מראש כללי משחק למגיפות ולמצוא מבעוד מועד, את הפתרונות הנכונים לכל אורך התהליך – הפטנטים, העלויות, מנגנון הייצור, ההפצה והביצוע של הזרקת החיסונים".

חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור לשעבר: "הסוגיה היא לא רק הפטנט" (צילום: האוניברסיטה העברית)

משהו ידע לאמר מראש איך תתפתח המגיפה ומתי יהיו חיסונים?
"לא ידענו מה תהיה המגיפה, ומה החיסונים שעובדים, אבל קונספטואלית, צריך להיערך אחרת למגיפה עולמית לעומת מצבי שיגרה. הגענו למצב לא רצוי שבו יש תחרות בין המדינות מי תופס ראשון. החברות המסחריות יכולות אולי להרוויח מזה, אבל גם להן לא נעים, כי כללי המשחק לא ברורים. אם זה מותר, ברור שהם ימכרו למי שמשלם יותר.

פיתוח חיסון דורש עלויות עצומות, ואם מתקבל חיסון יעיל במיוחד, השוק המסחרי שלו מוגבל הרי רוב האנשים ישתמשו בו פעם אחת בלבד במשך ימי חייהם. היעילות הגבוהה של חיסוני מודרנה ופייזר בטווח הקצר, לא מעידה על יעילותם בטווח ארוך. ברית קובקס הינה הנסיון המתקדם ביותר להתמודדות עם הסוגיה הזו, אלא שהיא וולנטרית ולא מחייבת.

"הסוגיה היא לא רק הפטנט", אומר לוין, "אלא תנאי ייצור נאותים ותנאי הפצה נאותים. גם מדינות עשירות לא תמיד מצליחות לחסן מהר משלל של סיבות. אין פתרון קסם. הפתרון הוא לשבת כולם ביחד, ולקבוע כללי משחק ברורים. לכל הפחות, להסמיך גורם עולמי לקבוע כללים בזמן שיש מגיפה עולמית. למשל – חשוב לקבוע שמדינה מסוימת לא יכולה מנה רביעית כאשר במדינות אחרות עוד לא קיבלו חיסון ראשון".

במהלך השיחה מזכיר לוין את הרופא היהודי יונה סאלק, שפיתח את החיסון למחלת הפוליו לפני כ-70 שנה וסירב לרשום עליו פטנט בטענה שבריאות הציבור חשובה יותר.

לכל חיסון מודל כלכלי אחר, אבל כולם נשענים על כסף ציבורי

מגיפת הקורונה הביאה לעשרות נסיונות לפיתוח חיסון אפקטיבי למגיפה. מבחינה רפואית, החיסונים של פייזר ומודרנה בנויים בשיטה ייחודית, אשר ייצורם והפצתם מחייבים שמירה על טמפרטורות נמוכות מאוד. חברות אחרות, כמו אסטרזנקה וג'ונסון אנד ג'ונסון, פיתחו חיסונים בשיטות ותיקות יותר, הכוללות החדרה של נגיף מומת לגוף והם פשוטים יותר לייצור ולהפצה. גם החיסון הרוסי והסיני בנויים בשיטות פשוטות יחסית.

לוין טוען שלמרות המאמץ שנעשה, ארגון הבריאות העולמי לא הצליח להוביל את הנושא של פיתוח וחלוקת חיסונים תוך שיתוף פעולה עולמי: "חשוב לזכור שחלק גדול מהפיתוח מומן למעשה ע"י ממשלות. ההישג המדעי של פייזר, נשען במידה רבה ידע שפותח על מימון ציבורי. הציבור מממן את המחקר המדעי ואז יש גוף מסחרי שלוקח את האחוז האחרון של הפיתוח וקוצר את הפירות, יש פה בעיה".

הסיבה לכך שחיסונים מפותחים בעיקר בעזרת מימון ציבורי, היא שממשלות הן הלקוח כמעט היחידי לחיסונים. גם אם שוק פרטי לחיסונים יכול להתקיים, הרי שכדי שחיסון יקבל את מלוא הערך שלו, צריך לחסן אוכלוסיות עצומות. באסטרזנקה פיתחו את החיסון במודל ציבורי, כמעט של מלכ"ר – הם קיבלו כסף ממשלתי למחקר ופיתוח, ללא התחייבות לספק חיסונים בסופו של דבר.

פייזר, לעומתה, חתמו על הסכמים עם ממשלות לפיתוח חיסון כאשר יש התחייבות של החברה להחזיר את הכסף במידה ולא תצליח לפתח חיסון. הסיכון הפיננסי נפל על החברה עצמה.

מה שלא קיים בשום מקום הוא הסכמה בינלאומית על מערכת הפצה וחלוקה יעילה של חיסונים, שמבטחת את הסיכונים הפיננסיים שבפיתוח ובייצור ומסוגלת לחסן אוכלוסיות גדולות בקצב מהיר, ללא תלות בעושרה של האוכלוסיה.

זכויות פטנט על חיסונים הן לא עיקר הבעיה

זו לא הפעם הראשונה שבה הודו מציעה להפר פטנטים כדי להציל חיים. במקרה של קוקטייל התרופות לאיידס, חברות תרופות בהודו הצליחו להנדס לאחור את הליך ייצורן, ובכך הצליחו להפיק קוקטייל חליפי, מפר פטנטים, אך זול בהרבה.

הבעיה בשיטה זו איננה רק ההתעלמות מהקניין הרוחני של תעשיית התרופות, אלא שלעומת קוקטייל התרופות, הרבה יותר מסובך לבצע פעולה שכזו עם חיסונים. גם הסכמה של המדינות העשירות להשהיית הפטנטים לא יאפשרו למדינות עניות לייצר ולחלק חיסונים במהירות.

פראשנט רדי, עו"ד הודי המתחמה בקניין רוחני פרסם בבלומברג טור לפיו חברות התרופות מציעות רשיונות ייצור באופן וונלטרי. והסביר כי גם אם הודו תקבל רשיון שכזה, היא צפויה להיתקל בבעיות רבות בהליכי אישור החיסון והייצור שלו.

פרופ' לוין מזהיר מפני פעולה פיראטית בנושא ייצור החיסונים. "ייצור של חיסון בצורה לא נכונה יכול לפגוע בבריאות הציבור. הוא יכול להיות לא יעיל ולא בטוח ולהרוס את המוניטין של החברה שפיתחה אותו. היום אין מבוגר אחראי של מגיפה עולמית. אין גוף מסמך. זו הטרגדיה של נחלת הכלל".

המחיר הוא שכל מדינה צריכה לוותר על מידה מהריבונות שלה.
"נכון, וזה קשה, אבל כמו שעושים את זה בתוך המדינות, בתור אנושות, אם נדע לוותר קצת, כולנו נרוויח מזה. יש לנו אתגרים עולמיים – מחסור במים, מחסור באנרגיה, לא רק מגיפות. אם לא נשכיל לפעול ביחד, אנחנו נסבול מאוד. רואים איך ישראל בעצמה לא יודעת מה לעשות עם החיסונים העודפים שלה, זה תפוח אדמה לוהט בעבורה. אם היה ברור למי אפשר להעביר את חיסוני מודרנה שרכשנו, זה גם היה עוזר. המצב של משחק פוליטי דיפלומטי זה לא המצב הרצוי".