ה-1 במאי, חג הפועלים, נחגג על ידי יותר אנשים מכל חג אחר להוציא אולי את ראש השנה האזרחית. החג, שאומץ על ידי תנועות פועלים ומפלגות סוציאליסטיות, נולד דווקא בארצות הברית הקפיטליסטית. למרות האווירה החגיגית הנהוגה באירועי ה-1 במאי, ראשיתו באירועי דמים שהתקיימו בשיקגו ב-1886, והפכו את התאריך של חג אביב עתיק ליום של מאבק על זכויות עובדים. גם הדגל האדום, סמל מאבק הפועלים, נולד ככל הנראה באותו מעמד.

תקופת הברונים השודדים

במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, התעשייה בארצות הברית התפתחה במהירות. מסילות רכבת חיברו לראשונה בין החוף המזרחי לחוף המערבי, הערים גדלו במהירות, מיליוני מהגרים הגיעו מדי שנה מאירופה ומפעלי ענק צמחו כפטריות אחרי הגשם.

"העושר הרב שנוצר בארה"ב התרכז בידי התעשיינים הגדולים כדוגמת איל הנפט ג'ון די. רוקפלר, אנדרו קרנגי מתעשיית הברזל,  הבנקאי ג'יי. פי. מורגן ואחרים שהפכו לאילי הון. החָבֲרות שבבעלותם צברו הון עתק שזיכה אותם בכוח רב, והם אפילו נחשבו לחזקים יותר מהממשל האמריקני", מספר ההיסטוריון יובל מלחי.

יובל מלחי. "בין השנים 1881 לשנת 1900 כ-35 אלף פועלים נהרגו במהלך עבודתם מדי שנה" (צילום: חגי שלום)

"אילי ההון כונו 'הברונים השודדים' משום הם השתלטו על כל חלקה בכלכלה האמריקנית. באותה שעה תנאי החיים והעבודה של הפועלים הפשוטים היו בתחתית סדר העדיפויות. בין השנים 1881 לשנת 1900 כ-35 אלף פועלים נהרגו במהלך עבודתם מדי שנה. הפועלים הללו או משפחותיהם כמעט ולא זכו לפיצויים".

העידן המוזהב או ההתעוררות הגדולה

הסופר מארק טוויין, כינה את תקופת ההתעשרות המהירה של ארצות הברית "העידן המוזהב" (the gilded age). הוא זיהה שחייהם הזוהרים של הטייקונים היו רק ציפוי נוצץ ודק שכיסה את חוליי החברה האמריקנית. מעבר לשחיתות הציבורית ולצבירת הון עצום בידי מעטים, הוא שם לב במיוחד לפערים החברתיים שהלכו והעמיקו. טווין תמך בארגוני עובדים שכללו שחורים ולבנים, אמריקנים ותיקים ומהגרים, מפני שראה בהם ביטוי לדמוקרטיה האמריקאית.

"המאבקים המעמדיים היו בשיאם באותה התקופה" מסביר ההיסטוריון ד"ר אלי קוק, המתמחה בחקר הקפיטליזם האמריקאי. "שנות ה-80 של המאה ה-19 מכונות בארה"ב 'ההתעוררות הגדולה'. רואים בשנים האלה כמות חסרת תקדים של שביתות ומאבקי עובדים. פעלו שם תנועות של סוציאליסטים, קומוניסטים ואנרכיסטים – שמרביתם היו מהגרים שהביאו איתם את התפיסות שצמחו אז באירופה. לצד זאת פעלו גם ארגוני עובדים ענקיים של אמריקאים שניסו להיאבק על זכויות העובדים אל מול תאגידי הענק.

אלי קוק. "רואים בשנים האלה כמות חסרת תקדים של שביתות ומאבקי עובדים" (צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה)

"זו הייתה תקופה של דיפלציה, ירידה במחירי המוצרים, מה שהוביל את בעלי ההון לנסות שוב ושוב לפגוע בשכרם של העובדים. במקביל, העובדים נאבקו על הגבלת שעות העבודה לשמונה שעות ביום. צריך להזכיר כאן שבאותה העת השכר לפועלים היה יומי, בלי הבטחה לשכר חודשי, ככה שהמשמעות של קיצור יום העבודה היא העלאת השכר לכל שעת עבודה".

שוטרים ופועלים

הדרישה ליום עבודה בן 8 שעות עמדה מאחורי יום השביתה הכללית שהכריזו ארגוני העובדים בארה"ב ב-1 במאי 1886. התאריך לא היה מקרי. הוא נועד לציין 30 שנים למסורת יום השביתה הכללית שהחלה באוסטרליה במאי 1856, וכוונה גם היא לדרישה לקיצור יום העבודה. הפועלים האוסטרלים ציינו את היום בחגיגות ופעילויות פנאי לצד הפגנות בערים ברחבי היבשת, והאמריקאים קיוו לייבא את ההצלחה.

כ-200 אלף פועלים שבתו והפגינו באותו יום, במרבית הערים בארצות הברית. הפגנת הפועלים בשיקגו הייתה מהגדולות ביותר. "באחד המפעלים הגדולים בשיקגו", מספר קוק, "התקיים סביב מועד השביתה מאבק אלים. בעל המפעל נאבק באיגוד העובדים מזה כמה חודשים. הוא עשה "לוקאאוט" – נעל את שערי המפעל בפני כל הפועלים המאוגדים. זו היתה פרקטיקה מקובלת בשעתו אצל בעלי הון.

אנדטת לזכר אירועי היימרקט בשיקגו. "מישהו לא ידוע זרק פצצה לעבר שוטרים" (צילום: ChicagoPhotographer / Shutterstock.com)

"אנשי האיגוד הפגינו בכניסה למפעל. בשביל להמשיך בתהליך הייצור ניסה בעל המפעל להביא 'שוברי שביתה', פועלים בלתי מאוגדים שהיו מוכנים לעבוד בניגוד לעמדת הוועד, אולם אנשי האיגוד חסמו את הכניסה. בעל המפעל שכר משטרה פרטית שתסייע לו, וזו ירתה בפועלים המאוגדים. שני פועלים נהרגו.

"בעקבות המאורע פעילים אנרכיסטים ארגנו הפגנה נוספת, נגד האלימות המשטרתית, ב-4 במאי בכיכר היימרקט. באותה ההפגנה מישהו לא ידוע זרק פצצה לעבר שוטרים". שבעה שוטרים נהרגו וכשבעים נפצעו. השוטרים החלו לירות לעבר המפגינים, פצעו מאות והרגו ארבעה מפגינים.

אירועי היימרקט זכורים בהיסטוריה כרגע מכריע. איך הם השפיעו על המשך מאבק הפועלים בארה"ב?
"מאותו הרגע החל 'ציד מכשפות' מצד התקשורת והפוליטיקאים, שהיו בכיסם של איילי ההון, נגד כל 'תנועת העבודה' והאיגודים המקצועיים. טענו שהאיגודים מביאים אנרכיזם, האיגודים עושים פיגועים ועוד. המשטרה עצרה מנהיגים מהתנועה האנרכיסטית בשיקגו, והם הורשעו במשפט שזכה לביקורת קשה, כולל מצד מושל המדינה שלא בדיוק היה בצד של הפועלים. חלקם הוצאו להורג".

"הדגל האדום, שמסמל את הדם שנשפך ואת ההקרבה של הפועלים שהתקוממו, אוּמָץ בתור הדגל האוניברסלי של מעמד הפועלים. אותו אירוע הביא לעולם שניים מהסמלים החשובים ביותר של מעמד הפועלים – יום האחד במאי והדגל האדום"

למחרת היום במילווקי, שכנתה מצפון של שיקאגו, כוח מיליציה של מדינת וויסקונסין פתח באש על פועלים שהפגינו במחאה על ההתרחשויות בשיקאגו. שבעה בני אדם נהרגו, ביניהם ילד. הטבח במילווקי נשכח עם השנים, למרות שנהרגו בו יותר אזרחים מאשר בהיימרקט.

מנהיגי הפועלים שהוצאו להורג זוכו מאשמה לאחר מותם, על ידי מושל אילינוי. בהלווייתם השתתפו כ-200,000 בני אדם, היתה הגדולה בתולדות העיר שיקאגו.

ממחאה מקומית לחג עולמי

"הדגל האדום, שמסמל את הדם שנשפך ואת ההקרבה של הפועלים שהתקוממו, אומץ בתור הדגל האוניברסלי של מעמד הפועלים", אומר מלחי. לפי אחת הגרסאות הוא נועד להזכיר את החולצה המגואלת בדם של אחד הפועלים שנורו, בה נופפו חבריו במהלך ההפגנה. "אותו אירוע הביא לעולם שניים מהסמלים החשובים ביותר של מעמד הפועלים – יום האחד במאי והדגל האדום. סמלים שישמשו בין היתר מקור השראה לממשל הבולשביקי, הקומוניסטי, שנוסד לאחר שני עשורים, אולם לא רק לו. תנועות פועלים ברחבי העולם אוחזות מאז את הדגל האדום, וה-1 במאי הפך להחג הנפוץ ביותר בעולם, לצד ה-1 בינואר".

מדינות המציינות את חג הפועלים ב-1 במאי (גרפיקה: אידאה)

ב-1888 ערכה תנועת הפועלים האמריקאית את שביתת ה-1 במאי השנייה, והתכנית היתה לציין את התאריך מדי שנתיים. ביולי 1889, נערכה בפריז הוועידה הראשונה של 'האינטרנציונל השני', ארגון עולמי של תנועות פועלים, שהיה מתון יותר מהאינטרנציונל הראשון שהוקם על ידי קרל מרקס ב-1864.

בוועידה נקבע ה-1 במאי כחג הפועלים הבינלאומי וכיום של שביתה כללית ברחבי העולם. מי שדחף לכך היו מנהיגי הפועלים האמריקאים, שכמה מהם השתתפו בהפגנה בהיימרקט. חג הפועלים הבינלאומי צוין לראשונה ב-1 במאי 1890, בשביתה במספר מדינות במקביל. ב-1910 הכריז האינטרנציונל השני על ה-8 במרץ כעל יום הפועלת הבינלאומי, שנחגג עד היום כ'יום האישה'.

תנועת הפועלים האמריקאית היתה עוצמתית מספיק כדי לייצר את ה-1 במאי שנחגג מאז בכל העולם. אבל היום היא חלשה הרבה יותר. איך זה קרה?
"אירועי היימרקט פגעו בתנועת הפועלים האמריקאית", אומר קוק. "אם מתייחסים למספר המתאגדים האמריקאים מדי שנה אז רואים שהשיא היה בשנת 1886, ולאחר מכן חלה ירידה. הטענה המקובלת היא שאירועי היימרקט הכתימו את שמה של תנועת הפועלים האמריקאית וגרמו למעמדות הביניים לסלוד מאיגודי העובדים.

"מה שגרם לפגיעה בתנועת הפועלים האמריקאית זה האלימות שהופנתה כלפיה, שהייתה חמורה לאין שיעור מהאלימות שהופנתה נגד הפועלים במערב אירופה"

"היסטוריונים אחרים טוענים שזה עיוות של ההיסטוריה. לדבריהם, מה שגרם לפגיעה בתנועת הפועלים האמריקאית זה האלימות שהופנתה כלפיה, שהייתה חמורה לאין שיעור מהאלימות שהופנתה נגד הפועלים במערב אירופה. מחקרים מראים שהאלימות שהופנתה כלפי ארגוני העובדים בארה"ב גבוהה משמעותית מאשר בצרפת, גרמניה, אנגליה, אוסטרליה, קנדה ועוד.

הפגנת אחד במאי בקליפורניה, 2018. "ג'ו ביידן הוא הנשיא האמריקאי הראשון שרואה עצמו כאיש של האיגודים" (צילום: AP Photo/Chris Pizzello)

"זו כנראה אחת הסיבות המרכזיות לכך שבארה"ב לא הייתה אף פעם תנועה סוציאל-דמוקרטית חזקה. למעשה, ג'ו ביידן הוא הנשיא האמריקאי הראשון שרואה עצמו כאיש של האיגודים, בעוד שבאירופה היו ממשלות שזוהו עם איגודי העובדים כבר מתחילת המאה ה-20.

"הפצצה שנזרקה על השוטרים בהיימרקט נתנה למעשה אור ירוק להפעיל אלימות נגד האיגודים, מה שהשפיע על גורלה של ארה"ב מאז ועד היום. האירוניה הגדולה היא שבארה"ב, בה נולד ה-1 במאי, החג הזה לא נחגג. רוב האמריקאים לא יודעים מה זה. במקומו יש להם את 'יום העבודה' שמקורו בהצלחה של המאבק לקיצור יום העבודה ל-8 שעות בקנדה השכנה".

ה"לייבור-דיי": חג פועלי אמריקה

המתקפה על תנועת הפועלים האמריקאית הצליחה כמעט ולהעלים את ציון ה-1 במאי בארה"ב. אך האירועים שהובילו לכינונו של ה'לייבור דיי', יום העבודה האמריקאי המצויין בתחילת ספטמבר, קשורים גם הם למאורעות הדמים של מאי 1886.

"פרשת היימרקט שלחה גלי הדף שהורגשו גם בשכונות העשירות של שיקגו" מספר מלחי. "הטייקונים חששו שהפועלים יחזרו להתקומם. הם רכשו אדמות ותרמו אותן לצבא האמריקאי כדי שיקים מחנה צבאי ליד שיקגו, במטרה לדיכא התקוממויות עתידיות. שנים ספורות לאחר מכן, יצאו מהמחנה הזה החיילים שנשלחו לדכא את 'שביתת פולמן'".

הטייקון ג'ורג' פולמן היה בעליו של מפעל לקרונות רכבת. עובדי המפעל העצום חיו בעיירה שנקראה על שם פולמן, שהיה גם הבעלים של כל הדירות בה. הם נהנו מתנאי מחייה נוחים יחסית, ושכר הדירה נוכה ישירות ממשכורתם. גם כל החנויות בעיירה שילמו שכר דירה לפולמן, ודרשו מחירים גבוהים במיוחד בעבוד מוצריהן. עובדים שפוטרו איבדו גם את ביתם.

"יוג'ין דבס, שעמד בראש ארגון עובדי הרכבות, חשש שהשביתה תהפוך לאלימה. הוא עודד את חברי הארגון לשמור על שלווה בכל פעולותיהם במסגרת החרם על קרונות פולמן. אך דווקא בסופה של אספת פועלים שבה נאם דבס, כמה פועלים זועמים הציתו מחסנים ודרדרו קטרים מפסי רכבת"

כשמשבר כלכלי הכה בארה"ב ב-1893 ירד הביקוש לקרונות היוקרתיים של פולמן. החברה פיטרה שליש מעובדיה, וקיצצה במשכורות של היתר. שכר הדירה, לעומת זאת, נותר על כנו. עיתונאי שהגיע למקום סיפר על פועלים שהראו לו תלושי משכורת בגובה סנטים בודדים, לאחר שנוכה מהם שכר הדירה.

ב-11 במאי 1894 הכריזו עובדי פולמן על שביתה, לאחר שההנהלה סירבה לנהל משא ומתן עם נציגיהם. "שביתת פולמן" הפכה לארצית כשארגון עובדי הרכבות הודיע ש-250 אלף חבריו יחרימו את הטיפול והשימוש בקרונות פולמן. "תנועת הרכבות בארצות הברית נעצרה בחריקת בלמים" אומר מלחי, שהקדיש לשביתה פרק שהוקלט בשיתוף עם ההסתדרות בפודקאסט שלו.

"יוג'ין דבס, שעמד בראש ארגון עובדי הרכבות, חשש שהשביתה תהפוך לאלימה. הוא דאג שארגונו ישלח מאות מברקים מדי יום לַסניפים השונים של הארגון  ועודד את חברי הארגון לשמור על שלווה בכל פעולותיהם במסגרת החרם על קרונות פולמן. אך דווקא בסופה של אספת פועלים שבה נאם דבס, כמה פועלים זועמים הציתו מחסנים ודרדרו קטרים מפסי רכבת".

לרוע מזלם של העובדים, חלק מהקטרים האלו היו מחוברים לקרונות שהובילו שקי דואר. כיוון שדואר ארה"ב הוא שירות פדרלי, היתה בכך עילה בעבור התעשיינים לדרוש מהנשיא גרובר קליבלנד, להתערב.

יוג'ין דבס (מימין), ונשיא ארה"ב גרובר קליבלנד. "הנשיא שלח כוחות חמושים לשיקגו, שהייתה מרכז ההתקוממות"  (צילום: AP Photo, U.S. National Archives and Records Administration/ויקימדיה)

"בתמיכת הנשיא קליבלנד, פנה התובע הכללי של ארצות הברית לבית המשפט בדרישה להוציא צווי מניעה נגד מנהיגי השובתים" מספר מלחי. "צווי המניעה שאושרו היו תקיפים ביותר. עיתון הניו יורק טיימס קרא לצווים 'מכונות ירייה על גבי נייר'. הנשיא שלח כוחות חמושים לשיקגו, שהייתה מרכז ההתקוממות.

"מנהיגי ארגון עובדי הרכבות לא היו יכולים לעשות דבר. צווי המניעה שהוצאו נגדם אסרו עליהם להיות בקשר עם חברי הארגון. אך העובדים לא קיבלו את הכוחות הצבאיים בעין יפה, והקימו בריקדות ברחבי שיקגו כדי למנוע את כניסת הכוחות הפדרליים. השביתה הפכה להתקוממות אלימה בהשתתפות  אלפי פועלים שהרסו והציתו מאות קרונות רכבת, מסילות ברזל ומבנים.

"נורו יריות. לפחות ארבעה נהרגו. דיווחים אחרים ספרו שנים עשר, ואפילו 30 הרוגים מבין המפגינים. הייתה זו אחת השביתות העקובות מדם בהיסטוריה של ארצות הברית"

"מול המפגינים עמדו אלפי שוטרים, מרשלים וחיילים שלא הצליחו להשליט סדר בעיר. במקרה אחד נורו יריות לעבר קהל פועלים גדול. לפחות ארבעה נהרגו. דיווחים אחרים ספרו שנים עשר, ואפילו 30 הרוגים מבין המפגינים. הייתה זו אחת השביתות העקובות מדם בהיסטוריה של ארצות הברית".

והאלימות הזו עבדה?
"דעת הקהל פנתה נגד השובתים. העיתונות צידדה בנשיא קליבלנד וציירה את השביתה כמתקפה על האומה האמריקנית. יוג'ין דבס ומנהיגי הארגון נעצרו, נשפטו והורשעו. בתי המשפט בארה"ב עוד ימשיכו תקופה ארוכה לשמור על זכות בעלי ההון לעשות עסקים, יותר מאשר על זכות העובדים למחות על תנאי העסקתם.

"שביתת פולמן הייתה מפלה קשה. על פניו, מאבק העובדים נכשל. ארגון עובדי הרכבות פורק. מנהיגיו הורשעו בדין. אבל זה לא היה הסוף. מדינות רבות בארצות הברית הזדהו עם השובתים והחלו לחגוג את יום העבודה, 'לייבור דיי' (Labor Day). עד מהרה אימץ הממשל האמריקני את המועד כחג לאומי שבו יינתן לעובדים יום חופש".

עבודה מאורגנת, כוח ופוליטיקה

ההיסטוריה העקובה מדם של מאבקי העובדים האמריקאים לא התחילה ב-1886. השביתה הכללית הראשונה בארה"ב התקיימה כעשור לפני אירועי היימרקט, ב-1877, בהובלת ארגון עובדי הרכבת שהיה מרכזי גם בשביתת פולמן. מליציות מטעם שלטונות המדינות ברחבי ארה"ב תקפו את השובתים ומספר הקרבנות עמד על כ-100. בשיקגו לבדה נהרגו בין 50 ל-60 פועלים.

"האירועים האלה מלמדים אותנו על הקשר שבין כוח פוליטי להתאגדויות עובדים" אמר פרופ' דני גוטווין. "העבודה המאורגנת קשורה קשר הדוק לפוליטיקה. כשם שהפוליטיקה מייצרת את התנאים ליצירת ההון, דרך החקיקה שמאפשרת את ניצול כוח העבודה ואת צבירתו של ההון, דרך הסדרים כמו חברות בע"מ והנפקת מטבע ועוד, כך העבודה המאורגנת מנסה לאזן את העניינים לטובת העובדים. אירועי היימרקט מלמדים אותנו שגם יחסי העבודה הם עניין פוליטי".

דני גוטוויין. "חג ה-1 במאי יוצא נגד ההפרדה בין הפועל לפוליטיקה" (צילום: צחי לרנר/ויקימדיה קומונס)

על מה בעצם המאבק?
"המאבק הוא לא רק על זכויות העובדים אלא על תפקידם של איגודי העובדים במבנה הפוליטי של החברה. חג ה-1 במאי יוצא נגד ההפרדה בין הפועל לפוליטיקה. אירועי היימרקט וה-1 במאי מסמלים יותר מהכל את המקום בו אנו עוברים מאיגודי פועלים לתנועות פועלים, ולמפלגות המייצגות את הפועלים.

"למפלגות האלה יש עניין לעצב את כל המבנה הפוליטי של המדינה, הן לא מפלגות מגזריות אלא מפלגות שמנסות להניח את זכויות העובדים כאבן יסוד במבנה הדמוקרטי. מי שנלחמו במפגינים בהיימרקט הבינו היטב את המשמעויות ארוכות הטווח של המאבק. הם הבינו שלא מדובר פה רק בצמצום שעות העבודה אלא בשינוי היחסים בין הפועלים למבנה הפוליטי".