האסון בהילולת הרשב"י במירון הציף את סוגיית הבעלות על מתחם הקבר. אדמת המקום הקדוש שאליו מגיעים מדי שנה מאות אלפי אנשים אינה שטח ציבורי, אלא שטח פרטי בבעלותם של שישה גופים פרטיים המכונים הקדשות, ונוסדו לפני מאות שנים.

אופן הניהול הזה היקשה לאורך השנים על פיתוח מתחם הקבר באופן שיתאים לעריכת האירוע ההמוני, והמדינה אף ניסתה להלאים אותו ונסוגה מכך בעידוד בג"ץ. לדברי עו"ד דוד שוב, מומחה למקרקעין ובמיוחד לנושא ההקדשות, במקום לבטל את ההקדשות, ראוי שהמדינה תמצא את הדרכים לשתף איתם פעולה.

"הקדש הוא מטרה", מסביר עו"ד שוב ל'דבר', "בא אדם ואומר: 'אני רוצה שאחרי מותי, הנכס שלי ישמש מטרה ציבורית מסוימת לעולמי עולמים'. בדרך כלל הוא משאיר כתב הוראות לטובת מה ההקדש: לטובת זיכרון רבי שמעון בר יוחאי, לטובת מלגות לתלמידי רפואה באוניברסיטת תל אביב, או למכבי תל אביב. הרעיון הוא שגם כשהאדם נפטר, ההקדש חי וממשיך לפעול. את ההקדש מפעילים נאמנים. הם אמורים לכבד את רצון הנפטר, לשמור על ההקדש, ולדאוג שישמש למטרות שלשמן הוקדש".

בישראל קיימים שני סוגי הקדשות, הקדש דתי והקדש אזרחי: "הקדש רגיל, אזרחי, נרשם אצל רשם ההקדשות תחת יחידת התאגידים של משרד המשפטים. הוא הרגולטור, והסמכות המשפטית היא בית המשפט המחוזי. מתי הקדש לא יהיה אזרחי? כשהוא נוסד בפני בית דין רבני.

"ההיגיון מאחורי החלוקה אומר: אנשים דתיים רוצים להקדיש נכס למטרה דתית, ולא סומכים את ידיהם על הדין אזרחי שיהיה מחויב למטרה הדתית. הם אומרים: 'אנחנו רוצה שבית הדין הדתי יגן על הנכס'. אנחנו מדברים על בית הדין הרבני, אבל אותו סיפור גם קורה לפני בית הדין השרעי".

מה מיוחד בהקדש הדתי?
"להבדיל מהקדש אזרחי, בהקדש דתי בית הדין הרבני הוא גם הסמכות המשפטית וגם הנאמן הראשי. בלשון הלכתית קוראים לזה אביהם של יתומים. בית הדין הוא גם הדיין וגם מנהל ההקדש. אבל לשום דיין אין זמן להתעסק בזה, אז הוא ממנה תחתיו מישהו. נשיא בית הדין הרבני היה אמור למנות מפקח על ההקדשות. אבל הוא לא עשה את זה, עד שמשרד המשפטים החליט למנות ממונה מטעמו".

שישה הקדשות בני מאה שנה ויותר

במירון יש שישה הקדשות בני מאה שנה ויותר, שמנהלים את הנכסים במתחם הרשב"י. שניים מהם הם הקדשות כלליים גדולים: ההקדש האשכנזי וההקדש הספרדי. "על ההקדש הספרדי אני יכול להגיד לך שהוא בן כ-150 שנה", אומר עו"ד שוב, "אני מחזיק בידי את כתב ההקדש משנת 1923, שעליו חתום הראשון לציון, הרב יעקב ברוך, שמכיר בהקדש שבוצע 50 שנה קודם".

מסמך ההקדש הספרדי במירון

היום כל ההקדשות במירון הם דתיים. אבל על פי עו"ד שוב, הייתה תקופה שאחד ההקדשות שם נחשב לאזרחי. לאחר שנמצא שטר ההקדשה, החזירו אותו להיות דתי.

האנשים שהקדישו את הנכס הזה לפני כל כך הרבה שנים לא יכלו לחזות את הקמת המדינה, את חזרת עם ישראל לציון, ובטח לא את ההילולה והיקפי המבקרים שיגיעו אליה.
"זו בהחלט בעיה בהקשר של ההקדשות. יש סיפור על ההקדש הספרדי שהגיע לפני כמה שנים לדיון בבית הדין הרבני. בהקדש המקורי נכתב שיותר למנות אך ורק ספרדים כנאמנים להקדש. לפני 60 שנה בית הדין מינה אשכנזי, וכתב להם שההבדלים האלה כבר לא קיימים ולא רלוונטיים במדינת ישראל.

"לפני חמש שנים החליט דיין בבית הדין להפוך את ההחלטה, כשהוא מסביר שאנחנו רואים שהעדתיות עדיין בעלת משמעות, ומינה נאמן ספרדי. אז הנושא של התאמת ההקדש לזמנים המשתנים תוך שמירה על מטרותיו הוא באמת עניין. אם באים היום 150 אלף איש למירון ומישהו עלול למות, ברור שרצון המקדיש היה לדאוג להם".

מנהל ההקדש הוא הנושא באחריות על מה שנעשה בו?
"מי שמנהל את ההקדש אחראי על כל הניהול השוטף תחת אחריות בית הדין. אם לדוגמה נכנסת לבית כנסת שמנוהל על ידי עמותה והוא ברשותה מתוקף היותו הקדש, ושברת את הרגל בגלל מפגע, העמותה תצטרך לפצות אותך".

אז את אותו היחס אנחנו יכולים להשליך על הנעשה במירון?
"לנאמנים יש אחריות כמו של בעלים, אבל במירון, אני חושב שהאחריות היא של המשטרה, כי מדובר באירוע ציבורי. נאמן ההקדש לא באמת יכול לטפל בזה. האחריות צריכה להיות לגמרי על המדינה, שנמנעה מלעשות סדר.

"אני אגיד לך יותר מזה, יכול להיות שהשביל הזה הוא בכלל שביל ציבורי שנמצא בין המתחמים של ההקדשות, אז מי אחראי במצב כזה? יבואו מנהלי ההקדשות ויגידו: 'פלח הקרקע הזה הוא לא שלי, הוא של המועצה האזורית או של היישוב כפר מירון'. יש פה הרבה שאלות שעוד יצטרכו להתברר".

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 המליץ המבקר מיכה לינדנשטראוס להפקיע את הבעלות על מתחם קבר הרשב"י מידי ההקדשות. "דרך ניהול מתחם רשב"י באמצעות גופים פרטיים, ופיקוח חלקי על ידי גופים ממלכתיים, נכשלה וגרמה לפגיעה במקום ובציבור. מתחם רשב"י אינו ערוך כנדרש לקליטת אלפי האנשים שמגיעים אליו מדי יום, ובמיוחד באירועים המוניים שאליהם באים עשרות ומאות אלפי מבקרים.

"אין מקום לאפשר את המשך המצב הקיים ולהפקיר אתר בעל חשיבות רבה, הן לאומית והן דתית. לאור מעמדו וחשיבות האתר לציבור בישראל, ולנוכח ממצאיה החמורים של חוות דעת זו, נדרשת בחינה מקיפה ומהירה של האפשרות למסור את הניהול והתחזוקה של המתחם ושל השטחים מסביבו לידי גורם מרכזי אחד, מטעם המדינה או גורם אחר בפיקוחה".

בעקבות הדו"ח הקימה הממשלה את ועדת החמישה, גוף פרטי המשותף למדינה ולהקדשות, שמופקדת על ניהול אתר המירון במהלך השנה (אבל לא בהילולת הרשב"י עצמה). בראש הוועדה עומד נציג המדינה, וחברים בה נציגים מארבעת ההקדשות הגדולים המחזיקים בשטח המירון.

ב-2011 החליטה הממשלה להפקיע את שטח האתר מידי ההקדשות, ולהקים חברה ממשלתית שתנהל את המירון. ב-2013 חתם שר האוצר דאז, יאיר לפיד, על צו שהפקיע את מתחם הרשב"י מההקדשות. ההקדשות עתרו לבג"ץ, שהקפיא את צו ההפקעה ודחק בצדדים ללכת לגישור, שנמשך כמה שנים.

בינואר 2020 התקבל הסכם פשרה שזכה למעמד של פסק דין, שמחזק את מעמדה של ועדת החמישה: נקבע שימונה לה מנכ"ל ויועץ משפטי, ושהיא תפעל נגד הבנייה הבלתי חוקית במירון. תוקף הסכם הפשרה הוא לשלוש שנים, שבסופן הוא ייבחן מחדש.

עו"ד שוב מקבל את עמדת בג"ץ: "אני חסיד קטן של בג"ץ, אבל אני חושב שהם צדקו כשהחליטו להשאיר את ההקדש במירון בניהול הנאמנים. ההקדש שייך לאנשים פרטיים ולא פשוט להפקיע אותו. המקדיש בחר שהנכס שלו ינוהל בצורה מסוימת ועלינו לכבד זאת, לשקף את רצון המת".

להקים ארגון גג להקדשות

הפתרון שעליו מצביע עו"ד שוב הוא פיתוח של מודל ועדת החמישה, עם סמכויות רחבות יותר. "צריך למנות גוף גג, כמו לשכת העצמאים, שיושב עם כל ההקדשות ומייצר מערכת גג, לוקח להם חלק מהתקציב כמו מס שילך לתחזוקת המקום. ההקדשות האלה מגלגלים מיליוני שקלים בשנה מתרומות. ארגון, עם הכרה רשמית של המדינה, שתהיה לו ועדת היגוי עם נציגי ההקדשות והמדינה והמשטרה, שיכולה להתכנס לפני ל"ג בעומר, ולטפל באתר הזה בצורה הראויה".

לדברי עו"ד שוב, עצם העברת הבעלות מההקדשות המדינה, לא מבטיחה בפני עצמה שהמתחם ינוהל כראוי, אבל פותחת פתח לשינוי מטרת השימוש במקום בניגוד למטרת ההקדש המקורית. "להקדש יש זכויות שלא צריך לזלזל בהן. אנחנו רוצים שאנשים יתרמו את רכושם לטובת הכלל. אם בוועדה כזו יוכלו להגיע לשיתוף פעולה, אז מוטב לאפשר לנאמנים להמשיך ולנהל את ההקדש".