דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חינוך ורווחה

טור אישי / למה אני לא אוהבת את יום ירושלים

תהלה פרידמן, חברת כנסת לשעבר (כחול לבן), תושבת ירושלים ופעילה למען לכידות חברתית בעיר, על הפער בין ירושלים כסמל לבין המציאות בעיר |"לא ברור מה הבעיר את העיר, וכידוע, אין צורך בהרבה"

תהלה פרידמן. במקום נאומים, שבועות וטקסים, ירושלים צריכה אסטרטגיה, חזון ומנהיגות (צילום: פלאש90)
תהלה פרידמן. במקום נאומים, שבועות וטקסים, ירושלים צריכה אסטרטגיה, חזון ומנהיגות (צילום: פלאש90)
תהלה פרידמן
תהלה פרידמן
כותבת אורחת
צרו קשר עם המערכת:

אני אוהבת את ירושלים, והחיים בה הפכו לאחד ממגדירי הזהות שלי. עד כדי כך שכששואלים אותי אם אני ירושלמית, אני נוהגת לומר שאמנם לא נולדתי בעיר, אבל התגיירתי לירושלמיוּת. את העשיה הציבורית שלי התחלתי בעיר, והתהליכים שעוברים עליה טורדים את מנוחתי. אני אוהבת את ירושלים, ופועלת למענה שנים ארוכות, אבל את יום ירושלים אני לא אוהבת בכלל.

זה הפער הבלתי נסבל בין ההצהרות החגיגיות על הנצח נצחים ומאוחדת האיחודים, לבין הדרך הלא רצינית ובעצם לא קיימת שבה מדינת ישראל הרשמית מתמודדת עם ה-מתנה וה-אתגר שתכף תכף ימלאו 54 שנים לקבלתם. זה היחס לירושלים כסמל בלבד, וההתעלמות מהעיר הקונקרטית, שיוצרים אצלי תחושה של זיוף.

שוב אלימות

בחודש האחרון קיבלנו שוב תזכורת. העיר החלה לבעור, או לפחות לחמם מנועים. שורה של אירועי אלימות של צעירים פלסטינים שהיכו והשפילו בעלי חזות חרדית, שזכו לשם "אינתיפאדת הטיקטוק", תקריות אלימות וצעדות של ארגון להב"ה, ובשבוע האחרון אלימות בשייח ג'ראח וסביב עליה להר הבית.

לא ברור מה הבעיר את העיר, וכידוע, אין צורך בהרבה. האם היו אלה המחסומים שהוצבו בשער שכם בתקופת הרמאדן, מחאה על ההתקרבות הפוליטית בין האחים המוסלמים לממשלת ישראל, ואולי סיבה אחרת. אחרי כמה ימים סוערים, המשטרה הסירה את המחסומים בשער שכם, מה שהביא לחגיגות שמחה וניצחון בצד הערבי ולביקורת מחלק מהצד היהודי. לי זה גרם למריטת שיער מיואשת.

"ירושלים היא אתגר מטורף, וההתנהלות של השבועיים האחרונים הדגימה שוב עד כמה זה אתגר מוזנח"

אני לא יודעת אם היה צריך לשים את המחסומים מלכתחילה, אבל בטח שאין הגיון ותועלת בלשים מחסומים בלב העיר המזרחית ברמדאן, לשקר ולטעון שכך היה תמיד, להיתפס בשקר, לעמוד מנגד ולראות שמתפתחת תופעה של תקיפת יהודים בעלי חזות דתית ושל לינצ'ים, בלי שום תכנית פעולה להתמודד איתם, להשאיר את רחובות העיר להתנגשויות בין אזרחים ואז, אחרי כל זה, להסיר את המחסומים. ככה כולם מפסידים.

אם המחסומים קריטיים לביטחון, אז צריך להיות מוכנים מראש להשלכות, ולהתמודד איתם. ואם זה לא צורך ביטחוני קריטי, אז אסור לזרוק גפרור לחבית חומר נפץ. לא רק חומר הנפץ הרגיל של ירושלים, אלא גם ההשפעות של שנת הקורונה ושל כמויות של נוער יהודי וערבי, נטול מסגרת והקשר, שבקלות רבה מצטרף למהומה.

נושא נידח ואיזוטרי

ירושלים היא אתגר מטורף, וההתנהלות של השבועיים האחרונים הדגימה שוב עד כמה זה אתגר מוזנח.

"היום-יום הפשוט והפושטי ביותר שלי כירושלמית הוא התגשמות הנבואות החגיגיות ביותר בתנ"ך. אלא שכדרכם של חלומות, ההתגשמות היא מסובכת להפליא"

כשהייתי בכנסת, ניסיתי לקדם יחד עם השר לענייני ירושלים, רפי פרץ, שינויי מדיניות במזרח העיר (משטרה כחולה במקום מג"ב, סוגיות של תחבורה ציבורית, הסדרה והשקפה של תהליכי ההתאזרחות וכו'). עבודת הכנה עם גופים אזרחיים ומכוני מחקר, שתי פגישות מצוינות עם השר, ואז הכל התפרק.

עם שר הדיגיטל והחברות הממשלתיות, דוד אמסלם, ניסיתי לקדם הצעת חוק ביחס להעברה של חברות ממשלתיות לירושלים. בשני המקרים, התחושה היתה כאילו אני מנסה להתעסק באיזה נושא נידח ואיזוטרי, ולא בסוגיות קריטיות לעיר הבירה של ישראל והעם היהודי.

אתגר של כולם יחד

אלפי שנים התפללו היהודים על ירושלים, שרו לה שירים, ניבאו עליה נבואות, ופתאום, אופס, הכול התגשם. היום-יום הפשוט והפושטי ביותר שלי כירושלמית הוא התגשמות הנבואות החגיגיות ביותר בתנ"ך. אלא שכדרכם של חלומות, ההתגשמות היא מסובכת להפליא, והתסבוכת הזו דורשת התמודדות רצינית ועמוקה, ותכנון ועיצוב מדיניות, והבנה של רב-ממדיות בין היבטים חברתיים, דתיים, ביטחוניים וכלכליים. לכל צעד יש השלכות, והכול קשור בהכול, וכלום לא פשוט.

"בקורונה, רמת שיתוף הפעולה של שכונות מזרח העיר עם העירייה היתה גבוהה להפתיע. האם יש מי שמחפש את הדרכים לעודד את המגמות החיוביות ולהילחם בשליליות?"

ליחסי מזרח ומערב העיר יש גם רגעים יפים. דף הפייסבוק 0202, שמתרגם באופן סדיר את התקשורת המזרח ירושלמית לעברית, פרסם בעקבות האסון במירון פוסטים שהביעו שמחה לאיד. בעקבות כך פנו מספר תושבי מזרח העיר, טענו שזהו מדגם צר ולא מייצג של התגובות ברשת, והפנו לתגובות שהביעו אהדה וסולידריות עם הנפגעים. כתמיד, יש גם וגם.

גם במספר אירועים מדיניים דרמטיים בשנים האחרונות, כמו ההכרזה על העברת השגרירות האמריקאית, הרחובות היו שקטים, וברשת נשמעו קריאות למחאה לא אלימה. וגם בקורונה, רמת שיתוף הפעולה של שכונות מזרח העיר עם העירייה היתה גבוהה להפתיע. האם יש מי שמחפש את הדרכים לעודד את המגמות החיוביות ולהילחם בשליליות?

איחוד ירושלים הוא מתנה עצומה ואתגר עצום. זה לא אתגר ברמה של משטרה, של עירייה או של ממשלה, אלא של כולם יחד. והאתגר הזה כרגע פשוט מוזנח.

ירושלים לא צריכה נאומים, שבועות וטקסים. היא צריכה אסטרטגיה, חזון ומנהיגות.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!