בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע היום (חמישי) כי ממשלת אזרבייג'ן לא עשתה מספיק כדי למנוע את ניסיון לרצוח את העיתונאי הישראלי אלכסנדר לפשין. על פי פסק הדין שניתן בשטרסבורג, הרשויות באזרבייג'ן אשמות בתקיפה שעבר לפשין בבית הכלא בבאקו, והטענה של הממשלה לפיה ניסה להתאבד הייתה שקרית. "זוהי בושה גדולה לרודנות של אזרבייג'אן" אמר לפשין ל'דבר' בשיחת טלפון מירוואן, בירת ארמניה. "זוהי בושה גם למדינת ישראל שלא הזיזה אצבע בשביל לשחרר אותי מהכלא האזרי".
לפשין (45) הוא עיתונאי עצמאי שמסקר את הסכסוך בין ארמניה לאזרבייג'ן מהצד הארמני של הגבול. הוא מפרסם את דיווחיו בבלוג בשפה הרוסית והאוקראינית, אותו הוא מנהל. הוא מתגורר בחיפה ומחזיק באזרחות ישראלית, רוסית ואוקראינית.
בדצמבר 2016 הוא נעצר בנמל התעופה במינסק שבבלארוס לבקשת ממשלת אזרבייג'אן, אליה הוסגר בפברואר 2017. חמישה חודשים לאחר מכן הוא נידון לשלוש שנות מאסר בגין כניסה לא חוקית לחבל נגורנו–קרבאך, המצוי בלב הסכסוך בין אזרבייג'אן לארמניה. לאחר שישב חודשיים בכלא האזרי, קיבל לפשין חנינה מהנשיא אליה אלייב, בעקבות ניסיון רצח שעבר בכלא. אחרי ששוחרר מבית החולים בבאקו הוא מיהר לשוב ארצה ולהביע תמיכה נלהבת במאבק הארמני על נגורנו-קרבאך.
"הייתי כלוא לבד בתא קטן, שלושה על שלושה מטרים. לילה אחד, בעודי ישן, נכנסו ארבע בחורים לתא שלי, איך שהתעוררתי הם כבר תפסו והיכו אותי. אני בקושי זוכר מה היה שם. החזיקו את הידיים והרגליים שלי וחנקו אותי. איבדתי את ההכרה והתעוררתי לאחר חמישה ימים בבית החולים. מיד כשהתעוררתי ראיתי את לילך אטיאס, שהייתה הקונסולית הישראלית בבאקו. היא סיפרה לי שהיא מסרה למשרד החוץ בירושלים את כל מה שקרה, ושברגע שהרופאים ישחררו אותי אני חוזר הביתה לישראל. כשהגעתי לארץ הבנתי שהממשלה האזרית טענה שניסיתי להתאבד. בית המשפט קבע שזה שקר."
מה היה היחס כלפיך בכלא האזרי?
"זו הייתה חוויה קשה. הייתה שם אנטישמיות שקשה לתאר. פגעו בי גם לפני ההתקפה הזו, שבה כמעט נרצחתי."
מדוע שחררו אותך מהכלא?
"כבר באותו הלילה שתקפו אותי הנשיא אלייב נתן לי חנינה. אני אפילו לא ביקשתי חנינה, הם זייפו מכתב בקשת חנינה מצדי כדי לתת לי חנינה. אני חושב שמישהו מהמעגל הקרוב של אלאייב רצה לפגוע בו ולכן שלחו את הבריונים האלה לפגוע בי בכלא. אלאייב פחד שהיחסים עם ישראל יסתבכו ולכן הוא שחרר אותי מיד."
מדינת ישראל הייתה מעורבת?
"לא. וזה מרתיח אותי. איך זה יתכן שמדינת ישראל לא מגנה על עיתונאי שנכלא על ידי שלטון דיקטטורי? לא עשו דבר למעני וזה מה שהכי כואב לי בסיפור הזה. זה לא יתכן שהמדינה לא תסייע לאזרחיה רק בגלל החשש לפגוע במסחר הנשק עם אזרבייג'ן."
אחרי שנעצר לפשין בבלארוס בסוף 2016 ניסו נבחרי ציבור רוסים וארמנים, ביניהם גם ראש הממשלה הרוסי, למנוע את הסגרתו לאזרבייג'אן. כחלק מהמאמצים למנוע את הסגרתו, כתב לפשין מכתב התנצלות לאזרים.
"איני מסכים עם ההרשעה" טען, "ביקרתי ב-126 מדינות. לא פרסמתי דעה על הנעשה בנגורנו-קרבאך". לדבריו, "החרטה שלי היא מבחינה מוסרית בלבד, לא מבחינה חוקית. אני מבין עד כמה נגורנו-קרבאך חשובה לאזרבייג'אן".
למרות ניסיונות דיפלומטיים של משרד החוץ בישראל, בשיתוף מקביליו ברוסיה ובארמניה, הוסגר לפשין לאזרבייג'אן. התביעה בבית המשפט האזרי הפכה את המשפט שלו למשפט ראווה, בו הציגו עדים רבים את זוועות המלחמה שעברו בנגורנו קרבאך. על הדוכן עלו בזה אחר זה אזרים שנמלטו מנגורנו-קרבאך בתחילת שנות התשעים, בזמן שהמלחמה גבתה את חייהם של כ-30 אלף נפשות. התביעה דרשה להטיל עליו 6.5 שנות מאסר, אבל נגזרו עליו שלוש שנות מאסר בלבד. על אף העדויות הרבות שהוצגו בפני השופטים בנוגע לפשעי המלחמה שחוללו לכאורה הארמנים, לפשין לא השתכנע ומיהר להביע את תמיכתו בעם הארמני עם שובו ארצה. לפני כחצי שנה תקפה אזרבייג'ן שוב את חבל נגורנו-קרבאך, והפעם הצליחה לכבוש חלקים נרחבים ממנו.
