105 עמודים הקדיש אתמול (ראשון) בג"ץ כדי לנמק את פסיקתו נגד השינוי שעשתה הכנסת הקודמת בחוק יסוד התקציב, שהוסיפה 11 מיליארד שקלים לתקציב ההמשכי לשנת 2020. היקפה הנרחב של הפסיקה, שחלק משמעותי ממנה מוקדש לדעת המיעוט של שלושת השופטים שהתנגדו להחלטה, נובע בעיקר מהצורך לנמק ביקורת שיפוטית על חוק יסוד של הכנסת, עניין שנוי במחלוקת שגרר כצפוי ביקורת נרחבת.

הפסיקה משקפת יותר מכל את המלכוד הכלכלי-פוליטי אליו נגררה ישראל בשנה וחצי האחרונות. מלכוד זה מעמיד את הכנסת שוב בדילמה בלתי אפשרית: שמירה על התנהלות דמוקרטית בסיסית, אל מול פגיעה כלכלית וחברתית קשה.

מה החליט בג"ץ?

העתירה נוגעת להחלטה שקיבלה הכנסת ב-24 באוגוסט וזכתה לכינוי "פשרת האוזר". לפשרה שהתקבלה על רקע היעדר תקציב לשנת 2020 ומשבר פוליטי בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש הממשלה החליפי בני גנץ היו שני חלקים: הראשון, הוא דחיית המועד האחרון לאישור תקציב ל-23 בדצמבר, ובכך מנע את פיזור הכנסת. החלק השני הוא תוספת של 11 מיליארד שקלים לתקציב ההמשכי, תוספת שהגדילה אותו ל-411 מיליארד שקלים.

בג"ץ קבע שהחלטה זו היא "שימוש לרעה בסמכות המכוננת", כלומר הכנסת השתמשה בחקיקת חוק יסוד בצורה פסולה. מהפסיקה עולה כי כל שופטי בג"ץ ביקרו את החקיקה, אך חלקם חשבו שהיא אינה מצדיקה התערבות בג"ץ בחוק יסוד, במיוחד כשמדובר במעשה עשוי. בסופו של דבר בית המשפט לא ביטל את ההחלטה, אבל יצר תקדים שקובע שבמידה ותתקבל החלטה כזו שוב, דינה להתבטל.

קיצוץ כואב או מעקף מפוקפק

מי שראה את הדיון בוועדת הכספים בו אושר התיקון, יתקשה להגיד שבג"ץ אחראי באופן בלעדי על החלשת מוסד חוק היסוד. ועדת הכספים ומליאת הכנסת לא התכנסו לדיון מהותי על סדרי המשטר בישראל, אלא לדיון מיוזע ומבולבל, רגע לפני פקיעת הדד ליין לפירוק הממשלה, עם הצעות ומספרים שנשלפו מהשרוול וברגע האחרון. ברגע השיא של הדיון התקשרו חברי הדיון באמצע הלילה לשר האוצר כדי להבין כמה מיליארדים בדיוק סוכם שיש להוסיף לתקציב.

בפסיקה מציין בג"ץ סטטיסטיקה מדהימה: במשך 51 שנים נערכו 5 תיקונים בחוקי יסוד. בתקופת כהונת הכנסת ה-23, תשעה חודשים, תוקנו חוקי היסוד 13 פעמים. אבל הסטטיסטיקה הזאת מטשטשת את העובדה שהתיקונים כשלעצמם היו הכרחיים, ומטרתם הייתה לאפשר התמודדות כלכלית עם משבר הקורונה גם במצב בו אין תקציב מדינה מאושר.

גם כלפי התיקון שזכה לביקורת בג"ץ יש להבהיר: הוא היה הכרחי. הפסיקה חוזרת על כך שמדובר ב"תמיכות" ו"כספים קואליציוניים", ואולי כך משכיחה את העובדה ש-11 מיליארד השקלים שאושרו היו זריקת החייאה לארגונים ועמותות חברתיות שהתקרבו לקריסה, ותוספת הכרחית לקיום פעילות בסיסית להם מחויבים משרדי הממשלה.

התקציב ההמשכי לשנת 2020 היה תקציב קיצוצים כואב. הוראות התקציב חייבו קיצוץ עמוק בפעילות השוטפת ופגעו בעיקר בעמותות וארגונים, שלא רק שספגו ירידה בתרומות בשל הקורונה, גם התמיכות הקבועות עליהן הסתמכו קוצצו. ערב התוספת, התריעו אלפי עמותות כי הן בסכנת סגירה מידית. שירותים הכרחיים שמספקת המדינה באמצעות עמותות, כמו מורי קר"ב, שהיו קרובים להשבתה. אפילו הספרייה הלאומית הפסיקה לפעול.

הוויכוח הציני שהוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו סביב אישור תקציב דו שנתי, ויכוח שהוביל בסוף לבחירות, השאיר את חברי הכנסת אם שתי אופציות בעייתיות: חקיקת מעקף לחוק התקציב, או המשך הקיצוץ.

סוף למעקפים

המשבר הפוליטי עדיין כאן, ונראה שהאפשרות לבחירות חמישיות מתחזקת. אם יתקיימו בחירות באוגוסט או ספטמבר, גם שנת 2021 תתחיל ללא תקציב מאושר. החדשות הטובות הן שמנגנון התקציב ההמשכי תוקן קצת – הוא הוצמד לגידול האוכלוסייה ומאפשר גמישות גדולה יותר מאשר בשנים קודמות.

החדשות הרעות הן שעדיין מדובר בתקציב קטן משמעותית מזה שדרוש לישראל ברגע היציאה מהקורונה. אחרי פסיקת בג"ץ, האפשרות לבצע מעקפים למשבר הפוליטי קטנה באופן משמעותי.