לפני הקורונה עבדתי בעיקר כמוזיקאי. בשמחות, בחתונות, בריתות והכנסת ספר תורה. אני בן 31, אבא לשלוש בנות ומתגורר בביתר עילית. האירועים והשמחות מתחילים לחזור עכשיו, ברוך השם. התחושה היא שדברים מתחילים לחזור לעצמם.
אומנם אנשים עדיין חוששים לקבוע אירועים, אבל חברים שעובדים בתחום, כבר ממש חזרו לעבוד. גם ה'תדר' של הרבה אנשים בתחום השמחות השתנה, נראה שהיום אנשים יותר מפוקסים על מה שחשוב להם והבינו שה'שואו' הרבה פחות חשוב, והם לא רוצים להתחיל את החיים המשותפים בחובות.
כעצמאי, לא הייתי זכאי לדמי אבטלה. לכן, בתקופת הקורונה, היה לי הרבה חוסר ודאות. קשה היה להעריך מה אני אקבל ומה לא. אבל ברוך השם, הרגשתי שיש השגחה, וסמכתי על הקדוש ברוך הוא. בסופו של דבר המענקים שקיבלתי ממש הצילו אותי. קיבלתי מענקים של 80-70 אלף שקלים, שאלו סכומים משמעותיים מאוד, שכיסו את רוב ההפסדים שלי ובסופו של דבר לא נכנסתי לעוד חובות.
הבנתי שהמענקים שקיבלנו כעת הם האחרונים. אני מדבר עם אנשים ובהחלט כולם מרגישים את זה. עכשיו כשהמענקים הולכים להפסיק, אנשים לא יודעים איך תיראה החזרה לשגרה. אבל אני לא מודאג, כי כל החיים שרדתי פיננסית, ואני תמיד עושה 'השתדלות'. כשאני מרגיש שצריך, אני מגדיל את ההשתדלות. יש דברים יותר מדאיגים. אני רוצה להיות במקום של יצירה וזה חשוב לי יותר מרעשי הרקע.
אני מתחיל לעבוד לאט לאט. אמנם יש לי נתח אירועים לא גדול, אבל לפני שבוע למשל הלכתי לשכור רכב ועברתי בין 4 חברות השכרה לפני שמצאתי. זה מראה על חזרה לשגרה.
מלבד הופעות תפסתי בזמן האחרון נישה חדשה של עבודה. בפועל עדיין לא התחלתי, אבל אני בונה את העסק שזה להפוך בתים רגילים ל'בתים חכמים'. כלומר כאלו שניתן לשלוט במזגן, בתאורה, בבוילר ואינטרקום באמצעות הפלאפון. זה תחום שמתפתח ואני רוצה להיכנס אליו. זאת עבודה שמתאימה לי. בעבר כבר עבדתי בשיפוצים ככה שיש לי ניסיון. בתקופה האחרונה אני מכשיר את עצמי, מכיר את הטכנולוגיות, את ההיצע בשוק, לומד איך להתקין כל דבר.
