המודל שהציג אתמול (ג׳) משרד האוצר להארכת החל"ת נותן מרחב נשימה דרמטי למאות אלפי מובטלים ושוהים בחל"ת, אבל רחוק מלהיות מושלם. כמו מדיניות החל"ת הקודמת, גם התכנית הזאת מספקת תמיכה סוציאלית, אבל לא כוללת מהלך משמעותי של הכשרה ועידוד תעסוקה, ולא נוקטת בצעדים אקטיביים כדי להחזיר את העובדים למעגל העבודה.
לצד זאת, באותיות הקטנות מסתתרים סעיפים שעלולים לפגוע בקבוצות החלשות ביותר עם סיום תכנית הסיוע.
חשוב להבין שאוכלוסיית המובטלים לא מורכבת רק מצעירים שלא מעוניינים לחזור לעבודה. 370 אלף מתוך חצי מיליון שקיבלו דמי אבטלה באפריל הם מעל גיל 28, ומספר זה לא כולל אנשים שעבדו למרות שעברו את גיל הפרישה. על פי מחקרים שפורסמו לאורך המשבר, מדובר בעובדים עניים יותר, רבים מהם ללא כישורים מקצועיים, ובעלי כושר מיקוח נמוך.
צריך לקחת בחשבון שהמשבר משאיר אחריו שוק עבודה אחר. היצע עבודה נמוך ותעסוקה לא יציבה ימשכו כנראה שנים קדימה. בחלק מהענפים ההתאוששות תהיה ארוכה.
6 הערות על המודל שיחליף את החל״ת ביולי
1. מיצוי ימי האבטלה ישפיע על השנים הקרובות: במהלך תקופת הקורונה אפשרו התקנות למובטלים ועובדים בחל"ת לחרוג ממספר ימי האבטלה הצבורים להם. אבל עכשיו, עם סיומן, כמיליון עובדים שסיימו את מכסת ימי האבטלה הצבורים שלהם, גם כאלו שכבר חזרו בינתיים למעגל העבודה – עשויים למצוא את עצמם ללא ימי אבטלה, או עם מספר ימי אבטלה מוגבל ביותר במקרה של פיטורים עתידיים.
היעדר ימי אבטלה צבורים ישפיע במיוחד על עובדים צעירים שהזכאות שלהם מלכתחילה הייתה נמוכה יותר, ולא יהיו זכאים לימי אבטלה נוספים, או יקבלו אותם במשורה, במסגרת המתווה שהציג האוצר.
2. מענק חזרה לעבודה בשכר נמוך: באוצר החליטו להאריך בחודשיים נוספים את האפשרות לקבל מענק חזרה לעבודה בשכר נמוך, כך שעובדים שנקלטו לעבודה במהלך חודש מאי או יקלטו במהלך חודש יוני, יוכלו גם הם ליהנות מהמענק. המענק הזה זכה לביקורת רבה בשל תנאיו המורכבים, והעובדה שהוא מכוון רק לציבור עובדים ספציפי.
למרות הניסיונות של המוסד לביטוח לאומי לשווק אותו, עד לסוף אפריל נרשמו לקבלו רק כ-6,000 עובדים מתוך למעלה מ-300 אלף מובטלים פוטנציאליים. כדי לעודד חזרה לעבודה נכון היה לקבוע מענק פשוט, ברור ומהיר.
3. עובדים מבוגרים: האוצר אמנם האריך בחודשיים את 'מענק ההסתגלות' הזעום, בן 4,000 שקלים, אותו קיבלו בתקופת הקורונה קשישים בני 67 ומעלה שפוטרו מעבודתם. אולם מה יהיה עליהם בתום אותם חודשיים? רובה של קבוצה זו איננה אנשים שממשיכים לעבוד מתוך עניין ורצון לביטוי עצמי – אלא מתוך מצוקה כלכלית וצורך קיומי. כעת, כששוק העבודה הצטמק ועל כל משרה מתמודדים יותר עובדים, בייחוד על משרות כלליות שאינן דורשות הכשרה, אלו אותן עובדים מבוגרים יכולים לבצע – מה יהיו סיכוייהם לחזור לשוק העבודה? קבוצת אוכלוסייה
4. מקבלי קצבאות קיום: מובטלים המקבלים קצבת נכות, אמהות חד הוריות הנאלצות לקבל מזונות מהביטוח הלאומי, מקבלי קצבת תלויים ונשים המקבלות קצבת זקנה עד גיל 67, כולן אוכלוסיות שגם בימים כתיקונם מתקשות להשתלב בשוק העבודה, ושנדחקות בשיעורים גבוהים לעוני. בתקופת הקורונה נתקבלה ההחלטה ההגיונית והמוסרית שלא לקזז להן את סכומי קצבת הקיום מדמי האבטלה להם הם זכאים. את ההחלטה הזו, האריך כעת האוצר עד סוף שנת 2021. שוב, נלקחת בחשבון ומה אחר כך? מה בעצם ההיגיון לנכות לקבוצות החלשות ביותר בחברה את קצבת הקיום?
5. מיצוי ימי חופשה: הביטוח הלאומי מתנגד, ובצדק, לדרישת האוצר שבעתיד עובד שהוצא לחל"ת יידרש ראשית למצות את ימי החופשה שלזכותו, טרם יהא זכאי לדמי אבטלה. ימי החופשה הם זכות סוציאלית וקשורה ליחסים בין עובד למעסיק, ולא צריכה להיות קשורה ללזכויות שלו בביטוח הלאומי, לו הוא משלם מדי חודש בחודשו ביטוח אבטלה.
6. ומה עם העצמאים? ציבור שלא זוכה כלל ליחס במתווה המוצע הוא העצמאיים, חלקם עבדו בענף התיירות שעדיין מושבת. במהלך משבר קיבלו העצמאיים מענקים סוציאליים מיוחדים מרשות המסים אל מול ירידה במחזור. כעת נדרש למצוא פתרון אחר, אבל יש לקחת בחשבון גם ציבור זה, שאינו זכאי לתשלום דמי אבטלה מהביטוח הלאומי.
