דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

ערבים בפריים טיים

מוחמד מג'אדלה. "גם הצופה הגזען רוצה להבין מה הערבים חושבים" (צילום: אלבום פרטי)
מוחמד מג'אדלה. "גם הצופה הגזען רוצה להבין מה הערבים חושבים" (צילום: אלבום פרטי)

בחודשים האחרונים נרשם זינוק בנוכחות של ערבים ישראלים בכלי תקשורת בעברית | מוחמד מג'אדלה: "גם הצופה הגזען רוצה להבין מה הערבים חושבים" |אימאן קאסם סלימאן: "כשאנחנו יוצאים מהנישה של ערבים שמסקרים ערבים אפשר לפרוח"

יהל פרג'
יניב שרון

"גם הצופה הגזען רוצה להבין מה הערבים חושבים, למה רע"ם מצטרפים לממשלה" אומר מוחמד מג'אדלה (28), מבכירי רדיו 'נאס' ופרשן פוליטי בחדשות 12. "אבל לא רק היהודים גילו את הערבים, גם הערבים גילו את עצמם מחדש. גילינו שאנו יכולים להיות חלק, וזה בסדר. שום דבר לא נחרב. עד כה לחברה הישראלית לא נתנו צ'אנס לשמוע את החברה הערבית. זה יוצר הזדמנות חדשה, אולי חד-פעמית, להבין מי אלה האנשים שחיים איתנו".

מג'אדלה אומר את הדברים על רקע עלייה בנוכחות של ערבים בתקשורת הישראלית בעברית. על פי 'מדד הייצוג' של עמותת סיכוי, העין ה-7 וקבוצת יפעת, שיעור הדוברים הערבים במדיה המשודרת המרכזית בישראל זינק מ-2.8% ב-2020 ל-4% ברבעון הראשון של 2021, השיעור הגבוה ביותר מאז החלה המדידה ב-2016. זה אמנם נתון רחוק מחלקם של הערבים באוכלוסייה בישראל, העומד על כ-18%, אבל המגמה ברורה.

ייצוג תקשורתי ומעמד פוליטי

"המשוואה היא פשוטה", ממשיך מג'אדלה, המקבל בחודשים האחרונים יותר ויותר זמן מסך בחדשות 12. "הייצוג התקשורתי של כל קבוצת מיעוט הוא נגזרת של מעמדה הפוליטי, ויש פה שיפור במעמד הפוליטי והתקשורתי של הערבים.

בזכות המדיניות של מנסור עבאס והכניסה של רע"מ לממשלה?
"צריך להגיד בהוגנות, זה לא התחיל עכשיו. זה התחיל ב-2015 עם הקמת המפלגה המשותפת. זה היה הצעד הראשון של החברה הערבית לתוך השיח הציבורי הישראלי ולתוך הפוליטיקה הישראלית, והוא התעצם אחרי שהמשותפת המליצה פעמיים על גנץ לראשות הממשלה. המעמד הפוליטי השתדרג כשרע"ם של מנסור עבאס לקחה את זה 10 צעדים קדימה ודנה באפשרות להצטרף לממשלה של הימין. לא סתם ימין, אלא של נתניהו, הימין של חוק קמיניץ.

מנסור עבאס. "המעמד הפוליטי השתדרג כשרע"ם של מנסור עבאס לקחה את זה 10 צעדים קדימה ודנה באפשרות להצטרף לממשלה של הימין" (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
מנסור עבאס. "המעמד הפוליטי השתדרג כשרע"ם של מנסור עבאס לקחה את זה 10 צעדים קדימה ודנה באפשרות להצטרף לממשלה של הימין" (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"במערכות החדשות לא הצליחו להסביר את התופעה, וכשניסו עשו את זה בצורה לא מדויקת, בלשון המעטה. אז הם 'נאלצו' לפנות לעיתונאים ערבים. התקשורת העברית היתה מעדיפה להמשיך את המצב שבו היהודים מתווכים את הערבים, הם חיו עם המצב הזה שנים. אבל יש פה אחריות משותפת. כמיעוט אתה לא יכול להרשות לעצמך להיות בן ערובה למה שהממשלה רוצה לעשות. המיעוט הזה ידע לקחת אחריות ולקבל החלטות והצליח. איך תסביר שיש כל כך הרבה רופאים מוצלחים ערבים? נכון, התקשורת העברית לא רצתה אבל גם הערבים לא התאמצו להגיע לשם".

פוליטיקה, קורונה ואלימות

אימאן קאסם סלימאן, עיתונאית ועורכת בכאן רשת ב', טוענת שהגורם המרכזי לנוכחות הגדלה של הערבים בתקשורת בעברית הוא הפוליטיקה. "זה שיש מפלגות ערביות גדולות בכנסת, המשותפת עם ה-15 מנדטים, והדיונים על  כניסה או אי כניסה לקואליציה, המצב הזה הבליט את הציבור הערבי והבהיר שהם חלק מהמשחק הפוליטי".

אימאן קאסם סלימאן. "חלק מהמשחק הפוליטי" (צילום: אלבום פרטי)
אימאן קאסם סלימאן. "חלק מהמשחק הפוליטי" (צילום: אלבום פרטי)

לצד הפוליטיקה מצביעה קאסם סלימאן על שני גורמים נוספים  שסייעו לשינוי להתחולל. הראשון הוא הקורונה. "פתאום העיתונאים והעורכים קלטו שיש לנו מומחים בבריאות, בכלכלה, עובדים סוציאליים, בעלי עסקים". גורם נוסף הוא האלימות ומקרי והרצח בחברה הערבית.

איך הצליחה האלימות בחברה הערבית להפוך לעניין כלל ישראלי?
"כשאני מדברת על אלימות בתקשורת הערבית המאזינים הם ערבים. זה יותר פנימה, אז מדברים על מה צריך לעשות מבחינת הבית, הדת, זה שיח פנימי. אבל כשאני דנה על האלימות בתקשורת העברית, לדוגמה עכשיו בתכנית 'יומן הלילה' במוצאי שבת, שומעים אותי מקבלי ההחלטות. אנשים שיכולים להזיז דברים. שם אני ערבייה שכואב לה. זה לא עיתונאי שמסקר רצח בחברה הערבית, זו אני שאומרת 'הצילו'. והנה הנושא של האלימות בחברה הערבית כבר הרבה יותר בשיח. זה קרה כי הבאנו עדויות, אנשים ממשפחות שנפגעו מאלימות, קולות מהשטח".

מסקרים כדי לסמן וי

אכן, היו אלה כתבים ערבים שהביאו את הדיון באלימות ובפשיעה בחברה הערבית ללב השיח התקשורתי המרכזי בישראל. בחודש פברואר דיווח עלי מוגרבי בחדשות 13 מזירת רצח בטמרה. מוגרבי פנה אז לקברניטי המדינה ואמר: "אנחנו מתחננים להתחיל טיפול בפשיעה בחברה הערבית. הילדים שלי יום-יום שומעים קולות של ירי. אני רוצה עתיד טוב בשבילם".

כחודש קודם לכן, לאחר ניסיון התנקשות בראש עיריית אום אל פחם לשעבר, נשבר פרשן ערוץ הספורט פאדי מוסטפא והזיל דמעה בשידור חי. מוסטפא סיפר על שיחה עם ביתו, ששאלה מדוע הם אינם עוזבים את ביתם נוכח ריבוי מקרי האלימות.

פאדי מוסטפא מתארח בערוץ 13 (צילום: אלבום פרטי)
פאדי מוסטפא מתארח בערוץ 13 (צילום: אלבום פרטי)

"לאחרונה אני מקבל פניות להתראיין בתדירות גבוהה יותר ובמגוון רחב יותר של נושאים, בין ספורט תרבות ופוליטיקה", מספר מוסטפא. " כשפרצתי בבכי ומחיתי על הדם שנשפך, כל גוף תקשורת רצה לראיין אותי. אז צריך שפאדי יבכה בשידור חי כדי לסקר את הנושא? פתאום אין אזלת יד משטרתית. יש מעצרים. אני כן חושב שחל שינוי באייטמים, אם פעם עשו כתבות שסיכמו את מספרי ההרוגים בחברה הערבית, אז היום, כשיש סיפור דרמטי מביאים גם את הזווית האישית. אבל ביומיום הסיקור הוא עדיין מספרים, כדי לסמן וי".

מה יכול לשנות את זה?
"ככול שנצליח לשלב אנשים שיודעים להביא את הערביות שלהם, נצליח. אני לא רוצה כתב שיגיד מה שהיהודי רוצה לשמוע. שיהיה עיתונאי שלא יטייח עובדות. אם הכתב מתחיל ליפות את המציאות הוא מביך את החברה שלו. כשבכיתי בשידור בכיתי מתוך כעס על מה שקורה בחברה הערבית. אנשים כעסו עליי, אבל אני לא אשנה את הדברים שלי בגלל שאנשים לא אוהבים אותם".

הייצוג בתקשורת משפיע

על פי עידן רינג, מנהל שותף של המחלקה לחברה משותפת בעמותת 'סיכוי' השותפה ל'מדד הייצוג', "ייצוג בתקשורת משפיע כי אנחנו חיים פה ביחד. ערבים זה מיעוט משמעותי ואנחנו חיים פה על רקע קונפליקט ומתיחות, אבל אנחנו חיים בהפרדה", הוא מבהיר. "יהודים וערבים לא נמצאים באותה מערכת חינוך, לרוב עובדים בנפרד, והכרות לא אישית זו הכרות שמתווכחת דרך התקשורת, שיש לה תפקיד חשוב. אם אין ייצוג הוגן שמראה את האזרחים הערבים באמת באופן נאמן, התמונה שנוצרת אצל רוב היהודים מעוותת".

עידן רינג, מנכ"ל משותף של עמותת סיכוי, שמפעילה עם העין ה-7 את מדד הייצוג. (צילום: אלבום פרטי)
עידן רינג, מנכ"ל משותף של עמותת סיכוי, שמפעילה עם העין ה-7 את מדד הייצוג. (צילום: אלבום פרטי)

מדד הייצוג בוחן את מספר המרואיינים והמראיינים הערבים בכלי התקשורת. הוא אינו מבדיל בין נושאי הסיקור, אבל רינג משוכנע שהסיבה בשלה הגיע המרואיין לאולפן היא דרמטית. "ממש חשוב שיהיו מומחים ערבים, אנשי סמכות, שמגיעים כמומחים ולא כערבים. לא רק נציגי קהילה ופוליטיקאים שמתראיינים על התחושות של הקהילה".

ייצוג זה לא הכל

מג'אדלה מספר על נקודה ספציפית, בה השתנה המקום שלו בתקשורת בעברית. "בהופעה הראשונה שלי בחדשות 12, ביום הבחירות בשתיים בלילה, אמרתי שרע"ם עוברת את אחוז החסימה. הידיעה הזו מלווה אותנו עד היום. אחר כך הזמינו אותי עוד פעם. הזמין אותי עורך המהדורה ואמר 'אנחנו מזמינים אותך כי את העיתונאי מקצוען ולא רק ערבי'. הופתעתי מהמשפט הזה. הזמינו אותי כפרשן פוליטי, לא רק לדבר על החברה הערבית. זו תפיסה חשובה ועדיין אני תמיד שואל את עצמי האם אני בפאנל על תקן עיתונאי או על תקן ערבי".

אז במובן הזה הכתבה הזו היא בעייתית, כיוון שאתה מרואיין כעיתונאי ערבי דווקא?
"כן, היא בעייתית. אבל זו המציאות הקיימת. אני תורם למציאות הזו כי אני החלש פה, אני לא ראש המערכת. אני יכול לבאר את ההגיון שלה. במובן הזה 'מדד הייצוג' הוא מאוד חשוב, אבל אני חולק עליו. מבחינתי הייצוג עצמו הוא לא הסיפור. השאלה היא האם יש עורך ערבי, תחקירן ערבי וכתב ערבי שידע להביא את הסיפור, זה יותר חשוב מערבי שיגיב בסוף כתבה לא מאוזנת. כראש חטיבת החדשות ברדיו נאס, חשוב לי שיהיו לי כתבים מהנגב ומהמשולש ומהצפון זה תורם לשיח במערכת זה מאוד חשוב. המערכת צריכה להיות פלורליסטית ומגוונת. זה מה שיצור את הגיוון במוצר בסוף, לא הפאנל".

ערבייה שיודעת

קאסם סלימאן משדרת "אקטואליה הארד-קור", להגדרתה, כבר 15 שנים. עוד מימי קול ישראל. היא מסכימה עם רינג בנוגע לחשיבות הנושאים בהם עוסקים הערבים בתקשורת. "ב-2017, עם המעבר לתאגיד, התחלתי להשתלב בתקשורת העברית כמגישה ועורכת. את 'כאן הלילה במוצאי שבת', הציעו לי בדיוק ביום שהתחילו ההפגנות בבלפור. 'כאן הלילה' זה יומן  שלא עוסק רק על בחברה הערבית, וזה ההבדל. זה לא להביא את הערבי שיעשה רק על ערבים.

מנסור עבאס, נפתלי בנט, יאיר לפיד. "התקשורת הולכת עם האג'נדה שקובעים הפוליטיקאים" (צילום: נוואף נבארי)
מנסור עבאס, נפתלי בנט, יאיר לפיד. "התקשורת הולכת עם האג'נדה שקובעים הפוליטיקאים" (צילום: נוואף נבארי)

"התאגיד פורץ דרך בדבר הזה. אני עושה את 'כאן הלילה', סולימן מאסוודה מסקר את ירושלים ובתוך זה את החברה החרדית למשל. כאן מתחיל השינוי. זה שמביאים ערבי שמסקר את החברה הערבית זה מעולה, כי הוא חי את החברה הערבית ויכול להביא את השטח. אבל כשאנחנו יוצאים מהנישה של ערבים שמסקרים ערבים שמדווחים על החברה הערבית, כשיוצאים מהגבולות האלו, אפשר לפרוח".

מה נדרש מעיתונאי ערבי כדי לצאת מהגבולות האלו, מלבד כמובן שיתוף הפעולה של המערכת?
"צריך להכיר את החברה היהודית מבפנים. למשל בתכנית שאני עורכת ומגישה אני בוחרת את השירים, זה לא בא בהליכה. בערבית אני יכולה לשלוף רשימת שירים בקלות, בכל שעה. בעברית זה אחרת. כשאת מראיינת רב על אירוע, על חג, את צריכה להבין בזה. זו עבודה, וזה מאמץ כפול.

"צריך להבין את המאזינים בתל אביב, מה תושבי הדרום אוהבים, מעבר לגבולות הישובים הערבים. יש נושאים כמו השואה, את צריכה לדעת, להכיר איך לשאול את השאלות, להבין את הכאב של הצד השני. צריך להשקיע. כשאני נכנסת לא על הנישה של ערביה שמשדרת בעברית, יש פה תחרות, וזה מצריך לעבוד כפול. שלא יגידו 'היא ערבייה היא לא יודעת', להפך שיגידו 'היא ערביה והיא יודעת'".

במיוחד מתי הכתב הערבי יסקר נושא שפותח מהדורות

גם למוסטפא יש ביקורת כלפי משבצת "הפרשן הערבי לענייני ערבים" אליה מנסים להכניס אותו. "כולם מסתכלים ואומרים 'התקשורת מפרגנת לעוד פרשנים ערביים', אבל זה מתסכל. זו תעודת עניות לתקשורת. הייתי שמח גם לדווח סתם אייטמים, אבל מעניין במיוחד מתי הכתב הערבי יסקר נושא שפותח מהדורות.

מהמהומות בטמרה, פברואר 2021. "הילדים שלי יום-יום שומעים קולות של ירי. אני רוצה עתיד טוב בשבילם" (צילום: מקבולה נסאר)
מהמהומות בטמרה, פברואר 2021. "הילדים שלי יום-יום שומעים קולות של ירי. אני רוצה עתיד טוב בשבילם" (צילום: מקבולה נסאר)

"מנסור עבאס התחיל להיות מרואיין רק כשקיבל 'הכשר'. התקשורת הישראלית יצאה מתל אביב וחיכתה לשמוע הצהרה של עבאס. למה דווקא עכשיו? כי עכשיו הוא בממשלה. התקשורת הולכת עם האג'נדה שקובעים הפוליטיקאים.

"שנים לא רציתי להיכנס לתקשורת העברית בגלל שהיא הפכה מתקשורת אובייקטיבית לתקשורת של ריבוי דעות" אומר מג'אדלה. "בפאנל אתה מודד כמה דעות מיוצגות בו, זה לא מקצועי. כשבפאנל יש מישהו שמייצג את הימין ואת השמאל ואני על תקן הערבי, אני במצב הזה. עיתונאי צריך להיות נאמן למקצוע שלו, להביא ידיעה, לצרף אליה פרשנות, אבל הכל בצורה מקצועית. אבל בתקשורת העברית, בניגוד לאלג'זירה שגם שם אני עובד, במקום לדאוג לפאנל מקצועי דואגים שהוא יהיה פלורליסטי".

אתה לא כורת את הענף שאתה יושב עליו בעצם?
"בכללי המשחק של התקשורת הישראלית אני עיתונאי, אבל אני ערבי, וצריך לשחק עם זה. למה זה קל להיות מקצועי בתור ערבי? כל דבר שאתה מביא זה מידע בסיסי, כי אתם כל כך לא מבינים ולא מכירים. להסביר מה זה התנועה האסלאמית, זה יכול לקחת שנים. אפשר רק להביא מידע בסיסי, אפילו לא צריך להגיע לפרשנות".

עוד יהודים שמתווכחים עם עצמם

תת הייצוג של הערבים בתקשורת גורם, לדברי רינג, לכך שיהודים בישראל "חושבים שיש הרבה פחות ערבים ממה שיש באמת". יתרה מכך, "לרוב הייצוג שלהם מקטין ולא מייצג. מתעסקים בעיקר בפשיעה, עוני, תמיכה בטרור הזדהות עם האויב, פיגועים או לחילופין או כמעמד נמוך כעובדי כפיים. אבל המציאות אחרת. יש השתלבות בעריכת דין, באקדמיה, ברפואה, וזה ולא מקבל ייצוג בתקשורת, וזה חסם, בגלל שיהודים מתקשים להזדהות עם קבוצת מיעוט שנראית מסוכנת".

את "מדד הייצוג" הקמתם כדי לשנות את זה?
"אנחנו לא הראשונים שמצביעים על הבעייה. אבל עד שהגענו הפעולות היו יותר 'חיוביות', הדגשת האטרקטיביות, הגברת היצע המרואיינים, דברים כאלה. העניין הוא שהתקשורת עובדת אחרת. יש לחצים ואינטרסים כלכליים. הרבה פעמים העורכים והכתבים פונים אל מי שמכירים, או למי שהקהל או המפרסמים ישמחו לראות.

"הנתונים מדברים בפני עצמם. התכניות המצטיינות במדד הן בשידור הציבורי, בתאגיד, עם קרן נויבך וגם במהדורות, ובגלי צה"ל למשל אצל רזי ברקאי ורינו צרור. התוכניות הנמוכות במדד באופן עקבי הן בערוצים המסחריים. זו עובדה".

איך אתה מסביר את זה?
"גופי השידור הציבוריים, שהשליחות שלהם היא לשרת את הציבור, לא יכולים להרשות לעצמם שלא לתת ייצוג רציני והולם לחברה הערבית, מעבר לזה שצריך לתת תמונה מאוזנת. זה מוכיח דבר חשוב. רואים שעורכים ואנשי תקשורת בתאגיד קיבלו החלטה שאצלם בתכניות יהיה ייצוג לערבים, 10%-8%. זה אמנם לא ייצוג כמו באוכלוסייה, אבל בהתחשב ביחסי הכוחות זה יפה. מי שרוצה ומשקיע משאבים יכול לייצר תוצאות.

"היו תירוצים. שאין מספק מומחים, שקשה למצוא אותם, שזה פוגע ברייטינג, כל מני סיבות. חסמים, האשמות. זה מראה שזה לא נכון. רצו להאשים את הקהל, את כולם חוץ מעצמם. אבל בסופו של דבר טלוויזיה של מגוון דעות עם ויכוחים, תמונת מציאות עם ניגודים, זה יותר מעניין מאשר לשמוע שוב ושוב עוד עמדות של יהודים מתווכחים עם עצמם".

מה גורם לשינוי שאנחנו רואים עכשיו?
"התקשורת לא רק מסקרת את המציאות ומדווחת עליה. היא מייצרת אותה. גם אם זה נראה מוזר לציבור, בערוץ 12 הבינו שאפשר להביא פרשן ערבי שיתווכח עם עמית סגל ואף אחד לא יפול מהכסא. כי הם 12, וכי הם מבינים שהם מייצרים את התקשורת ומעצבים אותה".

לאן כל זה הולך? לקאסם סלימאן יש תשובה ברורה. "המגמה צריכה להמשך. צריך להביא את הנושאים של החברה הערבית בצורה מעמיקה יותר, ולהביא יותר מרואיינים, להכיר עוד אנשים ברמה גבוהה, כי יש כאלו. ולהמשיך לשלב. כמו שאני רוצה שהחברה ערבית תשתלב באקדמיה ובהייטק, ככה גם בתקשורת הישראלית בעברית".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!